אבל לא זה נושא הדיון.
אני גר בשכונה מחוץ לעיר. זאת שכונה פשוטה (ממש פושטית), וותיקה, אפילו מוזנחת במידת מה, ובה גרים אנשים פשוטים, עובדים וחיים בצניעות.
והנה, לפני מספר שנים, החלו להגיע לשכונה יוצאי אתיופיה. מחירי הדירות נמוכים בשכונה ועובדה זאת איפשרה להם לרכוש את הדירות הצנועות יותר ולגור במקום. לאחר שהתופעה התעצמה בהדרגה, השכנים הוותיקים החלו לחשוש. הם טענו בפניי שיוצאי אתיופיה הם אנשים "בעייתיים", יש להם הרבה ילדים, ממטבחם נודפים ריחות לא נעימים ועוד טיעונים לא מחמיאים שהעבירו מסר ברור שאנו עומדים בפני בלאגן גדול, וכמובן שערך דירותנו ירד כתוצאה מהיותנו "שכונה של אתיופים"
חלק מהשכנים מיהרו למכור את דירותיהם ועברו לגור בעיר.
אני שקבלתי מאבי חינוך ציוני בן גוריוניסטי, לא חשבתי כמותם. נכון, קהילת יוצאי אתיופיה לא הייתה מוכרת לי מקרוב ושמועות לא מחמיאות לקהילה הזאת הגיעו לאוזני כבר קודם לכן. אבל אני תמיד סומך על שיפוטי שלי ואינני נוהג להגרר אחרי העדר, ואמרתי לעצמי שגם במקרה זה, עד שלא אכיר את האנשים לא אשפוט אותם.
חלפו מספר חודשים ומשפחה "אתיופית" עברה להתגורר בדיוק מתחת לדירתי, קומה אחת מתחתי. כעבור זמן קצר הגיעה משפחה שניה לכניסה שלי ועברה להתגורר בקומה אחרונה. חודשיים לאחר מכן היגיעה משפחה שלישית, ובכניסה שלי יש עתה שלוש משפחות "אתיופיות" מתוך שמונה דירות. עוד שתי דירות מאוכלסות ע"י "רוסים", ואני ועוד משפחה אחת, ישראלים וותיקים. ממש קיבוץ גלויות.
אני חייב לציין כאן שהשמועות והדעות הקדומות לגבי יוצאי אתיופיה הוכחו כקשקוש אחד גדול. יש לי שכנים מקסימים, אנשים נפלאים. נכון, יש להם הרבה ילדים. אז מה?
הם יכולים לשמש דוגמא להרבה ישראלים וותיקים בנושא חינוך הילדים. ילדייהם מתנהגים מאד יפה, בנימוס ובחביבות רבה, הם שומרים על הסדר והניקיון בביניין, הם מקפידים לשמור על השקט בחדר המדרגות ובחצר כדי לא להפריע לאחרים.
אני מזהה מערכות יחסים מאד יפות בתוך המשפחות, כיבוד אב ואם ע"י הילדים, משמעת להורים ועזרה הדדית בתוך המשפחה ובין שלושת המשפחות השכנות.
בקיצור, זכיתי בשכנים טובים ונחמדים. כל השמועות והדעות הקדומות הינן שקר וכזב. אנשים הם בני אדם ואין זה משנה מה מוצאם וצבע עורם, וכל מי שטוען אחרת וגם מפיץ שמועות המשחירות קהילה שלמה הוא כנראה גזען, פרימיטבי ועקום שכל עם ניצוצות של רוע וטפשות. .
|