
לא יודע למה. יש לי הרגשה שזה קשור לזה שאני הולך לישון מאוחר בימי רביעי, אבל זה נראה לי רעיון מטורף לגמרי.
מאוחר- יחסית כמובן.
לא אלאה אתכם בלו"ז ההשכמות שלי, אבל בשורה התחתונה מצאתי את עצמי נוהג לעבודה בסביבות 8 וקצת.
ביום חמישי- קורה דבר נוסף. משהו חשוב. משהו גדול. משהו וואו:
אילנה דיין מחליפה את המגיש הקבוע של תכנית הבוקר של גלי צה"ל. פעם זה היה רפי רשף. היום זה ניב רסקין.
וככה בלי להתכוון, אני מוצא את עצמי ישנוני, ברכב, עם אילנה דיין והמרואיינים שלה.
ככה לבד. בלי השגחה. בלי יד מלטפת.
ככה מידי יום חמישי.
אז נכון שהיא חכמה והיא אינטילגנטית והיא "עובדה", ונכון שכבר בגיל שנתיים, כל השכנים הבחינו שהיא סופר מראיינת/פרשנית/שדרנית/ מכינה אחלה טוסטים.
אממממה...הבחורה מאוהבת בשאלות של עצמה.
אני לא חושב שיש פער כל כך גדול בין שאלות המראיין, לבין תשובות המרואיין, כמו אצל אילנה דיין.
אני לא חושב, ששמעתי אי פעם שאלות כל כך ארוכות, בהן המראיינת משלבת את כל הידע האגור בתוכה <קשור או לא קשור>, לפני שהמרואיין יכול להשיב. וגם אז אחרי שלוש מילים היא מתפרצת לדבריו, ושוב נותנת מונולוג .
למשל ראיון שהיא ערכה עם אהוד ברק בשבוע שעבר, נשמע משהו בסגנון : "ואני הייתי רוצה לדעת איך הרגשת ברגע שהמתפקדים במפלגת העבודה כעסו עליך..<אהוד ברק לוקח אוויר להתחיל לענות>;
אבל היא ממשיכה: אתה , אהוד ברק, רמטכ"ל לשעבר, ראש ממשלה לשעבר, שר בטחון, כשמאחוריך רשפים של בוז קולני, של מאות פוליטרוקים <מילה מסובכת - נשמע טוב> ;
אבל אילנה, אהוד ברק רוצה להתחיל לענות;
אל תפריע לי ..עוד לא סיימתי את השאלה...אלפי פוליטרוקים אנשי ההתישבות העובדת , שועטים כלפיך מרירים ומלאי בוז;
אבל זה לא מה שקרה..מנסה אהוד ברק לדחוף מילה...
אבל אילנה בשלה: "או כמו שאני אוהבת לכנות את זה...שתיקת הכבשים של עכברי הכפר..או כמו שדויד גרוסמן כותב בספרו.."
ואז עברתי לגלגלצ.
היום היא שוחחה עם צדוק יחזקאלי, כתב ידיעות אחרונות שנפצע בגאורגיה. זה הלך ככה, פחות או יותר:
"ואני שואלת את עצמי, צדוק, אתה נמצא בלב הישימון, הכדורים שורקים מעליך, הצלמים מצלמים את הזוועות, ופתאום בום גדול...ואני הייתי רוצה לדעת < בשלב הזה צדוק בטח שואל את עצמו...כן אילנה...אולי תגידי לנו סוף סוף מה היית רוצה לדעת>, ככתב בכיר, שעבר לא מעט, כשאתה צדוק, פצוע, שותת דם, כשמול פניו חולפות רכבות מתנגשות, איך הצלחת להביא את הסיפור האמיתי...כי ביננו צדוק, מי כמוני יכולה להבין את גודל המעשה..את הסינרגיה שבין הצורך לכתוב והצורך לחיות...או כמו שנחום ברנע אוהב לכנות את זה.....
ואז עברתי לגלגלצ...
ואז בגלגלצ הם שוב פעם שמו את השיר "אבא" של אביתר בנאי <שיר יפה אבל יש גבול>..
אז עברתי לקול המוזיקה. תחנה מצויינת.
במיוחד אם שמים על שקט מאוד<ככה שאי אפשר לשמוע>
ומאז..החיים יפים <ושקטים>
:)
|
תגובות (26)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
או!!
לא רומזת. מודיעה.
[אם כי זה עומד בסתירה לפנקס ההוא, השחור, שמלא לגמרי ברשימות של כל החטאים שלי...]
את רומזת שאת צדיקה?אני חותם על כל אחד מהתקליטים שציינת (עם עדיפות לדילן)
ואם זה מגיע גם עם סטייק עסיסי- אז בכלל..
:)
היית צריכה לצעוק עליה יותר:))
או!!
מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים...
(-:
בשם שאר קוראי הפוסטים שלך אני מוחה!!!
רשמת? .....
ראשית, יוחזרו החולצה והתקליט (יש עוד כאלו? שלמים?) לאלתר! חיוך טוב על הבוקר לא הולך ברגל ומה שמגיע, מגיע.
שנית, אותך לאילנה דיין! למרות שעלית על אמת כאובה. חשבתי שאני במיעוט זוהר בדעתי על השאלות שלה. מהיכרות קרובה (מדי) עם המגזר, זו בעייה כרונית של ילידי אמריקה הלטינית. אוהבים לשמוע את עצמם, סרקסטיים ויודעים כמעט הכל... (אופס, אל תגלה להורי ולאיש שלי שהסגרתי סודות פנים עדתיים כי מיד יעלו אותי על הפאריז'ה בלי צ'ימיצ'ורי...)
שלישית, גם לך חוצלה (כך במקור) ותלקיט (זה מקורי שלי) שרוט אבל שחור לבחירתך: ג'וני מיטשל, בוב דילן, ברוס ספרינגסטין ועוד. וכל זה כי חייכת אותי בבוקר הכבד הזה.
תודה.
I REST MY CASE
דפנה.
היו פעמים שהחלפתי ערוץ בעצבים בזמן תוכנית הראיונות שלה.
אחד על אחד עם אנשים מעניינים, והיא משתלטת.
מצאתי את עצמי צועקת עליה: "תשתקי! תני לשמוע אותו!! אני רוצה לשמוע את מה שיש לו להגיד!!"
לא..לא...
בראבו לך
:)
אל תדאגי למזכירה.
התפקיד היחיד שלה ,זה לקבל ממך בחזרה את החולצה והתקליט:))
דיסק משולש:))
דיייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!
היא הוציאה דיסק??
"אין לה הקשבה אמיתית"
אני חושב שהגדרת את זה באופן מושלם.
אני גם יכול לנחש למה...
כי בזמן שהמרואיין מדבר, היא חושבת על השאלות שלה, במקום להקשיב למה שהוא אומר.
בוקר טוב:)
כתבת את זה מצויין.
וזה כל כך נכון לגבי אילנה.
זה ממש מפריע לי לצפות בה מראיינת.
אין לה הקשבה אמיתית.
אחרי שאלה חופרת, המרואיין מתחיל לתת תשובה חשופה ומפתיעה, אבל לה אין סבלנות, היא ממשיכה בקו שהתחילה ועונה במקומו.
זהו, סתם את הפה, ואנחנו הפסדנו רגע אנושי נדיר של כנות.
ידעתי שאת תדעי:)ידעתי שזה איכשהו יהיה קשור לבינגו.
אהה....זה בגלל שבימי רביעי אני מתעסק בתחביב שלי והוא, כמובן, מיון ביצים.
ביצים מספר 1
ביצים מספר 2
וביצים מספר
המזל
הוא לא רק יפה.
הוא גם מבריק וגם ירוק:)
לא מעניינ אותי למה אתה מתעורר מאוחר בימי חמישי,
אבל מעניינ אותי לדעת המ אתה עושה בימי רביעי בלילה.
<אשכרה שמעתי את אילנה כשקראתי אותכ :)>
קודם כל, את כתבת את התגובה הכי ארוכה שקיבלתי עד היום, ולכן את זוכה בחולצה ותקליט.
גשי למזכירות.
מצד שני, את קבעת רף גבוה מידי וקשה מידי, שמתעלם מרמת קוראי הפוסטים שלי, שלא לומר רמתו הנמוכה מאוד של בעל הפוסט עצמו. אי לכך אני מבטל את זכייתך בחוצלה ותקליט, ואת נדרשת להחזיר אותם לאלתר.
גשי למזכירות
שמתי דיסק...אבל אילנה דיין השתלטה גם עליו
הזכרת לי את הפעם ההיא שבה (לפני מליון שנה בערך, כשעוד היתה לי טלויזיה) אילנה דיין באה להתראיין אצל גידי גוב....
גידי גוב, למקרה שתהית, הוא בדיוק האנטיתיזה לדיין. לא באיכות של הראיון, בזה הם דוקא תיקו. אלא שהוא, תוך כדי השאלה, מפגין בורות אדירה, לאקוניות קיצונית, וגם לא טורח להקשיב לתשובות, לא זורם (גידי- האם הלכת לצפות ב... המרואיין- לא, לא הלכתי... גידי- אז מה באמת הרגשת כשהלכת לצפות ב....)
על כל פנים- אילנה הפתיעה את גידי בתשובות נהדרות, ואף הגדילה לעשות כאשר פעם אחת שאלה לפניו את השאלה הבאה, שאותה הוא התכוון לשאול... גידי, המופתע, כמעט שמט את הכרטיסיות מהידיים (כן, כן, אז עדיין היו כאלה) ואילנה דיין כמעט שמטה את המבט הרציני שלה מעוצמת השעשוע. מה מסתבר?! המנוולת קראה את הכרטיסיות שהאומלל השאיר על השולחן לפני תחילת ההקלטה. אחחח.... האכילה אותו פרק בהלכות המקצועיות העיתונאית (אם יש דבר כזה... באמת שאנ'לא יודעת...). אכן, עיתונאית חוקרת במיטבה...
סתם, קוריוז משעשע / אנקדוטה חסרת חשיבות / חדשות ישנות שרציתי להביא כאן, כדי להציב רף חדש ברמת העניין שהבלוג שלך מייצר....
חחחחחחחחחחחחחחחחחחח לא יכולתי לכתוב את זה יותר טוב:)
ומה רע בלשים דיסק ולהיפטר מכל הבלה בלה בלה..שהרשת מייצרת??