עַם החסד
"עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר, אֵת כָּל-תְּבוּאַת זַרְעֶךָ, הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה, שָׁנָה שָׁנָה".
רגישות מופלגת לחלש ולעני במצוות הפרשה. שוב ושוב חוזרת התורה על החובה והזכות לדאוג לגר, ליתום ולאלמנה למען יוכלו להתקיים בכבוד, והמצוה להפריש עבורם חלק מהכנסתו של האיכר – העובד.
על הפסוק "עשר תעשר את כל תבואת זרעך" (דברים י"ד כ"ב) מלמד המדרש עַשֵֹר כדי שׁתִּתְּעַשֵׁר, כלומר למרות שהמבט השטחי והחומרי רואה בנתינה לזולת הפסד וחסרון לנותן, הבורא מבטיחנו כי להפך הנתינה הזו תגרום לעושר ולרווחה לנותן, וכך לשון הנביא: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת, אמר ה' ..." (מלאכי ג' י'). כלומר, נתינה תביא עמה ברכה והצלחה.
חכמים הרחיבו את מסגרת המעשר מהצומח לתחום כללי. דהיינו, יש להפריש עשרה אחוז מההכנסה בכל תחום לצדקה והחזקת תורה ולומדיה(ויש שאף הפליגו להפריש חומש – עשרים אחוז!! לצדקה).
כידוע צרכי הכלל מרובים. בעיות רבות קיימות בכל תחומי החיים, עוני, בריאות, פרנסה, וכו' וכו' והמכנה המשותף לכולם כי עזרה כספית יכולה להקל או אף לפתור אותן. כדי שהיחיד יוכל לקחת חלק בכך צוו חכמים על "מעשר כספים". ומשאדם מתחנך לנתינה הריהו קונה בכך לב טוב ועין טובה לעזור לזולת ולהיות לצדו.
גם כיום בעידן הבטוח הלאומי, רשויות הרווחה וכו' נשאר כר נרחב מאד מאד לפעולות חסד והטבה לזולת ואכן יש רבים מאיתנו יחידים ואירגונים אשר מצטיינים בתחומי החסד וההטבה ונעזרים בכספי המעשר של כלל הציבור, וכמובן מוסדות התורה בארץ ובעולם.
כידוע זוהי מדתם של ישראל, רחמנים ביישנים וגומלי חסדים,
"אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלוקיו" (תהילים).
(הרב יוסף ברוק)
|