אומרים שיש כל מיני דברים שעוברים בתורשה: תכונות אופי מסוימות, נטייה להשמנה, חילוף חומרים, מחלות שונות, נטייה לחורים בשיניים, נטייה לטחורים, נטייה להיפוכונדרייה, נטייה לעוד חורים בשיניים, נטייה לבזבזנות, אהבה למאכלים מסוימים וזה לא כולל במיה, ועוד כל מיני תכונות שיכולות לעבור בתורשה. אחת התכונות ואו, הגנים שאני חושב שהעברתי באופן רצסיבי (או שלא) לעילי, היא האהבה לצעצועים וללגו בפרט.

פעם כשהייתי ילד, בעצם למה פעם? מאוד אהבתי לגו, והיו לי מלא דגמים מלגו וסטים מלגו שהייתי בונה. אפילו פעם אני וינשופי השתתפנו בתחרות לגו לילדים. בנינו צוללת מלגו אבל לא זכינו בכלום. בעצם כשאני חושב על זה אף פעם לא זכיתי בכלום, ועוד לזכות בתחרות זו בכלל טעות מבחינתי. לפני שנה בערך עילי גילה את ממלכת הלגו עם האנשים הקטנים והחמודים האלה שממלאים כמעט את כל הפונקציות החשובות של החיים. רופאים, כבאים, בנאים, שוטרים, נהגי רכבת, טייסים של מטוסים, אנשי חילוץ ובעצם מה לא. 

בדרך כלל כשאני ועילי בונים לגו חדש, עילי מתעקש להרכיב את האנשים ונותן לי להרכיב את השאר, מה שפייר פייר. יש לעילי את 'קופסת הספרים' של הלגו, נו זאת עם כל הקטלוגים. הוא מסמן לעצמו מטרות לקנייה, מגיע אליי עם החיוך המבויש הזה שלו, ומצביע בדיוק על הסט שבא לו עכשיו. לא עסק זול הלגו הזה, שלא לדבר שזה גם לא הצעצוע היחידי שיש בממלכת הצעצועים. פתאום לפני כמה חודשים עילי סימן לעצמו את תחנת המשטרה. זה לא שנשאר הרבה לגו שכבר אין לו, וקופסת הספרים של הלגו כבר עולה על גדותיה מרוב הקטלוגים שמשווקים לילדודס בקופסאות של הסטים כן. אבל כנראה שעכשיו המלאך הזה מתחיל לכוון גבוה ביחס הפוך לכיס של אבא שלו. את הקרדיט לתחנת המשטרה יש לזקוף הפעם לזכותם של סבתא וסבא, שפירגנו לעילי מתנת יומולדת שווה במיוחד.

ביום שבת האחרון כשסבתא של עילי הגיעה בבוקר מוקדם עם החבילה, התחלנו להרכיב. אכן קופסה ענקית, יש שם שתי ניידות, אופנוע משטרתי אחד עם צ'קלקה מאחורה, כלב כזה קטן מלגו שבטח מאולף כבר מהמפעל להריח סמים נרקוטיים, יש שם שני תאי מעצר עם אסירים כאלה מלגו, יש אפילו חנייה לניידות, משרדים משטרתיים עם שולחן וכסאות, ואפילו מחשב משטרתי אחד כדי שהשוטרים יוכלו נגיד לשחק סוליטייר? בנוסף יש שם מטבחון עם מתקן של מים מינרלים ומכונת אספרסו. תגידו שזה לא עושה לכם חשק להיות שוטרים! כשאני חושב על זה, תחנה שווה ביותר, עם יחס של נגיד ארבעה חמישה שוטרים וכלב על שני עצורים. דווקא יחס בסדר לא? זה לקח רק איזה שלוש שעות להרכיב הכל נגיד? ובואו נוסיף ונגיד שהיו רק איזה שבע מאות חלקים.

הבנייה בעיצומה, הוראות ההרכבה מפורטות כמו תמיד, וזה פשוט לא נגמר. אני מרכיב ומרכיב וכמות החלקים מהרצפה אט אט הולכת ומתמעטת. יש גם המון פרופילים של חלונות ולכל חלון צריך להרכיב את הפלסטיק שלו - כאילו זכוכית. אני גם זוכר שאני שם לב שאחד הפלסיטיקים של הפרופילים היה חסר. בשלב זה לא ייחסתי המון חשיבות לעניין, היות ומספר החלקים באמת עצום, מה גם שלפעמים מתבלבלים ומרכיבים נגיד חלון איפה שלא צריך, או שסתם החלק מתחבא מתחת לאיזו רגל של השולחן בסלון. לקראת סוף הבנייה אני מתחיל לבדוק את עצמי ומבין שהכל הורכב בדיוק לפי הספר. אני מתחיל להסתכל סביב ולא מוצא את החלק.

בסוף אני מבין שחלון אחד באמת חסר, ואני מתחיל להיכנס לסרטים כי אוגוסט עכשיו, ואם השוטרים ירצו להדליק את המזגן בתחנה, הכל יברח החוצה. ואני עוד בניתי על השלט הזה שתמיד מע"צ מציבה ליד כל הפרויקטים האלה של הבנייה. "כאן מוקמת תחנת משטרה מלגו, סיום משוער כשייגמר לנו הכסף" שקלתי לשלוח את העצורים של התחנה ללכת לתור אחרי החלק בליווי הכלב, אבל הם אמרו שחם להם מדי והם עוד לא שתו כלום מהבוקר. גם כן הכלב המניאק עשה לי טובה, הסניף משהו עם האף וחזר למלונה שלו.

התחנה מדהימה, עילי מאושר, אמא שלי מאושרת מלראות את עילי מאושר. לפחות שניהם מאושרים, אני קצת פחות, וממש באותה נקודת זמן מתחיל להרעיל את עצמי על החלק... מחד כבעל ניסיון רב עם לגו, הסבירות שחלק כזה יהיה חסר היא באמת אפסית, מאידך הסבירות שאני אתחיל להיות נוירוטי וכפייתי עם הממצא הנוראי היא מקסימלית. עכשיו זה ברור שהכל מגיע אטום וארוז ארמטית בקופסה נכון? עכשיו זה גם ברור שאין מצב שהחלון הזה ברח מהקופסה בעצמו נכון? וזה ברור שלעילי זה לא ממש מפריע, רק שאבא שלו מממ... רק קצת פרפקציוניסט. מה זה לא ברור?

עילי כבר פצח במרדפים משטרתיים קטנים כאלה בסלון, אמא שלי כבר עזבה, ואני? אני רודף אחרי החלק... היו לי שני קווים מנחים. אחד הוא שהחלק נדבק למי מאיתנו לכף הרגל, ובאופן חריג אף אחד לא "חש" שהוא דורך על משהו חריג. הקו המנחה השני, ואגב היותר הגיוני מבחינתי, היה שהחלק באמת הצמיח רגליים ודפק עריקות. חכה אני תופס אותך ומעיף אותך לכלא שם בתחנה. זה כמובן ברור מאליו שאין שום מצב נגיד שלגו טעו ושכחו להכניס אותו לחבילה. לא, אין מצב. באגים יש רק בתוכנות, או לכל היותר במכוניות - לא בצעצועים. אז חיפשתי וחיפשתי, וחיפשתי עוד קצת, ורק עוד קצת בשביל להיות בטוח.

חיפשתי בתוך המקרר, בתוך המגש של הדי.וי.די, מאחורי המכונת כביסה ובתוך המייבש, חיפשתי אפילו במגירת תחתונים שלי, את הרצפה סרקתי כבר איזה שלושים פעם וניערתי שוב ושוב את הקופסה, את הנייר עטיפה של הקופסה, ואת הפח במטבח. אין חלק. דווקא בתחנת משטרה. עכשיו לך תוציא צו משטרתי לחיפוש, ותרים חפ"ק שיכריז על החלק כנעדר. בשביל להיות הכי בטוח החלטתי שאני בודק גם במעלית, וגם ליד החנייה של האוטו. בקיצור חיפשתי בכל המקומות שסביר שלשם ייעלמו כל החלקים החסרים. לא יכול להיות שזה לא מושלם.

המסקנה היא היא שיש שתי אופציות לפתרון או עקיפת הבעייה. אחת היא לחפש זגג פלסטיק מיוחד שישכפל לי את אותו החלון, הבעייה היא שאין ממש זגגים זמינים בשבת בבוקר, וגם ככה הוא ייקח מלא כסף כי מדובר בחלון של תחנת משטרה. האופציה השנייה הייתה לשלוח אי-מייל ללגו העולמית ולגלות להם שהיה חסר חלון אחד, ושכנראה זה כך יצא מהמפעל. בסוף הלכתי על האופצייה השנייה. קחו טיפ ממני, תמיד תלכו על האופצייה השנייה - מנסיון. לתדהמתי גיליתי שיש להם באתר ממש טופס של חלקים חסרים מסטים חדשים... מה גם לגו טועים? מה נהיה פה? הזמנתי את החלק בטוענה שוואלה, הוא מעולם לא היה שם בקופסה מלכתחילה, הוא אפילו עוד לא נולד כששפכו את כל החלקים לשקית.

לאחר איזו המתנה מורטת עצבים ובדיקת הדואר האלקטרוני שלי כל תריסר דקות לערך, לגו שלחו לי תשובה. לגו כתבו שהם מאוד מצטערים על מה שקרה, הם גם סיפרו לי שהם מבצעים בדיקות קפדניות על כל סט כזה שהם משחררים, ואפילו הם שוקלים כל חבילה עד לרמות הכי קטנות ברזולוציית המיקרוגרם כדי לוודא שהכל נמצא ושלא חסר כלום. בסוף של המכתב הם כתבו שהם יישמחו לשלוח לי את החלון החסר ושאני לא צריך בסוף לפנות לזגג. לא דמיינתי שאני אהיה אחד מאלה שיקלידו בגוגל ערך כגון חלקים חסרים של לגו. בסוף של הסוף של המכתב לגו כתבו שזה יגיע תוך שלושה שבועות. טוב מה אני עושה עכשיו שלושה שבועות? כאילו מה, בראש השנה החלון המיוחל יגיע? שלחתי את כל השוטרים לחופש, מה יש מגיע להם גם.

היום חזרתי מהקניות לפני איזה שעתיים כי נגמרו לי כל האקטימלים והמלפפונים, טוב צריך לאכול משהו. הידיים שלי מחזיקות מלא שקיות, ואני בדיוק מתכוון לפתוח את דלת הכניסה של חדר המדרגות עם האצבע הפנויה שנותרה לי. המפתחות של האוטו בפה אבל זה לא ממש חשוב לצורך העניין, אז תסתום קצת דביל. השקיות כבדות לי ואני בדיוק מתחיל להרגיש איך תוך שנייה כל האיזון הזה של המפתחות בפה והשקיות על האצבעות עוד שנייה מתמוטט. ומה זו המעטפה הזו עכשיו שמבצבצת בתיבת הדואר?

יופי, עכשיו להנדס מחדש איך אני סוחב הכל מחדש עם המעטפה. על המעטפה היה את הלוגו של לגו, הלב שלי בתחתונים, בכלל שכחתי מהכל. רגע, הם שלחו לי ת'חלק! רק שהחלון עבר את הדרך בשלום ולא התנפץ... עליתי הביתה עם מלא שקיות מהסופר, מפתחות עוד יותר בתוך הפה, ומעטפה אחת לבנה. החלק היה ארוז בנייר פצפצים, בכל זאת פלסטיק... אחזתי בו בעדינות מתחת למנורה, ווידאתי שאין עליו שריטות ושהוא תואם. הדבקתי עליו את המדבקה שמסמנת לשוטרים, ואו לעצורים שזה חלון, והרכבתי במסגרת החלון היתומה. עכשיו התחנה מושלמת. השוטרים, כשיחזרו מהחופש יוכלו להפעיל סופסוף את המזגן.

זה לקח רק חמישה ימים לקבל את החלון החסר. שיחקו אותה לגו, מפרגן להם. איך זה הלך בפרסומת שלהם? ילדים בונים לגו, לגו בונה ילדים. אבל בסוף? בסוף הכל מסתדר. מה שנשאר עכשיו זה לרדת על אקטימל ולהוציא את העצורים לטיול בחצר.

עמית