במקרה נכנסתי לשוק הערבי בבאר שבע, המחובר לאזור העתיק של העיר. כל אחד מביא מרכולתו המזובלת, וישנה תחושה שאם אזרוק את תחתוני על הרצפה מישהו יקח אותם לאחת החנויות שם ויציעם למכירה. בכל מקרה, סיבוב עשיתי שם, ונהנתי מדלותו של עולם. אז כשעמדתי ללכת לכיוון החניה, ראיתי אותו - ראי ישן מוקף מסגרת עץ עתיקה. הצצתי בו מופתע כי היה שבור. נכנסתי לחנות, והצצתי במראה השבורה המתנשאת על רגלי עץ כבד. התווכחתי עם המוכר על המחיר. רק אחרי שהראה לי את בולי המס משנת 1936, הסכמתי לפשרה איתו והראי נרכש. המראה הייתה כבדה ולא יכולתי לקחת אותה במכוניתי. ביקשתי שיסדר הובלה לתל אביב, וכך יצא ששילמתי מאה ושמונים ש"ח עבור המראה ומאתיים וחמישים עבור הובלה מרופדת וממוגנת - ספיישל לתל אביב.
כשהגיע הראי הבייתה ביקשתי שיציבו אותו בחדר רייק אותו פיניתי מבעוד מועד. כשהוא עמד בטוח במקומו הסרתי את ההעטיפות בדקתי את הראי. כל חלקיו במקומם. החלקתי ידי על קורי הסדקים שבמראה, כמעט נחתך מהקצוות החדים. כל הקווים הוליכו כרשת קורי עכביש לעבר חור קטן במראה - נקודה בה חדר כדור ופילח אותה.
בערב, ניגשתי לעשות מקלחת הגונה, ותגלחת למשעי. לאחר שהתזתי ספרי מבושם על לחיי, ניגשתי לכספת שמאחורי ארון הבגדים. שם עמוק נחה מטפחת קטיפה אדומה, בתוכה נח לו האקדח. היה זה אקדח תופי עם ידית שנהב. טענתי בו כדור וניגשתי לחדר בו עמד הראי.
אני הראי והאקדח נותרנו לבד בחדר הנעול. כיוונתי הראי הישר לליבי. כיוונתי את האקדח הישר לחור שבראי, ואז ראיתי את מותי. * בעצם, הכל התחיל כאן. |