כשהייתי קטן והלכתי בשדות חזרה לביתי שבמושב, הייתי ילד בכיתה ה' חסר פחד - חוצה מרחק של קילומטר בין שני מושבים, חוצה עולמות, חוצה ימים, חוצה את חיי לשניים. במקום להגיע הבייתה תוך חצי שעה או פחות, הייתי עושה ביקורי נימוסין בעולמות שנקרו על דרכי, ממש עד שחולפת לה שעה שעתיים בשיטוט בחיים מסוג אחר. בריכת החימצון הגדולה הייתה מקום חלומותי על בריכה אמיתית, בה אוכל ללמוד לשחות - עד אז לא הייתי מעולם בבריכה. שלוליות מלאות בזחלי יתושים, היוו את מקום המחקר הביולוגי הראשון שלי. שיחי הכותנה בקייץ נתנו לי לחלום על כך שאוסף הצמר גפן אותו אשא לביתי הדל יהיו שווים כסף רב. אבל אלא סתם זכרונות, סתם חלומות, סתם, ממש סתם עד כדי לבכות מהסתמיות של הזכרונות המוזרים האלה..
באותם ימים הייתי תלמיד עצלן. עצלן עד כדי כך, שהסכמתי להודות בליבי שאין יותר עצלן ממני. השכלתי היחידה הייתה הספרים אותם קראתי, קראתי בקצב מפחיד, קצב בו הייתי משאיל ספרים מהספרייה הניידת שהגיעה למושב, ובמשך השעתיים בו הייתה שוהה הניידת כבר הספקתי לסיים ספר, לעלעל בעוד שניים - לחזור חזרה לספריה ולהחליף שני ספרים מתוך השישה שהייתי לוקח.
כך יצא שהשכלתי הרחבה, פתחה את המרחק בין שני המושבים למרחק של שעות רבות, בהן פקדתי את קפטין נמו בים, או חיסלתי מפלצות ים בשלולית... אפילו היה לי מסע זמן כזה, מתוך איזה ספר בדיוני. וכאן, אני חייב להדגיש שבאמת עשיתי מסע זמן - מסע זמן דרך צינור ביוב גדול שטרם הוצף, בו ישבתי בצידו האחד מהרהר, מה בדיוק לעשות במכונה הפלאית שהונחה ע"י מנופי משאיות, ונפרקה בין שני המושבים.
בתחילה ישבתי בפנים והרהרתי, בדברים שאינם זכורים לי כעת. כלומר, אני כרגע מניח שלא הגעתי כל מהר לרעיון של מכונת הזמן - כאילו זה אבסורד לחשוב שיכולתי לחשוב על זה בבת אחת. אני מניח שאחרי יום או יומים של בדיקת צינור הבטון מצאתי אותו מתאים להוות שפורפרת זמן אל העתיד. הייתי כל כך בטוח, שכשאגדל, אמציא את מכונת הזמן, או אגנוב אותה ממדען מטורף. ואז, כשתמצא ברשותי, אחזור בזמן ואפגש עם עצמי בשפורפרת זאת. עד עכשיו אני זוכר שגיבשתי לעצמי תוכנית בעניין. חשבתי שיהיה זה מפחיד להיתקל בעצמי, ואולי זה יהיה כזה קטע מסוכן. לכן, החלטתי שנדרשת שפורפרת זמן, בה נשב שנינו. אני מצד אחד ואני מהצד השני של העתיד. תפקידו של זה שמגיע מהעתיד הוא להסביר לזה שיושב וממתין, מה לעשות כדי שיהיה יותר טוב בעתיד. אני ממש לא זוכר מה ביקשתי אז, אבל אני בטוח שביקשתי המון כסף כדי שאוכל לעזור למשפחתי, שלא הייתה במצב כל כך מצויין, ושאוכל לטפל בשיני העקומות, ושאוכל לקנות אוטו, ושאוכל לטייל בעולם... אתם מבינים, זאת רק השערה טפשית של מה שיכולתי לבקש אז, שכן כבר שכחתי את הרשימה.
עתה הגעתי לגיל המתאים, אולי אפילו קצת יותר, ואין ברשותי מכונת זמן. אני יודע שהוא יושב שם בשפורפרת וממתין לי. בכל זאת, עד שתמצא מכונה כזאת, אני יושב וחושב, מה הייתי רוצה להגיד לו. יש לי רשימה כל כך ארוכה של טעויות בחיים, שבחיים לא אוכל לרכז את כולה, ולהסביר לילד בן 10, איך לתקנה. חייב להיות משהו מצומצם ופשוט. חשבתי רבות על כך, ובסוף החלטתי להגיד לעצמי דבר כזה. "כשתקרה בדרכך בעתיד הזדמנות בו יאהבו אותך, חבק את אותם אלה שיאהבוך. ככל שאוהבים אותך יותר אהב בחזרה כמה שניתן, במיוחד אחת בשם תרצה. זה כולל גם אותי האוהב אותך, שאתה מקור חלומותי ומקור גאוותי. אהוב אותי, זה מהעתיד."
אולי המסר יגיע אליו ואולי לא. למישהו מבניכם, יש אולי מכונת זמן? מי זאת תרצה?
|