"כל קיץ קורה דבר מה" (נתן יהונתן).
אין לי אויר.
אני לא נושמת.
המחנק הזה.
האויר הדחוס.
הזיהום.
העייפות.
הלאוּת.
הנימנום המתמשך.
ריחות הגוף האלימים שתוקפים את אפי הרגיש מכל עבר. הזיעה הדביקה,חריפה,חמצמצה, הניגרת מכל נקבובית, (נקבים) שלי ושל האחרים.
העצבים הרופפים.
החום הכבד והסמיך.
הלחות המעיקה.
אני נוזלת על הרצפה מהחום הממיס והבלתי נסבל.
אני נעשית קצרת רוח.
רעש המזגנים המטרטר,קודח במוחי.
הקור הסינטטי.
מקומות ציבוריים שמפריזים (לרוב) במיזוג מקפיא, שחודר עד לשד עצמותי ומרעידני.
כל החרקים המעצבנים מוציאים אותי מדעתי כשהם יוצאים ממחבואם , ניעורים לחיים משנת החורף שלהם וצוהלים, חוגגים את בואו של הקיץ, שיכורים מאור השמש המשזפת את שיריונם/גבם השחור -
היתושים.הזבובים.הברחשים.הג'וקים.הנמלים המאוסות.
בקיץ האנרגיה והחשק שלי פוחתים בצורה ניכרת.
מעין דיכדוך מינורי שמלווה אותי,אדישות דקיקה מסוכנת שאופפת,
וציפייה משוועת לרוח סתווית מרעננת
שתנחם,תלטף את פניי וגופי במשב עדין ורך,
כפי שאני כ"כ מסוגלת להעריך ולהתמכר
לתחושת הנועם שהיא מעבירה בגופי,
משיבה לי את אוני,מעוררת את חושיי,מפיחה בי חיים.
כל קיץ הריטואל חוזר על עצמו -
הצימאון הנואש שלי לסיומו,
הסבל השקט שלי,שאני ספוגה בו בדממה,
מצייתת,נכנעת בלית ברירה לעונת השנה השנואה עליי,
נשאבת כל כולי לפנטזיה ילדותית מטופשת,
שאם רק אעצום את עיניי היגעות מספיק חזק,
מתוך כוונה/התכוננות ותקווה אמיתית,
הקיץ יחלוף מהר יותר,ואתעורר מן הסיוט הזה. -ולא כך היא.
כמו קללה,כמו שיתוק שאונס אותי,
יותר מידי פעמים נמנעתי מלפעול בחיי,
רק משום שקיץ בחוץ,
ומזג האויר "הוריד" אותי ואת מצב רוחי,משרה עליי פסיביות איומה.
כל הדברים הרעים שקרו לי בחיי - קרו לי בעונת הקיץ.
איש לא באמת מבין את הכוח המאגי שיש לעונה הזו עליי.
אנשים טוענים שאני נסחפת,ושהשד אינו נורא כ"כ,
אולם עבורי באמת מדובר באסון.
כמעט כישוף.
ההשפעה של בוא הסתיו מחוללת בי ניסים שלא יתוארו אלא כקסם.
ממש כמו באגדה הנודעת "החלילן מהמלין",
מזג האויר הסתווי,
חודר לכל תא בגופי ונוסך בי שלווה מתוקה,מרכך אותי.
ריחות הסתיו המיוחדים ממלאים אותי בשמחת חיים בלתי מוסברת,
אופטימית סתם כך,ללא סיבה נראית לעין.
רק משום שאני קיימת.
בסתיו אני מרגישה שאני יכולה לעשות ולהיות הכל.
משנה עורי לאקטיבית,הופכת דינאמית.
יוזמת.
מבחינת התחושה בגוף,
אני חשה איך כל חסימה משתחררת,
איך האויר הטרי, הנקי והקליל
שאני שואפת לריאותיי ממלא את כל הווייתי,
מרפא ומחסן כל מתח,כאב וצלקת.
אני נושמת לרווחה,
הההההאאאא.
נרגעת.
מתעוררת מתרדמה מדכאת.
חיה.
התיאבון שב אליי - אני אוהבת מזון חם. בקיץ חסרים לי כ"כ הירקות העונתיים שהשמש הקופחת מייבשת אותם.
האוירה הסתווית היא מאד רומנטית לטעמי,
ישנה ארומה מרוממת באויר,
חמקמקה,
מסממת,
מבסמת,
מפתה.
אולי זו השלכת ונופי הפריחה המתחדשת שפושטת בכל, השינוי,הצמיחה בטבע.
ואני איתם.
פורחת בעונת הסתיו הכה אהובה עליי,
מגיעה לשיאי ומתמלאת השראה מבורכת.
מחכה לו,לסתיו.
זקוקה לו.
מייחלת.
חסרת מנוח.
כיסופים.
אי שקט.
נו.
**************************
ובינתיים,עד לבואו,
אהובת נפשי, אדית פיאף, מושיעה אותי מייסוריי,
- בביצוע קורע לב ומרעיד נימים,
לשנסון (chanson) סתיו קלאסי אולטימטיבי.
+ למתעניינים,
גרסאות מלאות פאתוס לא פחות ל- Les Feuilles Mortes -
מבוצעות על ידי איב מונטא(ן) וז'ולייט גרקו.
++ יש להקליק פעמיים (רצופות/מהירות) על הPLAY , כדי שהוידאו יופעל.
|