קן הירגזי
In the province of the mind, what is believed to be true is true or becomes true, within limits to be found experientially and experimentally. These limits are further beliefs to be transcended. In the province of the mind, there are no limits.
John Lilly
פוסטים פופולאריים
-
גונק והדוקטור המחורר
29/4/09 | 564 צפיות
-
אפיטף
15/2/09 | 1158 צפיות
-
גונק וסבתא שלה
19/6/08 | 523 צפיות
-
חימום
27/5/08 | 472 צפיות
-
הלוגיקה של גונק
28/10/08 | 506 צפיות
-
מה שיש לי על הסינים
22/11/07 | 1316 צפיות
פוסטים אחרונים
- אם מישהו מחפש אותי.... 23/6/15
- "אני רוצה שהיא תתחתן!" 1/2/15
- נעליים מספרות על יפה 18/4/14
- חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון 13/1/11
- משפטים 10/1/11
- עכבישה זקנה 26/12/10
מה מצאתי כשחיפשתי אתון
אני משלמת מיסים לעירייה. לא למועצה מקומית, איזורית או לוועד כפר. אבל זאת לא עיר במובן העירוני של המילה ולכן היא לא ראויה לשמה. "את גרה בטבע?" שאלה אותי חברה בטלפון כשהסברתי לה איך להגיע לבית שלי שנמצא באמצע שום מקום. "לא. אני גרה בחקלאות," הסברתי לה. אני מוקפת שדות, לא יערות גשם. ליד הבית ממש יש שדה תותים שמכוסה עכשיו ביריעת ניילון ענקית. מאחורי הבית, עוד שדה מנוכש מקוצים שמשתרע עד מקבץ עייף של אקליפטוסים שמשקיף לוואדי. פעם היו כאן פרדסים. עוד מעט יצמח כאן נדל"ן. כרגע, מתחילים "לפתח". ערב אחד אני יוצאת לטייל עם הכלב בפארק החדש והמטופח. ואז בוקעות את תקרת הלילה נעירות מעוררות חמלה. הלב שלי נצבט. אני זוכרת מה סיפרה לי פעם חברתי חסיה, על חמור שהוזנח בחום הקיץ ומת (אחסוך מכם את הפרטים). נכון שזאת היתה הטראומה של חסיה, אבל הזיכרון נמצא אצלי. לא אצלה. (היא אף פעם לא טורחת לשמר משהו בזיכרון אחרי שהיא מעבירה לי את האינפורמציה). ולכן, הייתי מוכרחה למצוא את החמור ולוודא ששלום לו, שהוא מטופל היטב, שיש לו מים וצל בשעות היום. תעלומת החמור שבאמצע העיר (תחילת המאה ה-21. אני רק מציינת). לקח לי יומיים. יצאתי הערב עם הכלב, ברקע היתה לי חרדה מסויימת שלא הלכתי מייד לחפש את החמור. פטרתי אותה מייד בתור נוירוזה. הזדמנות טובה. אני חייבת לתרגל את זה בכל פעם שאני תופסת את עצמי מרגישה אשמה בלי סיבה. לקחתי איתי כמה גזרים ופניתי בכיוון הכללי שממנו נשמעו אז הנעירות. חושך. שדות. את הכלב אני משחררת לעיסוקיו. הוא מתרוצץ ומעלה אבק בשטח שהטרקטורים פינו מהצמחיה המשמשת בית לנחשים ומרעין בישין. ובכל זאת אני חוששת קצת ומאמצת את עיני לראות איפה רגלי דורכות. אין שום חמור. שביל עפר מתפתל באלכסון, מביא אותנו לשכונה נמוכת בתים, ואנחנו פונים לדרך צרה וסלולה, שעושה עיקוף חזרה לנקודת המוצא. מרחוק מישהו רוכב על אופניים לקראתנו, כלב רץ לצידו. "אתה רואה? אתה פדלאה," אני אומרת לבק, "אתה אף פעם לא רוצה לרוץ. ולא רק כיום.. גם כשהיית צעיר היית פדלאה... או שאולי אני הייתי. לא זוכרת..." לא הספקנו ליישב את הקושייה הזאת, ואני רואה שהרוכב הוא בחור צעיר. "סליחה, אתה אולי יודע איפה יש פה בסביבה חמור?" "כן," הוא משיב, "בצד השני של הבית ההוא... וזה לא חמור, זאת אתון. ותנחשי מה? היא של אבא שלי." איזה יופי. אנחנו מחליפים מילים: הוא מספר שהיא מקבלת דשא בשפע, מים וצל, ושהיא בסטטוס של חיית מחמד. אני מבקשת ללכת להתחבר איתה ולתת לה גזר. "את רוצה לדעת איך קוראים לה?" שואל הבחור ואני מאשרת. "נייקי." (כמו הנעלי ספורט. כמו אלת הניצחון ניקה, כמו... נו טוב. הלאה). לא מצאתי את הכניסה לשדה כשהלכתי עם בק לצדי. כנראה שעברתי את הכניסה והלכתי רחוק מדי. אז כבר הבאתי את בק (הפדלאה) הביתה, כי הוא עשה פרצוף של עייף וצמא ו"תעזבי אותי מחמורים, באמא'שלך". לקחתי את האוטו ונסעתי חזרה. מצאתי גדר שאפשר לדלג מעליה. שדה ענק ושחור, חושך מוחלט. ואני קוראת לה: "ניייייייקייייייי!" ולא רואה שום דבר. אני רק חשה את הנוכחות. ידיעה. אמונה שהיא נמצאת שם. ופתאום אני שומעת אותה, מין ניעור מהיר של הראש עם התנשפות קלה. כשאני מאמצת עוד את העיניים, מתקרבת אלי בריצה, חיה גדולה למדי. גבוהה. לא סתם איזה חמור קטן... היא נעצרת מרחק פסיעה ממני, ואני מדברת אליה בקול מרגיע. היא יפהפיה. אפורה עם פוני כהה. אני מושיטה לה גזר והיא לוקחת אותו. נוגסת חצי ממנו ולועסת. מסתכלת עלי. לא מתקרבת. גם אני לא מנסה. נראה לי טבעי שהיא תבדוק מרחוק. אני נותנת לה אחד אחרי השני עוד שני גזרים. ובאותה הזדמנות גם לרחרח לי את היד. אני אומרת לה: "נייקי." וגם מילות חיבה. כשאני הולכת, היא הולכת אחרי. יש לה שרשרת מאוד ארוכה, אבל היא נגמרת ליד הגדר, כך שהיא מלווה אותי עד לקצה השדה. "אני חושבת שזאת תחילתה של ידידות מופלאה," אני אומרת לה. וגם כאן יוצא שזה המשפט האחרון של הסרט. הנה. יש מקרים שבהם חיפוש אתונות מסתיים גם במציאתן.
|
תגובות אחרונות
-
חירות-נפש
בתגובה על הכל בסדר בדיוק כפי שהוא
-
גילהסטחי
בתגובה על "אני רוצה שהיא תתחתן!"
-
saskia
בתגובה על חבילת ניירות עטופה בנייר עיתון
-
nilibek
בתגובה על ליצן רפואי
-
(עי)דנהנחושת
בתגובה על משפטים
-
jGo
בתגובה על בני סן דומינגו אדונים לגורלם
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מקסים.
סיפור יפה על אתון
שנתנה את הטון
שנותרה בנו בצד חיוּת,
גם הרבה אנושיות.
ביקרתי אותה שוב בלילה.
היא מקסימה! והפעם יכולתי ללטף לה את האף.
היא רחרחה את בק. הוא קצת פחד ממנה, כמובן. היא כל כך גדולה.
אחרי שהלכנו משם, בק ואני, המשכנו לטייל בצד החיצוני של השדה. היא רצה לאורך הגדר וכל פעם הציצה עלינו.
אקח מצלמה בשעות היום.
מצאת מלוכה באבו-אבוה!
כל כך נהניתי לקרוא את הסיפור (קצת הייתי מודאגת באמצע מגילויים מכאיבים)
הקטע הזה שאי אפשר לדרג אותו משתמש פעמיים ב 24 שעות הורג אותי.
יש מצב לתמונה של האתון ?
היה כל כך משלים את הסיפור החמוד הזה....
יש מצב שתלכי לבקר אותה שוב?
חמורים מסקרנים אותי מאד, זה בעל חיים שיחסית אני פחות מכירה התנהגותו, פחות יש לי נסיון והכרות אתו.
את מדברת על סיפור הזוועה של חסיה עם חמור שמת מצמא, ואני מכירה סיפור מיתולוגי מהצבא שמסופר דור אחר דור על חמור שנימצא משוטט בשטח אימונים צבאי, והחבר'ה ניסו לבדוק מדעית כיצד פועל פתיל רועם על צוואר של חמור.
ניסו, ולא נישאר חמור.
אני זוכרת שחשבתי על כמה מטומטמים יכולים להיות חיילים משועממים בשטח. וזה סיפור עתיק יקירתי. יותר מ 30 שנה.
גם את הלכת לחפש אתון ומצאת את המלוכה.
אנא ספרי על האירוע...
זה בדיוק מה שחשבתי:
התיעוש של החקלאות.
הקפיטליזם גורם לנו לחשוב על הכל מהזוית של עלות-תועלת
בעיקר כלכלית.
אבל מזמן ראינו שהיחס ה"חם" לחיות המשק הוא נחלתם של העירונים.
המסכנים שצריכים להתפרנס מהן לא בדיוק "מאנישים" אותן.
אני לא יודעת מי צודק.
האם המייחסים אנימה לכל מה שרואים בגאיה
או המושבניקים, חסרי שאר הרוח, והתכליתיים להחריד?
זה בסיס טוב לסיפור או תסריט.
"גיברת, יעלה לך הון לתקן את הסוס הזה. לא שווה לך." נורא ואיום.
יפה.... אלוזיה לסיפור אגדה...
לא זה לא היה סוס אביר.
וגם לא סוס שאבירים רוכבים עליו..
זה היה סוס סופר מוזנח.
עשיתי מליון טלפונים בגינו.
נתתי לו גזר. מה שהיה במקרר.
רצתי למכולת, וקניתי את כל הגזר שהיה להם (לא היה להם הרבה, לצערי)
אחר כך בא מישהו ממושב סמוך, בעל חוות סוסים, ואמר לי שרק כדי לתקן את הנזק שיש לסוס הזה בפרסות, יש לשלם כל כך הרבה כסף לבעל מקצוע, שכל רווח שיכול לעשות עליו בחוות הסוסים שלו, יוטל בספק בגלל התיקון העצום שצריך לעשות. בגלל שהסוס מוזנח באופן חמור.
ומצער בעלי חיים אמרו לי:
אין לנו אפשרות או אמצעים להעביר את הסוס הזה מהחצר האחורית שלך, אלינו...
אין להם עגלה להובלת סוסים. אין מכונית אליה העגלה מתחברת, ואין להם כסף לשכור שומדבר כזה...
אחרי מלא שעות,
פתאום הופיע כאן בחור עם חבל.
עשה לולאה,
כרך את החבל לצווארו של הסוס, ושניהם פסעו יחדיו לעבר השקיעה.
כששמתי לב שזה מה שקורה,
רצתי אחרי הבחור,
ושאלתי אותו: הסוס הזה שלך? לאן אתם הולכים?
הוא לא ענה לי.
צפיתי בהם, עד שנעלמו מעבר לאופק.
מה קרה לאביר שרכב עליו?
בכלל: מלוכה זה אובר-רייטד.
אתון הרבה יותר עדיף.
(שתי הערות אגב:
א. פאדרה פאדרונה
ב. גם אצלנו הופיע בוקר אחד סוס לבן.)