נפלה בחלקי ההזדמנות להפוך ממצטיין למסוכן לסביבתו במשפט אחד.

התגייסתי לצבא ב 1969 (כן, יש בני אדם שהתגייסו גם בשנתונים מוקדמים אלה!). מסלול רגיל ושגרתי. טירונות שריון. תעלה. מוצב טמפו הידוע מול פורט-סעיד. קורס מכי"ם. המצטיינים נשארו כמדריכים בקורס. עבדכם הנאמן בין המאושרים. ב-1970 נישאתי למי שהייתה החברה שלי מאז גיל 14. מי נישא תוך כדי השירות הצבאי? מי שחברתו בהריון. זהו שלא. לא היה הריון. רק זוגיות של 6 שנים. שרתתי שירות קרבי מלא והשתחררתי. אחרי מספר חודשים נקראתי לשרות מילואים במסגרת חטיבת שריון. רוב אלה ששרתתי אתם היו אותם חיילים שאתם שרתתי בסדיר.
אחרי שנתיים פרצה מלחמת יום הכיפורים. גיוס. סיני. 6 חודשי מילואים בתוך חפירה באפריקה, מעט לפני הק"מ המאה ואחד.

שרתתי במילואים מדי שנה. לעיתים פעמיים בשנה. קו. גדר. מארבים. על פי הספר.
עברתי תהליך ארוך של גילוי עצמי. הבנתי שאני הומו לטננטי - מכירים את הגגות האדומים בהרצליה פיתוח? אלה נבנו כולם בכסף ששלמתי לפסיכולוגים כדי למצוא מה זה הדבר הזה שמטריד את מנוחתי מאז ומעולם. את הבריכות בוילות האלה בניתי  כשהבנתי שזה מה שאני וחיפשתי 'מזור למחלה' ( הסירו דאגה - היו מי שהבטיחו לי מזור כזה. טוב, את בניית הבריכה צריך לסיים).

מהר מאוד הבנתי שזה מה שאני. יצאתי מן הארון. התגרשתי. 5 חודשים אח"כ הכרתי את מי שהיה ,בהמשך, בן זוגי 15 שנה.

חודשים ספורים אחרי גרושי, שוב מילואים. שגרה. אז עוד היה הנוהג של מילוי כרטיס קרובי משפחה. למי להודיע אם יקרה לך משהו (משהו = תהרג. תיפצע. תחטף. מחק את המיותר). מגיע תורי. ליד השולחן חבריי משכבר הימים. הרופא . הסמג"ד, שבעצמו היה חניך שלי בקורס מכי"ם. אנשים שאני מכיר שנים רבות. ' למי להודיע? לאשה?' . ידעתי בברור לאן העניין יתגלגל. הכרתי את החוק הצבאי בעניין על בוריו. ידעתי שאני פותח עליהם תיבת פנדורה ומעמיד אותם בפני דילמה עצומה. לדווח על המסוכן שהתגלה ביניהם? לא לדווח? החוק חייב אותם לדווח עלי לבריאות הנפש. מסוכן אז ממש מסוכן. שיהיה סדר. 'לא. אני בזוגיות חדשה. הפעם יש לי בן זוג'. אם הייתי מודיע שאתמול בערב נבחרתי לנשיא ארצות-הברית ההפתעה הייתה גדולה פחות. 'אויש נו יאללה. אתה והבדיחות שלך. חבר! מה חבר? אנחנו מכירים את אשתך מאז שהתגייסנו בבקו"ם'  'נכון ובכל זאת רשמו שם אחר ושמו ........). נרשם. הידיעה עברה כאש בשדה קוצים. אני המשכתי בשגרת הפיכתי מאזרח לחייל. אתם בודאי מכירים את השגרה. אתה שם עליך את החולצה הצבאית. אתה מפקיד את האיי.קיו ואתה הופך לעייף, רעב וחרמן....הופה.......מה חרמן? איזה חרמן.....? מה הולך כאן עכשיו...מה יהיה?

אני המשכתי כרגיל וגם החברים שלי בפלוגה די נרגעו. אחרי מטח השאלות הראשוני ואחרי שהסקרנות שבעה , היינו צריכים לשוב ולדאוג לגריז, לתחמושת, לאוכל ובעיקר למי יעשה הכי פחות בהכי הרבה זמן. כרגיל.

נגמרו המילואים. חזרנו הביתה.
אחרי שבוע אני מוזמן לשיחה אצל המח"ט. גם אותו הכרתי. כשאתה מדריך בבי"ס לשריון. כולם עוברים לידך בזמן זה או אחר.

בחדר הרופא. המג"ד, הסמג"ד וכבוד המח"ט  'מה נפל עליך?'  . אני בשלי 'למה? יש איזו בעיה? מתי המילואים הבאים ולמה צריך לדאוג במחלקה?'  ' לא. העניין הזה. אתה יודע שכולנו בבעיה? '  ' לא למה? ' בטח שידעתי שהם בבעיה. על פי החוק הצבאי דאז הפכתי בבת אחת למקרה נפשי מסוכן לבריות ובעיקר לחבריו אותם ינסה בודאי לאנוס בשירותים/אוהל/מקלחות ושאר הפנטזיות הלקוחות מראשם שלי מי שראו יותר מדי סרטים כחולים. 'הקשיבו. אין שום בעיה. הכל כרגיל כפי שהיה ב-14 השנים האחרונות. יאללה בואו הלאה. יש לכם בעיה עם החוק הצבאי שהפך אותי מחבר שלכם לאדם מסוכן בין-לילה, תעשו משהו לשנותו. תעלו עד הרמטכ"ל. אני בא למילואים כרגיל כשתשלחו לי צו.
תוך שבוע הייתי בהג"א. אני, מדריך השריון רב הנסיון הוצבתי לנקות מקלט בתוככי החניון של דיזנגוף סנטר.
תוך שבועיים הייתי משוחרר מצה"ל.

אין לי מושג מה כתוב בטופס השחרור שנמסר לי. בעולם לא פתחתי אותו.

ועכשיו קראו למטה את דבריו של הרב הצבאי הראשי המכובד. מילא היה אומר שהומואים לא צריכים לשרת בצבא. אני בטוח שכמה מחברי הנקרעים במילואים שאין להם סוף היו מעדיפים את האפשרות הזאת. אבל מה אומר המפקד? שלא טוב לדבר על זה.

להלן דבר המפקד: חייל צעיר. נגייס אותך גם אם אתה הומו. נעשה אותך קרבי לאללה. תרוץ. תשמור. אם תפצע, נסדר לך שיקום ופרוטזה ( אפשר להקים מחלקת שיקום מיוחדת להומואים. ואיי ואיי החגיגות שאנחנו נרים שם!) . חייל צעיר, אפילו נרשה לך ליפול בשם המולדת אבל אבל לא נדבר על זה. לא נעים ולא ראוי. לא נזכיר אותך בשום פרסום צבאי. 'במחנה' הוא מחוץ לתחום בשבילך. טוב, בעצם אם תחליט ליפול בקרב 'ולתפארת מדינת ישראל' אולי נזכיר את זה בעיתון אבל זה כבר יהיה אחר מעשה וברוך דיין האמת.

פורסם ב - 00:22 10/08/09 ב'הארץ'


הרב הצבאי הראשי, אביחי רונצקי: לא ראוי לעסוק בהומוסקסואליות בעיתון צבאי
מאת אנשיל פפר

תא"ל אביחי רונצקי פנה לראש אכ"א וקצין חינוך ראשי במחאה על פרוייקט מיוחד בעיתון "במחנה" לרגל חודש הגאווה. דובר צה"ל: זו אינה עמדת צה"ל






רונצקי. לא הפעם הראשונה

תצלום: דודו בכר

הרב הצבאי הראשי, תת-אלוף אביחי רונצקי, יצא במחאה נגד השבועון של חיילי צה"ל "במחנה", על פרוייקט מיוחד שהופיע בעיתון לרגל חודש הגאווה ובו סיפוריהם של קצינים הומוסקסואליים המשרתים בצה"ל. במכתב שכתב לראש אכ"א, אלוף אבי זמיר, ולקצין חינוך ראשי, תת-אלוף אלי שרמייסטר, כתב רונצקי שמדובר בנושא לא ראוי לעיתון המשקף את ההווי בצה"ל.
עיקר כעסו של רונצקי יצא על אחת הכתבות, בה התראיין רס"ן יהושע גורטלר, קצין דתי והומוסקסואל מוצהר, המשרת כעוזר משפטי לפרקליט הצבאי הראשי. בכתבה תיאר גורטלר את חייו כדתי וכהומוסקסואל. מזרחי ושרמייסטר השיבו לרונצקי ש"במחנה" מייצג ומשקף את כלל חיילי צה"ל ובתוך זה גם החיילים ההומוסקסואלים.

בתגובה לדבריו של רונצקי אמרו בדובר צה"ל, כי "צה"ל משבץ את חייליו על פי צרכי הצבא, נתוניהם האישיים וכישוריהם ולא על פי נטיותיהם המיניות ומגדרם. כל אמירה אחרת מייצגת דעה אישית ולא את מדיניות צה"ל".
אין זו הפעם הראשונה בה "במחנה" נקלע לעין הסערה בשל כתבות על קצינים הומוסקסואלים. ב-2001, ראש אכ"א לשעבר, האלוף במיל' אלעזר שטרן הורה לסגור את העיתון למשך שבועיים בשל כתבה על קצין הומוסקסואל שיצא מהארון.
דבריו של רונצקי, שפורסמו באתר וואלה בגנות פרסום הפרוייקט המיוחד של במחנה, מצטרפים לשורה ארוכה של פולמוסים אליהם נקשר שמו ובהם דבריו שפורסמו ב"הארץ" לפיהם "לכתחילה" לא ראוי שבנות ישרתו בצה"ל.

 הכרתי ידיד שסיפר לי שבן זוגו מזה כמה שנים נהרג בשירות צבאי. 'אני אלמן ואין לי למי לספר את זה. אני לא יכול לומר מילה. אני שקוף'
מאז שונה החוק הצבאי אבל האיש הזה חי בעבר הרחוק,תפקידו להיות מורה רוחני לחיילים צעירים וזו התורה שהוא מטיף לה.