יש לי שני דברים מאוד טובים להוסיף על אהוד מנור. הראשון: כשהשתחררתי מהצבא כתבתי לו מכתב - שאלתי אותו איך "נכנסים" לעולם הכותבים/מלחינים וכו', וזכיתי לקבל ממנו בתגובה מכתב שהיה גם "לעניין" וגם מאוד יפה. השני - זה צד פחות מֻכָּר שלו, ומאוד מעורר כבוד: הייתה פעם תכנית מתיחות דוחה ומאוד-מאוד פופולארית, ובאחת העונות נהגו למתוח "סֶלֶבִּ'ים". המילה "למתוח" היא עדינה בהקשר זה, שכּן באותה תכנית היו מביאים את ה"נמתח" למצב של פחד/בלבול/השפלה/מצוקה קיצוני ביותר. לאחר מכן ה"נמתח" היה בא לאולפן, צופה יחד עם כולם איך ביזו והשפילו אותו, צוחק מכל העניין ומקבל תשואות מהקהל. גם אהוד מנור נפל קורבן למתיחה כזאת, אבל הוא - למרות הפופולאריות האדירה של התכנית, סירב לבוא לאולפן ולשתף עם זה פעולה, ואף דיבר באופן מאוד נחרץ ותקיף נגד התכנית ואף נגד מעריציה. אהבת הקהל, ירידה בפופולאריות וכו' - כל אלה לא הזיזו לא כלל.

נכון,אכן ביצוע מרגש.

הכרתי אותו כמובן,אבל שמחה להיזכר

 ותודה שהבאת

:-)

 

אני עדיין סבורה שהביצוע של חווה בגירסה המוקלטת על תקליטים ודיסקים היא הגירסה האולטימטיבית.

משום מה,ביו טיוב יש רק את הביצוע שלה בהופעה חיה,

שהוא ביצוע לא מוצלח כי הוא מהיר מידיי לטעמי וגם העיבוד לא משהו.

למען האמת, לא אוהב כשמביאים פה חומרים לא מקוריים.

אבל הפעם, בסדר, זה באמת אחד השירים הנפלאים ביותר.

אגב, יש ביצוע נהדר ומרגש מאוד, אותי לפחות, מהלוויה:

http://www.youtube.com/watch?v=bIlwkd0s-0I

 

צטט: תמיס 2010-01-06 21:55:45

התגעגעתי.

אז באתי.

:-)

וכאן מרגש ויפה ונוסטלגי, כמו שאני אוהבת :-)

הרגשה של בית כשאני שומעת את השיר הזה.

 

אהוד מנור ומתי כספי, איזה שני כשרונות נדירים.

 

אהוד מנור הוא אחד המשוררים האהובים עליי ביותר.

איזה כשרון נדיר למילים.

בן אדם של אמת ופשטות וטוהר.

זן נכחד של גבר רגיש וחכם.

גם לי הוא תמיד עושה לבכות, עם המילים הנוגעות שלו.

טוב שהתגעגעת,רגישה שלי

התגעגעתי.

אז באתי.

:-)

 

וכאן מרגש ויפה ונוסטלגי, כמו שאני אוהבת :-)

הרגשה של בית כשאני שומעת את השיר הזה.

 

אהוד מנור ומתי כספי, איזה שני כשרונות נדירים.

 

אהוד מנור הוא אחד המשוררים האהובים עליי ביותר.

איזה כשרון נדיר למילים.

בן אדם של אמת ופשטות וטוהר.

זן נכחד של גבר רגיש וחכם.

גם לי הוא תמיד עושה לבכות, עם המילים הנוגעות שלו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הרבה נאמר על הקשר בין כספי למנור....

תודה שהבאת

צטט: מלכוד22 2009-09-11 13:21:48

זה אחד האהובים עלי אי פעם. הביצוע של חוה יותר אמנם אבל זה שיר של געגועים.

כל כך יפה שבא לבכות.

 

 

בהחלט!

 

 

צטט: מלכוד22 2009-09-11 13:21:48

זה אחד האהובים עלי אי פעם. הביצוע של חוה יותר אמנם אבל זה שיר של געגועים.

כל כך יפה שבא לבכות.

 

כן,שיר מאד אהוב גם עלי.

 

העניין הוא שהביצוע של חווה ב"יו טיוב" הוא מהיר כזה,

מעט קיצבי ופחות רומנטי,

בניגוד להקלטה המקורית שלה בתקליט/דיסק,

שהוא הרבה יותר נוגע, בקצב יותר רגוע ונעים.

 

פרט לכך,

בביצוע שביצע מתי כספי,זה היה בערב לכבודו,

כך שניתן לראות את דמעותיו ואת הבעות פניו הנרגשות.

וזה נותן בעיני ערך מוסף.

 

מה,לא בכית?

זה אחד האהובים עלי אי פעם. הביצוע של חוה יותר אמנם אבל זה שיר של געגועים.

כל כך יפה שבא לבכות.

צטט: שירה-1973 2009-08-31 00:18:44

גם אני בוכה איתו כשאני צופה ומאזינה לסרטון ולשיר הזה (הוא נמצא גם ברשימת הווידאו שלי, אגב).

וגם לי הוא חסר מאוד, אהוד מנור.

נדמה שיש מעט מאוד אנשים כמותו, זן נדיר בשילוב בין לב ענקי וכישרון אינסופי ובעיקר - צניעות (משהו שה"סלבים"

של היום לא ממש מתאפיינים בו).

 

 

 

תודה לך,שירה,

שהבנת וש"הרגשת" אותי.

 

את צודקת שיש מעט כמותו ,

וכמו הצניעות הכובשת שהתאפיין בה.

 

אבל עדיין,

מזל שבכלל יש.

 

ו - יש.

 

(וזה מה שחשוב בעיני.)

 

גם אני בוכה איתו כשאני צופה ומאזינה לסרטון ולשיר הזה (הוא נמצא גם ברשימת הווידאו שלי, אגב).

וגם לי הוא חסר מאוד, אהוד מנור.

נדמה שיש מעט מאוד אנשים כמותו, זן נדיר בשילוב בין לב ענקי וכישרון אינסופי ובעיקר - צניעות (משהו שה"סלבים"

של היום לא ממש מתאפיינים בו).

 

צטט: איל נבו 2009-08-19 22:53:29

דווקא כשצפיתי בגרסה של חוה אלברשטיין חשבתי מצחיק, הגרסה הזו צולמה ב1977, שנה שלה אני מתגעגע בימי הבנימינה שלי. כלומר בנוסטלגיה שלי התגעגע אהוד מנור לנוסטלגיה משלו, מוקדמת יותר. אז או שאנחנו הולכים ויוצאים מדעתנו, ומתרחקים ממה שאנחנו אוהבים, או שמה שאנחנו אוהבים זה את עצמנו, רק צעירים.

 

אני מאמינה שיש ברובנו איזה געגוע תמידי ונושן,

אנו חשים בצורך הזה להתרפק על העבר.

וכמהים גם למה שלא התרחש מעולם.

 

ולגבי הפרשנויות שהעלית,איל,בעיני שתיהן אמיתות נכונות.

בכפיפה אחת,זו לצד זו.

 

ואם לצטט ממלותיך שלך,"ארוכה הדרך הביתה".

כל כך נכון. בכל המובנים.

דווקא כשצפיתי בגרסה של חוה אלברשטיין חשבתי מצחיק, הגרסה הזו צולמה ב1977, שנה שלה אני מתגעגע בימי הבנימינה שלי. כלומר בנוסטלגיה שלי התגעגע אהוד מנור לנוסטלגיה משלו, מוקדמת יותר. אז או שאנחנו הולכים ויוצאים מדעתנו, ומתרחקים ממה שאנחנו אוהבים, או שמה שאנחנו אוהבים זה את עצמנו, רק צעירים.

מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים?

את חלק מהם הוא הביא אלינו לכאן,

ויש גם כל כך הרבה ילדים

שעדיין מדברים עם כוכבים.

 

תודה שהזכרת לי

 

 

לשאלתך,

"מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים"?

 

הילד אהוד בגר לו,הזדקן, והלך לעולם אחר, כדרך כל בשר.

כעת הוא מדבר אל הכוכבים בשמיים.

ואולי הם אף משיבים לו..אין לדעת.

 

לרשימה שהתחלת לכתוב,הייתי מוסיפה עוד שמות רבים.

אולי פעם אקדיש להם מאמר משלהם.

יש קבוצה מצומצמת של פזמונאים ומשוררים, שכל דבר וכל אירוע הכי פשוטים התחרזו להם בקלות ויצרו קסם  מהחומרים הכי בסיסיים.

אהוד מנור בהחלט נמנה על הקבוצה הזו, יחד עם נעמי שמר, פניה ברגשטיין, יהודה אטלס ועוד.

החיים היו נראים אחרת לגמרי בלעדיהם.

ובאמת,

מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים?