כותרות TheMarker >
    ';

    על אם הדרך

    נעים מאוד, אני שמוליק, מורה דרך המתגורר באזור המרכז. הבלוג בא לתאר מקומות, תופעות טבע, מקומות הסטורים, סיפורים אנושיים וכד' שניתן למצוא בדרך. בדרך לאן? זה יכול להיות בצד כבישים בין עירוניים, בדרך לעבודה באחד מרחובות העיר, לפעמים אפילו ליד הבית.
    הערה טכנית קטנה. בשל שיקולים של זכויות יוצרים, הצילומים שיצורפו לפוסטים השונים הינם צילומים שלי, אלא אם כן אציין אחרת.

    כעת, לאחר ההקדמה נותר לגשת לעבודה. עלי מוטל לכתוב ולצלם, ואני מקווה שאתם תקראו, תיהנו, ובפעם הבאה בדרככם ממקום למקום, תזהו את המבנה הזה, שמעולם לא שמתם לב אליו, ותחייכו אליו משמע היה מכר ותיק.

    ארכיון

    0

    תל יבנה

    0 תגובות   יום שישי , 14/8/09, 14:51

    אנו נשארים קרוב, ביבנה, לא עולים על האוטובוס, והולכים ברגל מקבר רבן גמליאל ליעדינו הבא, תל יבנה.   התל  נמצא בפאתים הדרום מזרחיים של יבנה, מזרחית לכביש 42 (רחוב העצמאות), צפונית לתחנת הרכבת.  התמונה הראשונה מראה את התל מכיוון הכביש המדובר.  מדוע אני מתעכב על מה שנראה כמגדל בלתי מרשים על ראש גבעה?  משום שזהו החלק הקדום ביותר של יבנה (התל, לא המגדל).  מדובר בתל גדול, כ- 155 דונם שטחו, המופיע במקרא, כעיר בגבול נחלת יהודה.  סביר להניח שאם ימצא בעתיד שריד לבית המדרש של רבן גמליאל, הוא ימצא באיזור התל.  למרות חשיבותו וגודלו, התל מעולם לא נחפר בצורה שיטתית.  מאז המאה ה- 19 בוצעו בו מספר סקרים ארכיאולוגים (סקר ארכיאולוגי הינו בדיקה על פני השטח, ללא חפירה), ומספר מצומצם של חפירות נקודתיות, חלקן חפירות הצלה.  בסקרים ובחפירות הללו נמצאו ממצאים מתקופות שונות.  הממצאים הקדומים ביותר נמצאו על התל עצמו תוארכו למאות ה- 18 עד ה- 20 לפני הספירה (תקופה הברונזה התיכונה 2), מאות שנים לפני כניסת בני ישראל לארץ כנען.   בנוסף לפריטים קדומים אלה, נמצאו בסמוך לתל קברים עתיקים עוד יותר, מהאלף הרביעי לפני הספירה.  נחזור לתל עצמו, שבו נמצאו פריטים נוספים מתקופות נוספות, החל מתקופת הברונזה, ועד לתקופה העות'מנית.  יש לציין שהתל היה מיושב בכפר ערבי, יִבְּנֶה, שננטש במהלך מלחמת העצמאות, כך שלמעשה מדובר על אתר רב שכבתי ורב תקופתי, עם ממצאים של למעלה מארבעת אלפים אלפים שנה.  אילו הייתי מעוניין לכתוב עליו לאורך התקופות, הייתי מוותר על הבלוג וכותב ספר.  החלטתי להתמקד בתקופה הצלבנית והממלוכית, משום שהמגדל אותו אנו רואים בבירור, קשור לתקופות אלה.

    כהרגלי, מעט רקע הסטורי.  ב- 15.7.1099, ברגע השיא של מסע הצלב הראשון, כובשים הצלבנים את ירושלים.  גוטפריד מבויון הופך להיות ראש המדינה.  כיבושה של ירושלים אינו שם סוף להתפשטות המדינה הצלבנית.  שטחים נרחבים של ארץ ישראל עדין נמצאים בידיים מוסלמיות, והאצילים השונים שעמדו בראש מסע הצלב מנסים לכבוש אותם, רובם מתוך כוונה להפכם לאחוזה פיאודלית, או לנסיכות.  כיבושים שכאלה זה סתרו כמובן את האינטרס של גוטפריד מבויון, שהעדיף ששטחים אלה יהוו חלק מהמדינה שהוא עמד בראשה.

      ברשותכם, נחזור מספר ימים אחורה.  המצור על ירושלים החל בתחילת יוני (7.6), ונמשך כחמישה שבועות.  במהלך המצור נע צבא מצרי על מנת לסייע לנצורים, אולם הוא איחר את המועד.  וכך, בתחילת אוגוסט, כמעט שלושה שבועות לאחר כיבוש ירושלים, מגיע הצבא המצרי לאשקלון הסמוכה ליבנה.  הצלבנים, העריכו שהצבא המצרי ימשיך צפונה, אולם המפקד המצרי העדיף להמתין באשקלון לבואה של תגבורת נוספת, וכך עבר עוד כשבוע עד שצבא צלבני התרכז ביבנה. 

    הקרב בין הצלבנים למצרים התרחש בשטח פתוח, צפונית לאשדוד, ולהפתעת הכל, למרות עליונות הצבא המוסלמי, הוא הסתיים במפלתם.  כעת אשקלון נותרה כמעט ללא הגנה, והאשקלונים היו מעוניינים להכנע בפני אחד ממפקדי הכח הצלבני, רימונד מסן ז'יל.  הסיבה לרצונם להכנע דוקא לריימונד מסן ז'יל כרוכה בנסיון העבר.  לאחר כיבוש ירושלים, היו חיילים מוסלמים שהתבצרו במצודת העיר.  ריימונד מסן ז'יל איפשר להם להכנע, ולעזוב את העיר בביטחה.  חלק לא מבוטל מאותם חיילים שנכנעו, הגיעו בסופו של דבר לאשקלון.  אותם פליטים ידעו לספר שרימונד מסן ז'יל הוא אדם אמין, וכאשר נכנעים לו, הוא עומד בהבטחתו, ומאפשר לנכנעים לעזוב ללא פגע את העיר הכבושה.   גוטפריד מבויון, התערב במו"מ וסירב לשמוע על כניעה לריימונד.  כניעה שכזאת פירושה שהעיר אשקלון תהיה שייכת לו, לריימונד, והוא עלול להקים נסיכות צלבנית נפרדת ממדינתו של גוטפריד.  שני האצילים החלו לריב, ואנשי אשקלון שהבינו לפתע, שהצלבנים אינם מאוחדים, חזרו בהם מהצעת הכניעה והעדיפו להמשיך ולהחזיק בעירם.  היתה זאת טעות קשה מצד הצלבנים.    מנקודה זאת,  הפכה אשקלון לקוץ בבשרה של המדינה הצלבנית, מאחז מוסלמי בליבה של ממלכת ירושלים.  בשנים הבאות היו לפחות שתי קרבות חשובים באזור יבנה, שהכשילו נסיונות כיבוש של יפו ורמלה שיצאו מאשדוד.  רק לאחר 54 שנים, בשנת 1153, הצליחו הצלבנים לתקן את טעותם ולכבוש את אשקלון.

    בשנות השלושים והארבעים, שלט על ממלכת ירושלים מלך בשם פולק מאנז'ו.  פולק החליט להקים שרשרת מבצרים שיקיפו את אשקלון, ויסכלו את האפשרות להשתמש בעיר כראש גשר לפלישה למדינה הצלבנית.  בין היתר, הוקם מבצר גם ביבנה.  המבצר ניתן לאציל בשם באליאן, ששינה את שמו לשם המקום בפי הצלבנים:  אִיבֶּלִין.  משפחת איבלין  תצבור ברבות הימים כח פוליטי וכלכלי, תהיה בעלת תפקיד מכריע בתולדות הממלכה הצלבנית.

    הקמת המבצרים הללו שינתה את התמונה לא רק מבחינה צבאית, אלא גם מבחינה התיישבותית.  ליד המבצרים הללו קמו כפרים של מתיישבים אירופאים (פראנקים).  יבנה הפכה להיות עיר, וכמו כל עיר פראנקית, נבנתה בה כנסיה.  מבנה הכנסיה היה מרשים.  הוא היה בזיליקה בעלת שלושה אולמות שהופרדו על ידי שתי שורות עמודים, ובצידו המזרחי נבנו שלוש אפסידות.

    בשנת 1187 חיסל צאלח א-דין את הצבא הצלבני, וכל ארץ ישראל נפלה לידיו כפרי בשל.  בעקבות נפילת ממלכת ירושלים הראשונה, יצא מסע צלב חדש, מסע הצלב השלישי, בראשותם של שלושת השליטים החשובים באירופה: ריצ'ארד לב ארי מאנגליה, פרדריך בארברוסה מהאמפריה הרומית הקדושה ופיליפ אוגוסטה מצרפת.  מסע הצלב הצליח להקים מדינה צלבנית בארץ ישראל, אך היא היתה קטנה באופן משמעותי מהמדינה הראשונה, ושלטה רק על אזור החוף של ארץ ישראל.  יבנה עברה מיד ליד מספר פעמים, עד שנכבשה באופן סופי על ידי המוסלמים בשנת 1244.  לאחר הכיבוש, אוסלמה הכנסיה כהלכה, והפכה למסגד בשם אל ג'מעה אל כבירה (המסגד הגדול).  חלפו עוד כמעט 100 שנה, עד שנבנה מינרט (צריח מסגד), וזהו אותו מגדל שניתן לראות עד היום.  בצידו הצפוני של המינרט ניתן לראות עד היום כתובת ערבית בזו הלשון:  "בשם אללה הרחמן והרחום, ציווה לבנות את המגדל המבורך הזה הוד מעלתו הסולטאן המלומד והאמיר הגדול א-סייאפי בשתאך א-נאצרי בראשית חודש רביע שנת שבע מאות שלושים ושמונה.  לפי הלוח האזרחי מדובר בחודש נובמבר 1337.

    כך, מגדל שנראה במבט ראשון כשריד למסגד כפרי קטן, מקפל בתוכו חתיכת הסטוריה.  רמז לסיפור כיצד חמקה אשדוד מידי הצלבנים; תחילת דרכה של משפחת איבלין, מי שתהפוך למשפחת האצולה החזקה ביותר בממלכה הצלבנית;  בניית שרשרת מבצרים שאמורה היתה לחנוק את אשקלון, והתמורה הישובית שגרמו מבצרים אלה;  בניית כנסיה מפוארת על ידי הצלבנים; מעברה של יבנה מיד ליד, ואיסלומה של הכנסיה והפיכתה למסגד.

    מספר מילים אישיות:  מצבו של התל איום ונורא, והוא רחוק מלהזמין מטיילים ומבקרים.  התל זרוע אבנים, ככל הנראה הריסות הכפר יִבְּנֶה.  על שילוט והסברים אין בכלל מה לדבר.  על גבי הכתובת של המינרט רוסס גרפיטי.  התל יכול היה להיות מעניין לא רק בשל הערך הארכיאולוגי שלו, שכאמור טרם נחקר לעומק, אלא גם בשל התצפית המעולה שהוא מאפשר על כל האזור.  ביום בהיר ניתן לראות תצפית של 360 מעלות, ואפשר לזהות את אשדוד, ראשון לציון, חולון, רמלה, הרי יהודה ועוד.  חבל שמקום בעל פוטנציאל ארכיאולוגי ותיירותי שכזה, נמצא במצב עלוב שכזה.

    בתמונה הראשונה ניתן לראות את המינרט, כפי שהוא נראה מכביש 45 (רחוב העצמאות), ממכיוון דרום.

    בתמונה השניה מפה של המבצרים שהקים פולק מאנז'ו על מנת לחנוק את אשקלון.  התמונה נסרקה מספרו של פרופ' יהושוע פראוור "תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל".
    בתמונה השלישית ניתן לראות את הכתובת המתארת את הקמת המינרט בשנת 1337.  במופת של טעם רע, החליט טיפוס בשם אורי ארגוב (?) להוסיף את שמו לכתובת העתיקה

    בתמונה הרביעית ניתן לראות את המינרט כולו בצילום מראש התל.  בצד ימין ניתן לראות שריד נוסף של קיר המסגד/כנסיה.  כמו כן ניתן להתרשם ממצבו הרע של התל.  

     
    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה