בזמן האחרון אני מרפרף על אלבומיה של רג'ינה. (5 במספר , להוציא אלבומי הופעות). התחיל מזה שבתי הקטנה ביקשה שאצרוב להאזנות ברכב שירים שלה בעקבות הידלקותה על fidelity * (שהוצג כבר כאן בעבר,מ-begin to hope 2006 , ) ו- us ,מ- 2004 , האלבום soviet kitsch
מסתבר שלפעמים גם אנו יוצאים נשכרים מבקשות ילדינו.
אלבומיה, שילוב של סגנונות התואמים את חינוכה המוסיקאלי של ספקטור ודברים שהושפעה מהם - ג'אז,קלאסי (שומע אצלה אלמנטים בטהובניסטיים , אך לא רק) , רוק,פופ ,אנטי-פולק,קברטיות מסויימת, מינימליזם/רפיטטיזם ( למשל ב- us הייתי אומר אפילו גלאסי). יש גם דברים בכיוון רוק/אלטרנטיב/פאנק, כמו למשל ב- your honor מהאלבום soviet kitsch .(לטעמי הדבר בא לידי ביטוי טוב יותר בגרסת האלבום, אך לא מצאתי כאן). מרבית שיריה מאופיינים בעיבוד מינימליסטי, בעיקר בליווי פסנתר ( אז מה, כך גם אלבומו הנהדר של פיטר האמיל And Close As This, "מה זה קשור לכאן?" ) , או תוספת מזערית של כלים. למשל בליווי בס בלבד בשיר rejazz מאלבומה הראשון (2001) 11.11. חלקם לא קלים לעיכול בהאזנה אחת או בכלל.בשירים מסוימים ניכרת מאד השפעה של ג'וני מיטשל (שגם היא כידוע קוקטליסטית סגנונות לא קטנה). פה ושם יש קצת תחושה של חזרה על דברים. כנראה שאצלה כל אחד צריך לדלות את הפנינים שמדברות אליו. בחרתי להציג בקליפים שכאן שניים נוספים מתוך אלו שאהבתי , blue lips מאלבומה הטרי יחסית (2009) far . אהבתי את המשפט שם - Blue, the most human color
ו- Samson מאלבומה השני songs מ-2002, המזכיר לי במובן מסוים שיר שאני אוהב של סטיבי ניקס . (היא לא דומה קצת-על עטיפת האלבום- לקייט בוש?). באופן מוזר מופיע השיר הנ"ל גם באלבומה מ-2006 begin to hope.
לא יודע, אני אוהב את הייחוד שלה. מעניין, יש קליפים שאני אוהב לראות אותה שרה בהם ויש שאני מעדיף את הגרסה העיוורת , בכל מקרה מעדיף פחות את הקליפים בגרסאות החיות. כנראה שעל מנת ליהנות מהם צריכים להיות שם.
*שהסתבר לי מאוחר יותר כי שימש בין היתר לקמפיין מחאה נגד האיסור לנישואים חד מיניים בקליפורניה...
טוב, בתי אהבה, בנוסף לשיר עצמו, את ההתפתחות הסיפורית שבקליפ, ראשית דמות דימיונית , אחר כך בובה ללא ראש ולבסוף, לגרסתה, לאחר פיזור אבקת פיות, אדם ממשי. |