בתוככי השוק פירות ירקות בגדים מצעים כלים מכלים שונים הכל מוצג

ומוצע לתפארת הראווה והתאווה. בכל דוכן הכל  סדור ומוכן  והתחרות

 מוחשת ומורגשת. קולות שונים עולים  ובוקעים. כל רוכל מכריז על

מרכולתו בקול צעקה צורמת וטורדת. ובפרט כאשר לקחות פוקדים את

 הדוכן הסמוך לו אז  הקול עולה ומוסיף הכרזה גם על מחיר מפתה 

כעין רמז שהדוכן הסמוך הוא  יקר.  הרוכל מהדוכן הסמוך חושש לנסיגה

 של הלקוחות ומיד  אף הוא פוצח בקול רם על מחיר  זהה למה שהציע

שכנו  ואף  מוסיף ומעיר כי אצלו הסחורה משובחת להפליא. לתוך ההמולה

 נגררים גם רוכלים אחרים,  וחגיגת הקולות והמחירים במיטבה. יש רוכלים 

 שקולם אינו במיטבו וקולם נשמע רפה ןצרוד,כמו קול דממה דקה

הקרובה ללחישה מאומצת. ויש גם חרושי קמטים מיוזעים תשושים

וחלושים  אך סימני חולשה אלו לא מהווים מניעה בעד רוכלים מלשקוד

 בתנופה על הצעת סחורתם.אדרבא, הם למדו לסגל דרך מיוחדת בהצעת

מרכולתם. במקום להרים קול ולהתפרק,  הם בוחרים לקבל את פני הלקוחות הפוקדים את המקום בהצעת טעימה נדיבה שאינה  מחייבת קניה.  מרוב

עמל ויגיעה מצאו לנכון כי טוב יותר לנקוט לפי הכלל : תן לטעם לדבר במקומך. וההיגיון פשוט: מה בצע להרים קול בצעקות רמות ולפגום במיתרי הקול 

 מוטב להרים את מפלס הפיתוי בדממה חרישית שקטה ואדיבה.

 עיני הרוכל בולשות בדריכות אל שפתי הטועמים, מחריש ובוחן

 ההצליח הטעם להשפיע על הושטת היד לכיסו של הקונה או

 שמא עזוב יעזוב אותו עם הצעתו האדיבה יש טועמים, אשר

הטעם לא ערב לחיכם, וכאן פניו הקורנות של הרוכל אינם

כבתחילה נחמצות כמי שבלע לימון חמוץ, ומה שנותר למוכר

זה למזער את ההשפעה של הדחיה לבל חלילה תעורר  אחרים

 להיגרר למסקנות דומות. ולכן הוא עושה ככל יכלתו להסב את

תשומת הלב לעבר קונים אחרים העומדים שם לבל תישמע

הערת הסתייגות שיהיה בה הטלת פגם בטיבה של הסחורה

 מפיו של הטועם הלא מרוצה. וכאשר הטעימה מעוררת רצון

לקניה   אור ושלווה ננסך על פניו של הרוכל ויחס חם ואוהב

מתפזר לו   וקולו שב להיות חזק וברי דיו כדי להגביה את מפלס

 התשבחות לסחורתו ונינוחות ננסכת על פניו  כדייג שהעלה דג

 גדול וטוב בחכתו. גם על שקלים קטנים מוכן לוותר כמחווה טוב

 וגם הקונה חש קורת רוח מרובה מהיחס המורעף כלפיו ומעוררים

 אותו כמים צוננים על נפש צמאה.  זה ממלא סלו בכל טוב

ומרוקן כיסו, וזה מרוקן מרכולתו ומטפיח ארנקו. יחסי גומלין

נעימים בין רוכל לקונה וזה נהנה וזה לא חסר. דרך זו יפה וטובה

אך מביכה במעט, סירוב להצעת הטעימה, נתפסת כאיזו

הפנית עורף לאדיבות המופגנת, ומאידך טעימה ללא קניה

נתפסת כלא ראויה, המלווית בהחמצת פנים. ברם, שיקולים

כאלו עשוים להטריד את הפילוסוף המשקיף על הדברים

 בחדרו הממוזג, ובוהה על הא ועל דא בין שורות קטנות של

 מילים. אך בשוק הישראלי, הדברים הללו אינם ענין למבוכה

ודאגה, הכל מחוספס למדי, והכל זורם ונוהר בתנועתו

השוקקת של השוק ההומה מעלות החמה ועד צאת הנשמה

*פורסם בעבר ומופיע בשינויים מסוימים