| אני אוהבת חדרי המתנה. לא מזמן המתנתי לעתיד כלשהו בחדר כזה והחלטתי שאני צריכה לעשות את זה יותר. מרחב הטרוטופי, מעין טקס מעבר פאסיבי ונינוח שלא דורש ממך דבר ומציע לך זמן נדיר באיכותו- זמן בו אתה מוכרח לעסוק אך ורק בדברים הכי לא יצרניים בעולם. באופן בלתי מפתיע מרחבים אלו מעוצבים ומאובזרים תמיד על מנת לתמוך במהות זאת (דמיינו את חדר ההמתנה של רופא השיניים החביב עליכם): טקסטיל בצבעים שויתרו על הכל, אקווריום דגים מיואש, עיתוני נשים דוממים וכמובן, שעון שנראה שיש לו את כל הזמן שבעולם. אפילו הכסאות לא נותנים להתנדנד עליהם. והמזכירה לעולם לא תסכים להשאיל לך עט. |