משהו במקומות הרחוקים הקרובים כל כך, סמטאות שזורות באנשים ישובים, חלקם חרושי קמטים, בבגדים פשוטים, כהי פנים, עיניים מכווצות מאור השמש, יושבים בחיבוק רגליים, מפטפטים, זורקים קוביה על שולחן השש-בש, תוהים, מעשנים, מחייכים לעולם ולעוברים ושבים, השמש קופחת והם  בצל העצים, מתענגים על משב רוח קלילה שמגיעה אחת לרגעים ממושכים של חום וריח דחוס של יסמינים.

ליטוף הרוח מעורר בהם געגוע עמוק ונוגה למחוזות נושנים, כמו התעוררות של פרח משנתו, כמו התכנסות לבטן האדמה, לקרקעית, שם נוגעים בנקודת האין שמאחדת את הכל, שם אנו חיים ועפים במתיקות וכעת אנו כאן, בסמטא עם החברים, על השולחן הפעם קלפים, קלף ועוד קלף, משחקים, פרפר מתיישב על כתף, פרפר צהוב עם כתמים חומים ולבנים, יפה להתבונן בתנועותיו, בלחישותיו הסמויות על יופי וחופש, ותוך כדי דיבורי הבל וסרק נטרפים הקלפים מחדש, מתחיל סיבוב נוסף. יש מנצחים ויש מפסידים אך רק לכאורה, כי האמת היא  היחד ולא משנה מי ומה, מבינים את כללי המשחק, תיכף נאכל משהו, הבטן מתחילה לאותת תזוזה, ממשיכים לחייך לבריזות הנוספות שמלטפות ומפיחות רוח חיים ובזבובים שבאים להטריד סתם כך.

בינתיים במטבח רוחשים הכלים, מוזיקה של נשים, סירים ומזלגות בוקעים מהחלל, הצלילים הרמוניים למטבח שמתרחש ויוצר מטעמי זימרה. אם תקשיב מהצד תשמע גם את טיפוף הרגליים על הרצפה הקרירה, את פתיחת דלת המקרר, את טריקת המגירות בסגירתן, את בקיעת מכסי הקופסאות למיניהן, את הכף הגדולה שבוחשת בסיר, את פיצפוצי הבצל בשמן החם , את הזרעים הנזרקים באהבה אל הסיר ומזמרים ניגון חרישי של התחברות וציפייה ואז מגיע הרגע בו נשפכים המים לתוך הסיר הלוהט הממתין לתחייה והתמלאות ומעלים שאון והד חדש שמתפוגג לאיטו. 

 גם כשנשמעות חריקות וצלילי מגירות נטרקות הן תורמות לעליית המתח והרטט של היצירה כולה, רגע של התנגשות לקראת השתחררות מחודשת שמרפה כל איבר בגוף. הרגשה של ריקוד, זרם של עשייה, לבשל, להכין, תיכף מגיעים הילדים הבעל וגם ההורים המזדקנים.

הריחות שוטפים כל פינה וחדר, אפילו השכן למעלה מוציא את אפו ונושם לרווחה, חיוך עולה על פניו וריר מטייל על פתחי שפתיו, הוא חוזר לצלחתו באנחה.

ניחוח ירקות בניגון עגבניות וריח של בצל בחמאת אורז, וריחות של געגוע ונופש, ושל חיים שקורמים עור וגידים, ריח של אהבה וחופש, וריח של אחווה ושמחה. ריח של ילדים ואדי  סבון על הידיים, וריח של מים על הפנים הצרובות וריח של אמא בסינור מוכתם, וריח סדינים שמתעופפים בחוץ על החבל ופולטים נשיפה צבעונית לתוכי, וכולי אהבה.

יום חדש מפציע. אור בוקע מהתריס ומציף את הבית בחומה העדין של שמש שחרית, פסים של אור וצל מונחים על הרצפה ברכות ישירה, שוטפים את השולחן והכורסא בגוונים חדשים. ואני בחדרי פוקחת עין ונושמת את צחות ההתעוררות. מרחוק נשמעת רכבת ורחש של מכוניות ומשאיות מלאות בקטיף התפוזים. המשכימים כבר בדרכם למשמרת ראשונה, ואני בהתרגשות של עשייה, יום חדש מתחיל, אמא כבר במטבח מכינה סנדוויצ'ים עם טעמים של חריצות, אבא מושך ממני את השמיכה ואני מכילה את היופי הקורץ לי החוצה. ילדה קטנה משכימה לאותות של שמחה.