כותרות TheMarker >
    ';

    חינוך דרך הטבע

    בשנת 1632 קבע יוהאן עמוס קומניוס את עקרון היסוד של החינוך המודרני: חינוך הכול לכול, וטען כי הדרך לממש זאת היא בדרך הטבע. אך מהי הדרך הטבעית להוראה וללמידה?
    זו שאלת הבלוג.

    מערכת העצבים והמוח במרכז תהליך ההתחנכות בבית הספר

    9 תגובות   יום שישי , 14/8/09, 22:49

     

    ''

     

    בתמונות העולות בראש הפוסט תוכלו לראות את מערכת העצבים שבגוף האדם. נעים להכיר.

      

    צַבָּע מומחה בלהבריש במברשות, ובמומחיותו זו הוא צובע את קירות החדר. החדר הצבוע מתפקד בהקשרים רחבים יותר, אבל זה כבר תוצר לוואי של המומחיות המקצועית של הצבע.

    הוא מפעיל מומחיות ספציפית, ובעזרתה משנה את העולם.

    כך נכון לכל בעל מקצוע: יש את המקצועיות הממוקדת, ויש את תוצאותיה המצטברות במעגלים רחבים ביותר.

      

    וכך נכון גם למורות ולמורים. המומחיות שלהם היא ליצור למידה אצל תלמידיהם.

    באמצעותה הם משפיעים על התפתחות כל ילד וילדה, על התפתחות החברה כולה, ועל התפתחות אוצר הידע האנושי.

        

    אם הסכמנו עד כאן - הרי המורה חייב להתייחס בעבודתו לאותו רכיב שבו נוצרת הלמידה.

     

    למידה היא יצירה של קשר בין תאי עצב במוחנו. קשרים אלה נוצרים על בסיס קשרים קודמים, תוך חיזוקם, חידושם, הכחדתם, יצירת וריאציה או קשר חדש לחלוטין.

    אם כך - המורה נכנס לכיתה, רואה לנגד עיניו את מערכת העצבים, ויוצר מצבים שבהם נוצרים קשרים בין תאי עצב.

      

    איך?

    הקשרים בין תאי עצב מתהווים לנוכח כל מעבר גירוי במערכת העצבים. ועל כן: תנועה, מגע, חישה, רגש, חשיבה והבעה - חד הם! כולם יחד וכל אחד לחוד, הם פעולות שמהוות חלק מהסך הכולל הקרוי למידה.

     

     

    הנה שלוש זוגות של מילות מפתח, המרכיבות את תהליך יצירת הלמידה - היא מומחיותם של המורים:

     

    קישור: כל יחידת מידע תקושר לידע קיים, אחרת היא לא תקלט.

    שינוי: כל למידה היא יצירת שינוי במערך הקשרים במוח. יוצרים שינוי על ידי פירוק והרכבה מחדש, התמקדות והכללה מחדש.

        

    קליטה: למידה לא תיווצר ללא קליטה של גירויים מסוימים, שבאחריות המורה ליזום

    הבעה:הקשר החדש לא ישרוד ללא  שימוש חוזר מצד התלמיד בקשרים שנוצרים לצורך עיגונם.

     

    התנסות: צעד ראשון בקליטה גירוי: התנסות חושית, תחושתית, תנועתית, רגשית, ואפילו מחשבתית. הגירוי העצבי הוא שפת הפעולה של מערכת העצבים.

    המשגה: תרגום הגירוי העצבי לשפת בני האדם. שפה הרבה יותר יעילה, צריך להוסיף, משפת מערכת העצבים.

     

    על מי שלא במרכז כתבתי כאן - קישור לפוסט

    מורה המפעיל מהלכים אלו מייצר למידה. והלמידה היא ההתחנכות כפי שמוצג בפוסט הבא - קישור לפוסט.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/3/12 18:59:

       

       

      מדוע ללכת לבית הספר?


      לאנשים אשר אוהבים לחשוב בעצמם על השאלות החשובות בחיים מראשיתן ועד סופן, ביתהספר הדמוקרטי סדברי ואלי עומד כקורא תיגר לתשובות המקובלות.

       


      היסודות האינטלקטואליים 


      המשפט הראשון אשר צץ בראשנו הוא: "הולכים לבית-הספר כדי ללמוד". זו המטרה האינטלקטואלית. היא באה לפני כל האחרות. עד כדי כך, ש"לקבל חינוך" מתפרש כ"ללמוד" --  צר במקצת, כמובן, אולם מבהיר את העדיפויות.


      אם כן מדוע אנשים אינם לומדים יותר בבתי-הספר היום? מדוע כל התלונות? מדוע ההוצאות הנראות כאין-סופיות רק כדי לטחון מים, שלא לדבר על התקדמות? 


      התשובה היא פשוטה עד כדי מבוכה. בתי-ספר היום הם מוסדות בהם "ללמוד" מתפרש כ"ללמד אותך". רוצים שהאנשים ילמדו? תלמדו אותם! רוצים שילמדו עוד? תלמדו אותם עוד! ועוד! תעבידו אותם קשה יותר. תתרגלו אותם זמן ארוך יותר.


      אולם למידה היא תהליך שאתה עושה, לא תהליך אשר עושים לך! זה נכון לגבי כולם. זה בסיסי.


      מה מביא את האנשים ללמוד? מצחיק שמישהו ישאל. לפני יותר מאלפיים שנה, אריסטוטלס פתח את ספרו החשוב ביותר עם התשובה המקובלת באופן אוניברסלי: "בני אנוש הם סקרנים מטבעם". דקרט העמיד את זה אחרת במקצת, גם בתחילת עבודתו החשובה ביותר: "אני חושב, לכן אני קיים". ללמוד,לחשוב,להשתמש בשכלך בצורה פעילה -- זו המהות להיות בן-אנוש. זה טבעי.


      טבעי יותר אפילו מהדחפים הכבירים -- רעב, צמא, מין. כאשר הנך שקוע במשהו -- מילת המפתח היא "שקוע" -- הנך שוכח את כל הדחפים האחרים עד שהם מכניעים אותך. אפילו חולדות עושות זאת, כפי שהוכח כבר לפני זמן רב.


      מי היה חושב לאלץ אנשים לאכול, או לשתות או לעשות מין? (אינני מדבר, כמובן, על אנשים אשר לוקים באי-יכולת מסוימת שמשפיעה על הדחפים שלהם; כמו כן דבר ממה שאני כותב פה על החינוך איננו מכוון להתאים לאנשים בעלי מגבלה ו/או פגם שכלי כלשהו אשר אפשר ויש צורך לטפל בהם באופן מיוחד, בדרכי הפרקטיקה הרפואית). איש איננו דוחף את הפרצופים של האנשים לתוך קערות אוכל, כל שעה מידי שעה, על מנת להבטיח שיאכלו; איש אינו כולא אנשים עם בן/בת זוגם, שמונה פעמים ביום על מנת להבטיח את הזדווגותם.


      האם זה נשמע מגוחך? אז עד כמה יותר מגוחך הוא, לנסות להכריח אנשים לעשות מה שמעל לכל דבר אחר בא להם בצורה הטבעית ביותר! וכל אחד יודע עד כמה נפוצה ברבים היא הסקרנות המכניעה זו. כל הספרים על גידול ילדים מאריכים בהוראות להורים כיצד להחזיק את הילדים רחוקים מדברים -- במיוחד מרגע שהם ניידים. אין אנו נוהגים לדחוף את בני השנה שלנו לחקור. להפך, אנו מושכים לעצמנו בשערות כאשר הם הורסים לנו את הבית, אנו  מחפשים דרכים לרתום אותם, לכלוא אותם ב"לולים". וככל שהם יותר מבוגרים, ביותר קלקלות הם מעורבים. האם אי-פעם התעסקת עם ילד בן עשר? עם מתבגר?


      אנשים הולכים לבית-הספר ללמוד. על מנת ללמוד, יש להניח להם לנפשם ולתת להם זמן.כאשר הם זקוקים  לעזרה, יש להעניק להם אותה, אם אנחנו רוצים שהלמידה תתנהל בקצב הטבעי שלה. אולם אל תטעה: אם מישהו נחוש ללמוד, הוא יתגבר על כל מכשול וילמד למרות הכל, לכן אינך חייב לסייע. סיוע רק מזרז במקצת את התהליך. להתגבר על מכשולים היא אחת הפעילויות העיקריות של הלמידה. זה לא מזיק להשאיר כמה מהם.


      אולם אם אתה מפריע לבן-אדם, אם הנך עומד על כך שהוא יפסיק את הלמידה הטבעית שלו ובמקומה יעשה מה שאתה רוצה שהוא יעשה, בין 9:00 בבוקר עד 9:50 ובין 10:00 בבוקר לבין 10:50 וכן הלאה, לא רק שהוא לא ילמד מה שהוא משתוקק ללמוד, אלא שהוא גם ישנא  אותך, הוא ישנא את מה שהנך מאלץ אותו לעשות, ויאבד כל חשק ללמוד, לפחות באופן זמני.


      כל פעם שהנך חושב על שיעור באחד מבתי-הספר אי-שם, תדמיין לעצמך את המורה דוחף תרד וחלב וגזר ונבטים (כל הדברים הטובים האלה) לתוך גרונו של כל אחד מתלמידיו עם משחולת ענקית. 


      בית הספר הדמוקרטי סדברי ואלי נותן לתלמידיו להיות. נקודה. בלי אוליים. בלי יוצאים מן הכלל. המבוגרים מסייעים אם הם יכולים כאשר הם מתבקשים לעשות כן. אולם לעולם אינם מפריעים בדרכם. אנשים הולכים לבית הספר קודם כל כדי ללמוד. וזה מה שהם עושים, כל יום, כל היום.

       

       

        11/10/09 17:19:

      תודה טיפהבים על תגובתך.

      להערתך השניה: החלוקה לכיתות גילאיות-יישוביות נראית לי מענה לצורך בירוקרטי, ולא קשורה דווקא להוראה ולמידה.

       

      להערה הראשונה: נראה לי שאנחנו אומרים דברים דומים ויש כאן קושי של הבנת המונח סקרנות.

      אם כוונתך שדי לעורר סקרנות, ומשם תתקדם הלמידה מעצמה, אני לא בטוח. ערור עניין הוא שלב ראשוני והכרחי לכל למידה אבל לא יחיד (מוזכר בפוסט זה). את ודאי מכירה את בעיית התפיסות השגויות, שם הייתה כנראה סקרנות אבל הלמידה החדשה לא התקשרה למקום הנכון.

      אם כוונתך שהילד סקרן מעצמו, גם פה יש בעיה. המוח ער למה שהוא מכיר, ולכן סקרנות יכולה להיות רק לדברים ששמים לב אליהם. אחת המשימות של ההשכלה הפורמלית היא להציג בפני התלמידים תחומי ידע שהם לא מכירים ולא היו שמים לב אליהם ללא הוראה סדורה. הפתרון כאן הוא לפתח את התוכן מתוך עצמו כפי שכתבתי בפוסט כאן.

       

      לי נראה שסקרנות נוצרת בעקבות למידה (או לפחות תוך כדי למידה) ולא הפוך - שסקרנות יוצרת למידה.

       

      ועל כן (לדעתי) משימת המורה היא לייצר למידה, במוחם של התלמידים, כששלב ראשון והכרחי הוא להפנות את תשומת ליבם לתוכן הנלמד.

        10/10/09 23:10:

      היי גיל. ברור כי תגובתי מאוחרת משהו, אבל הנושא חשוב לי.  וכך נכון גם למורות ולמורים. המומחיות שלהם היא ליצור למידה אצל תלמידיהם. באמצעותה הם משפיעים על התפתחות כל ילד וילדה, על התפתחות החברה כולה, ועל התפתחות אוצר הידע האנושי.      אם הסכמנו עד כאן - הרי המורה חייב להתייחס בעבודתו לאותו רכיב שבו נוצרת הלמידה.  לא ממש מסכימה.   הייתי אומרת שעל המורה ליצור סקרנות.הדרך בה מורה מפתח בהדרגה סקרנות אצל התלמיד, הופכת אותו למומחה.  בעיני.

       


      הנה שלוש זוגות של מילות מפתח, המרכיבות את תהליך יצירת הלמידה - היא מומחיותם של המורים:   קישור: כל יחידת מידע תקושר לידע קיים, אחרת היא לא תקלט. שינוי: כל למידה היא יצירת שינוי במערך הקשרים במוח. יוצרים שינוי על ידי פירוק והרכבה מחדש, התמקדות והכללה מחדש.      קליטה: למידה לא תיווצר ללא קליטה של גירויים מסוימים, שבאחריות המורה ליזום

      הבעה:הקשר החדש לא ישרוד ללא  שימוש חוזר מצד התלמיד בקשרים שנוצרים לצורך עיגונם.

        כאן המקום לשאלה הבסיסית העולה בהקשר כשלים במערכת החינוכית [הקונבנציונאלית], האם אפשרי ליצר סקרנות ו/או להטמיע הבנה, לאתגר חקר והעמקה, כשמלמדים קבוצות המאופיינות באמצעות גיל, מקום מגורים וכיו"ב?
        31/8/09 17:34:

      תודה אפרת

      נעים לקבל תוגבה מחמיאה שכזו

      ולדעת שהדברים מקבלים משמעות גם בעולמם של אחרים

      זה בהחלט מעניק כוח להמשך.

       

        31/8/09 11:11:

      פוסט 

      מעשיר

      מחכים

      מאפשר יכולת ישומית

      ( מורה אלא מה? חח

      אהבתי

      שלך אפרת

      יישר כוח

        23/8/09 18:40:

      תודה נסים איריס ומאיה

       

      איריס את כמובן לא טועה, אבל ברוח הגישה (את יודעת) קודם מציגים את העניין ורק אחר כך את המושג. ובכלל המושג הוא כל כך מפלצתי במספר האותיות שלו שבחרתי להשמיט. כה לחי

        22/8/09 23:10:


      מעניין מאוד.

      אם אינני טועה, הגישה הקונסטרוקטיביסטית

      בנויה מהמידע שהצגת בפוסט זה.

      תודה

        22/8/09 20:08:
      מתפעל....

      בלוג חינוך דרך הטבע

      רשימה

      פרופיל

      גיל גרטל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין