כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    תגובות (27)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      18/8/09 22:56:


    נומיקן, וואוו, אוווווווו... הראשונה שלי, לי, לי, לי, תודה !

    אני כמו ג'וק על הגב מרוב שימחה, ומנפנף בעליצות בידיים וברגליים.

    מזמין  אותך לבקר בבלוגי הצעיר

      18/8/09 21:46:

    צטט: תנא 2009-08-18 21:10:04


    אוי, אני מכירה אותם, אבל לא ידעתי על מוצאם הגרמני... המטבח של אמא שלי מלא בהם בלילות.. אז מה הפתרון נגדם?

     

     


    דוד המדביר, אני מקווה. בדקי איתי בעוד שבוע.

    או שהם(הג'וקים) יהיו על הגב עם הרגליים באוויר.

    או שאני.

    סוף כל סוף מישהי ענינית אחרי כל פייטנות הגוקים הנ"ל.

      18/8/09 21:44:

    צטט: קאיה 2009-08-18 20:51:23


    את לא מבינה מחמת צניעותך. הם פשוט לא עומדים בפני קסמייך

    ודוד איש החיל, עם כל נחישותו, לא יוכל להפרידם ממך.

    אין אהבות שמחות

     

     


    זו באמת זווית מעודדת שלא חשבתי עליה.קוסמת הג'וקים. עוד מעט אעבור לקרקס הפרעושים. אקנה לי בגדים מתאימים. אוי, רק בשביל זה - שווה.
      18/8/09 21:10:

    אוי, אני מכירה אותם, אבל לא ידעתי על מוצאם הגרמני... המטבח של אמא שלי מלא בהם בלילות.. אז מה הפתרון נגדם?
      18/8/09 20:51:


    את לא מבינה מחמת צניעותך. הם פשוט לא עומדים בפני קסמייך

    ודוד איש החיל, עם כל נחישותו, לא יוכל להפרידם ממך.

    אין אהבות שמחות

      18/8/09 20:29:

    צטט: אלסיד 2009-08-18 19:37:22


    תגידי, דוד, זה המדביר, השאיר לך כמה מקקים מהזן המשובח, כדיי שלא תשארי לבד.

    סליחה שכך אני מבין זאת, הוא הבטיח שלא ישאיר אותך לבד , לא ?

    תגידי, אחריי שהוא מרסס, נגיד יום או יומיים, יש כמה ג'וקים על הגב ? סימן שזה עבד

    טוב אני לא מדביר, אבל מדבר עם ג'וקים כמעט כל יום ...

     

    לפי השאלות אני רואה שאתה מבין ענין. בעוד אני, כפי שקראת, מבינה ב"חרא של עיזים".

    אכן כן, יש ג'וקים על הגב. אבל הוא לא השאיר אותי לבד, ויש גם כמה קטנטנים מתרוצצים. יש לי שיחה עם דוד בשבוע הבא. עד אז אני צריכה להזדיין בסבלנות.

    אז על מה אתה מדבר עם הג'וקים? יש מצב לדיבור איתם? לשכנע אותם?

      18/8/09 19:37:


    תגידי, דוד, זה המדביר, השאיר לך כמה מקקים מהזן המשובח, כדיי שלא תשארי לבד.

    סליחה שכך אני מבין זאת, הוא הבטיח שלא ישאיר אותך לבד , לא ?

    תגידי, אחריי שהוא מרסס, נגיד יום או יומיים, יש כמה ג'וקים על הגב ? סימן שזה עבד

    טוב אני לא מדביר, אבל מדבר עם ג'וקים כמעט כל יום ...

      18/8/09 08:03:

    צטט: moscafe 2009-08-17 23:35:47

    צטט: נומיקן 2009-08-17 19:45:47


    כשהייתי בת עשר באתי לאבי בבכי שמישהו הרביץ לי. הוא אמר לי מה שאמרה לו אמא שלו מה שאמרתי מאוחר יותר לילדים שלי - אל תבואי אלי, לכי תרביצי לו בחזרה. וכך עשיתי. ומאז אני הורגת את הג'וקים שלי בעצמי.

     

     

    יקירתי, זה לא אותו הדבר.

    א. המקק לא הרביץ לאף אחד.

    ב. כאן אי אפשר ללמד אותו על מנת שלא יבוא. אחריו תמיד יבואו קרובי המשפחה.

    ג. הפחד מפני המקקים באמת - צריכים לחקור אותו פסיכולוגים באוניברסיטה.

    ד. לו היית במקומי - לא היית נוסעת להציל את הנכדות שלך ואת האמא שלהם מליל בלהות.

    ה. בשביל מה יש לנו ילדים, לא על מנת להגן עליהם אפילו מג'וקים ואפילו שהם בני 30,40,50,40 הם תמיד, תמיד יהיו הילדים

    הקטנים שלנו ושהם יודעים שההורים תמיד יקפצו לעזור להם, כפי שההורים שלנו היו עוזרים לנו.

    ו. תקני אותי אם אני טועה.

     

    נ.ב.

    יש לי סיפור מדהים בקשר למקקים, אך לא אוכל לכתוב עליו כאן ואם תרצי לדעת אז תפני אלי בדואל...

     

    צודק לגמרי. מ א' עד ו', והנ.ב. גם.

    התרשמתי מהניתוח המפוכח

      17/8/09 23:35:

    צטט: נומיקן 2009-08-17 19:45:47


    כשהייתי בת עשר באתי לאבי בבכי שמישהו הרביץ לי. הוא אמר לי מה שאמרה לו אמא שלו מה שאמרתי מאוחר יותר לילדים שלי - אל תבואי אלי, לכי תרביצי לו בחזרה. וכך עשיתי. ומאז אני הורגת את הג'וקים שלי בעצמי.

     

     

    יקירתי, זה לא אותו הדבר.

    א. המקק לא הרביץ לאף אחד.

    ב. כאן אי אפשר ללמד אותו על מנת שלא יבוא. אחריו תמיד יבואו קרובי המשפחה.

    ג. הפחד מפני המקקים באמת - צריכים לחקור אותו פסיכולוגים באוניברסיטה.

    ד. לו היית במקומי - לא היית נוסעת להציל את הנכדות שלך ואת האמא שלהם מליל בלהות.

    ה. בשביל מה יש לנו ילדים, לא על מנת להגן עליהם אפילו מג'וקים ואפילו שהם בני 30,40,50,40 הם תמיד, תמיד יהיו הילדים

    הקטנים שלנו ושהם יודעים שההורים תמיד יקפצו לעזור להם, כפי שההורים שלנו היו עוזרים לנו.

    ו. תקני אותי אם אני טועה.

     

    נ.ב.

    יש לי סיפור מדהים בקשר למקקים, אך לא אוכל לכתוב עליו כאן ואם תרצי לדעת אז תפני אלי בדואל...

      17/8/09 19:47:

    צטט: עדית... 2009-08-17 18:48:05


    גדולה את!

    אפילו יותר מהג'וקים (האמריקאיים)

    הזדהיתי מאוד, ולא בגלל הג'וקים, אלא בגלל המדביר.

    (לאקס המיתולוגי קוראים ד.)

    ד"ש לבובה, התספורת של הזנב עדיין בתוקף?

     

    בובה נהייתה ממש שוויצרית. היא מנופפת בפונפון זנבה בעליצות וגאיונות לכל עובר ושב. לדעתי היא יודעת שהיא יפה.

      17/8/09 19:45:

    צטט: moscafe 2009-08-17 15:38:26

    נחממממממממממממד!

    אני צריך לתת את זה לקרא לבת שלי.... הילדה כבר 30+ ואמא לשתים.

    ערב אחד הזעיקה אותי בשעה 23:00 (עלי לציין שהיא גרה בעיר אחרת ובעלה היה בחו"ל)

    ההיסטריה היתה בעיצומה, שמעתי ברקע את הצרחות של הנכדות ולא יכלתי להתמודד עם זה. (עם הילדים אני לא אסרטיבי)

    הגעתי לביתה והתחלנו לחפש אותו, מיכל התרסיס נגמר כבר מזמן. פתאם ראיתי את המסכן שבגללו נאלצתי לנסוע ולהציל את המשפחה מליל נדודים.

    לאחר שסיימתי את מלאכת ההרג, בתי היקרה והמקסימה אמרה לי: "אני רוצה לראות את הקורבן...???"

    מה זה שאלתיה?

    ונענתי שפעם בעלה גם "הרג" את המקק והתברר לה בבוקר שסתם "עבד" עליה ומאז היא לא מאמינה לגברים... צוחק

     

    כשהייתי בת עשר באתי לאבי בבכי שמישהו הרביץ לי. הוא אמר לי מה שאמרה לו אמא שלו מה שאמרתי מאוחר יותר לילדים שלי - אל תבואי אלי, לכי תרביצי לו בחזרה. וכך עשיתי. ומאז אני הורגת את הג'וקים שלי בעצמי.

      17/8/09 19:42:

    צטט: 2btami 2009-08-17 15:54:44

    ג'וקאן התיקן 

    היה הרפתקן.

    הרפתקן מן הסוג המשובח.

    בלילה אפל,

    עם תרמיל ומקל

    היה מטייל ברחבי המטבח.

     

    לאן ירדת נומיקן,

    את רומנטית עם תיקן?

     

     

    תשמעי, התיקן מתקתק, התכוונתי מדגדג

      17/8/09 19:42:
    מי היה מאמין שגו'קים יכולים לתת השראה פיוטית שכזו לחברותי.
      17/8/09 18:48:


    גדולה את!

    אפילו יותר מהג'וקים (האמריקאיים)

    הזדהיתי מאוד, ולא בגלל הג'וקים, אלא בגלל המדביר.

    (לאקס המיתולוגי קוראים ד.)

    ד"ש לבובה, התספורת של הזנב עדיין בתוקף?

      17/8/09 15:54:

    ג'וקאן התיקן 

    היה הרפתקן.

    הרפתקן מן הסוג המשובח.

    בלילה אפל,

    עם תרמיל ומקל

    היה מטייל ברחבי המטבח.

     

    לאן ירדת נומיקן,

    את רומנטית עם תיקן?

     

      17/8/09 15:41:


    תגידי נומיקן

     

    השניים שלמעלה

    בתמונה

    שראשם לשמיים

    נישא

    אלו הם המציקים ?

    נראים לי דווקא

    טורקים...

     

    אוהבת ת'ראש שלך

    מצחיקה אחת.

     

    החתולה שלי  גומרת עליהם בלי

    כל בעיה

    וגם משתעשעת

    איכסה

      17/8/09 15:38:

    נחממממממממממממד!

    אני צריך לתת את זה לקרא לבת שלי.... הילדה כבר 30+ ואמא לשתים.

    ערב אחד הזעיקה אותי בשעה 23:00 (עלי לציין שהיא גרה בעיר אחרת ובעלה היה בחו"ל)

    ההיסטריה היתה בעיצומה, שמעתי ברקע את הצרחות של הנכדות ולא יכלתי להתמודד עם זה. (עם הילדים אני לא אסרטיבי)

    הגעתי לביתה והתחלנו לחפש אותו, מיכל התרסיס נגמר כבר מזמן. פתאם ראיתי את המסכן שבגללו נאלצתי לנסוע ולהציל את המשפחה מליל נדודים.

    לאחר שסיימתי את מלאכת ההרג, בתי היקרה והמקסימה אמרה לי: "אני רוצה לראות את הקורבן...???"

    מה זה שאלתיה?

    ונענתי שפעם בעלה גם "הרג" את המקק והתברר לה בבוקר שסתם "עבד" עליה ומאז היא לא מאמינה לגברים... צוחק

      15/8/09 22:29:

    נראה לי שאת היחידה בגלקסיה הזו,

    שמסוגלת לכתוב פוסט עמוס וגדוש ביצורים הקטנים והמאוסים האלה,

    בלי שאחתוך לפוסט אחר באמצע.

    כל הכבוד!

      15/8/09 18:46:

    צטט: bataba 2009-08-15 17:59:10

    ומה עם להחליף את המדביר?

     

     

    אני אישה נאמנה. אחליף את הג'וקים לפני שאחליף את המדביר.
      15/8/09 17:59:
    ומה עם להחליף את המדביר?
      15/8/09 17:53:

    צטט: ד-ארט 2009-08-15 14:44:56

    גדול! ואת גדולה ומיוחדת! אז לא נורא שהג'וקים קטנים. תני לחיות לחיות!

     

     


    ואני חשבתי שתרמתי את חלקי לאנושות בכך שאימצתי בובה במשקל 35 ק"ג. כמה ג'וקים אני צריכה לאמץ כדי להגיע למשקל הזה?

    אוי לי.

      15/8/09 17:51:

    צטט: פרופ' אחבארון 2009-08-15 17:39:34


    איזה יופי. ידידות אמת. תמיד ידעתי שמקקים גרמניים הם חיות מחמד שמתקשרות לבעליהם.

     

     


    ג'וקאית טרם למדתי. אם כי אני שוקלת את הענין בכובד ראש.
      15/8/09 17:51:

    צטט: פרומיתאוס 2009-08-15 17:33:19

    ואני חשבתי שדוד יביא לך את גרגור סמסאתמים

     

     


    דא עקא שדוד לא צריך להביא כלום. כל משפחת סמסא כאן.

    אויה אויה.

    אני אני באה.

      15/8/09 17:39:

    איזה יופי. ידידות אמת. תמיד ידעתי שמקקים גרמניים הם חיות מחמד שמתקשרות לבעליהם.
      15/8/09 17:33:
    ואני חשבתי שדוד יביא לך את גרגור סמסאתמים
      15/8/09 15:27:

    *

    וואללה עם הומור כזה

    אפילו אני הייתי הופך מאמריקאי לגרמני

    ומשנה את שמי לדוד מלך ישראל

    ..

    אני לבד

      15/8/09 14:44:
    גדול! ואת גדולה ומיוחדת! אז לא נורא שהג'וקים קטנים. תני לחיות לחיות!
    0

    אני לא לבד, וזה לא מה שאתם חושבים

    27 תגובות   יום שבת, 15/8/09, 09:57

    אני לא לבד, וזה לא מה שאתם חושבים  

    לא אהבתי את המבט הדהום בעיניו של דוד המדביר שעמד ועיניו נעוצות בג'וק קטן שלרוע מזלו בחר את הרגע הכי לא נכון בחייו לצאת מהארון.

    "אני לא מאמין" השתאה דוד. ואני אמרתי: "אוי לא, עוד פעם משהו מיוחד".

    מן המפורסמות הוא שאני אישה מאד מיוחדת, וחיי מיוחדים מאד גם כן. הייחוד הזה גורם לכך שפתרון כל תקלה מסתבך, ועולה יותר כסף. לכן, כשבעלי מקצוע נותנים מבט הלום בבעיה שלפניהם, עובר זרם חשמלי הישר למרכז העצבים הרופפים שלי, ולארנק שלי. גם.

    זה מספר חודשים שאיני לבד. אני והג'וקים במטבח.

    בשנה האחרונה דוד ביקר אותי מספר פעמים, ריסס את כל הבית, ואת המטבח. כלום לא עזר. מדי בוקר אני נכנסת למטבח וג'וקים רעננים ועליזים מקדמים את פני. וכך אני והג'וקים, או למען הנימוס– הג'וקים ואני - רוחצים כלים בכיור, אוכלים ארוחת בוקר, מבשלים, ועובדים באינטראקציה על זריזות הידיים והרגליים שלי. אני משתפרת, והם, הג'וקים, גם. פעם אני מנצחת ופעם הם.

    דוד מכיר את הבית כבר עשרים שנה. בפעם הזו הוא הגיע נחוש לפתור את הבעיה.

    "למה אתה כל כך המום?" שאלתי אותו, עדיין בוחן את הג'וק המסכן.

    "אה" ענה לי דוד. "אני לא יכול להגיד לך כמה שנים לא ראיתי ג'וק כזה. זה תיקָן גרמני. מוצאים אותו רק במסעדות. אני לא זוכר שפגשתי אותו בית פרטי. זה זן עקשן ועמיד במיוחד."

    אמרתי לכם שאני מיוחדת. בבתים שלכם יש ג'וקים פּוּשטים, גדולים, אמריקאים. לי יש ג'וקים גרמנים. קטנים, אָ מָ מָ – ממזרים.

    דוד עשה מה שהיה צריך לעשות.

    "כמה אני משלמת לך?" שאלתי ביראה. בכל זאת, תיקָן גרמני. "תעזבי," כעס דוד, "עשרים שנה אנחנו ביחד, אני לא אעזוב אותך לבד. אני אפתור את הבעיה. אני לא אעזוב אותך לבד."

    אז זהו, אני לא לבד. זה אני, והג'וקים, ודוד שלא יעזוב אותי לבד.

      נ.ב. ניסיתי לספר את הסיפור לחברתי. היא קטעה אותי מיד בתחילת דברי, ובאצבעותיה הדגימה את גודלו של התיקן הגרמני, עליו ידעה רבות, ואת גודלו של התיקן האמריקאי. הבעתי את התרשמותי מבקיאותה בעיני ג'וקים. היא הרימה גבה מתנשאת ושאלה אותי: "מי היה הנשיא השלישי של צרפת?" לא ידעתי. היא הוסיפה ושאלה "איך נראה חרא של עיזים?" את זה דווקא ידעתי. "את רואה?" אמרה בחביבות, "בחרא של עיזים את מבינה."

     © נעמי ר. עזר

    דרג את התוכן: