אהבה.... כול...נו נמסים רק מלשמוע את אותה המילה , רק המילה הזו ישר מעלה בי את הצבעים הוורודים, האדומים... את הלבבות, מתנות ארוזות בסרט. פרפורי בטן, גופי מתארך ופתאום מידותיי צמודות יותר מאותה הקלישאה של 60 90 60...
מושלמת... גוון עורי מתחלף לורדרד, נשימותי עמוקות ישירות , מעבירות חמצן במידה מספקת לכל חלק. מונשמת... אהבה... פתאום ... אני מחייכת סתם.. לכל אחד. הסבלנות שלי מקבלת את התואר האקדמי בוגרת תואר שני בפילוסופיית חיים. הילדים שואלים אותי .. אמא השתגעת.. מה יש לך ? מה את שמחה פתאום... לעשות קניות זה פשוט, לשלם חשבונות זה בועז קלי קלות. אני יפה... ואני מאמינה בזה... השוקולד כבר לא מעניין, גם הגלידה במקרר איבדה טעם. כל בגד שאני מניחה על גופי, מתעלף ממגע עימי... אפילו הבד נמתח ומתרווח עלי. אני... עליסה בארץ הפלאות, סינדרלה, זונחת את נעלי טבע נאות לטובת נעליים גבוהות שכל העולם יראה כמה אני אהבה.... כל הכעסים על העבר נשכחים, אני שוכחת לקחת ויטמינים.. מבטיחה לכולם לבוא לבקר. קולי רגוע, מחייך, הצעות מפתות מגיעות מכל כוון, מי אני לעזאזל אני שואלת את עצמי , איפוא הייתי עד עכשיו, ולמה אני נעלמת לעצמי בין אהבה לאהבה... צלצול הטלפון משחרר בי עוד חומרי הרגעה טבעיים , אני מרזה מנחת. הודעת הס.מ.ס , שלו... גורמת לי להאמין שעכשיו... בדיוק עכשיו היקום מבין אותי ונענה... אהבה.... הוא.. הצליח לגרום לי ... לכל זה...?? מי זה ההוא הזה שאני בכלל לא מכירה? בסך הכל אחד שפרץ מתוך שום מקום את גבולות תודעתי, הופיעה משום מקום להוכיח לי שעדיין יש בי יש בי אהבה....
אז... נפגשים היום. לבושה בעצמי , יותר נכון במערומיי,אישה בת 40 בשלה, אמא, ילדה, מטפלת, מגשרת, כותבת מאמרים, שירה,כל זה ארוז לפגישה עם ההוא. במבט ראשון, אני מתחילה את צילום הרנטגן ... מה גרם לך לרצות לפגוש אותו- אני יושבת מולו נינוחה עד מוות מוכנה לשיעור הראשון באהבה... אבל... חייבת להישאר בשליטה. אני כן אני יודעת כמטפלת שעלי לשים לב. עלי מיד לקלוט מה אני עושה כאן.. ולמה... אני מחייכת אליו, מפעילה כל קסם אפשרי , הרי עלי לחלוק את האושר הזה .. הוא בוחן את התנועה, המראה, חוקר את סיפור חיי, שואל מה יש לי מה אין לי... ואני... אני... מיד מתחילה להפעיל את המיקסר להכנת "שיק -חיים "בטעם שעוד אף אחד לא מכיר. הוא... שגרם לי ... לכל זה... מכניס לבלנדר שנים של לבד... נוחות... חופש... בשביל מה עוד פעם... ילדים שלך... יש לך בית... אפשר להנות מהרגע... ואני ... מנסה לאזן ב ...רק בזוגיות עושים עבודה... שום דבר לא ברור מאליו... בו נראה מה משותף לנו... אני לא נהנת מפגישות של ערב אחד... מה אני יגיד לכם... שיק פירות כזה אני לא שותה.... הערב הסתיים בשניי שיקים של פירות בטעמים אחרים לגמרי... אני מיד שואלת את עצמי איך איך את מזמנת לך ייצורי בריאה כאלה?? מיד מפעילה את מערכת הבקרה שלי שמנסה לבדוק מה אני עושה לא נכון?? חוזרת הביתה ומצטערת שלא נעלתי את נעלי טבע הנאות שלי... השמלה שלבשתי עדיין יפה , אך... הגוף והנשמה כבר אינם מגלים בה עניין רב. פניי שינו צבע... התקווה שהשוקולד והגלידה עדיין ערים הפכה להיות מושא אהבתי... עדיין יש בשביל מה ... אני מביטה במילה הזו שכבר אינה צבועה באדום וורוד , עכשיו היא נראת כמודעת אבל... אני מתה... די ... מ ת ה ... אז... בכל זאת מה אוכל ללמוד מכל זה. נשיותי, אינה מוטלת בספק, אני אוהבת לאהוב מטבעי... לא בחרתי מקצוע כה ידידותי רק בשביל להתפרנס. אבל.. חוקי האהבה שלי מאוד שמרניים. אני חושבת שאני ראויה לה ... ראויה לאהבה . ראויה לה לא במידותיי ולא ביופיי , אלא בעצם הכבוד שאני רוכשת למפגש בין שניים. אולי נשמעתי לו רוחנית, עסוקה מידיי בהתכוונות לעשות אושר ... ולא להשתמש בו לרגע... האהבה הזו שאני מתכוונת אלייה יסודותייה הם שניים. שניים שבאים לעשות... אהבה... אינני כועסת על עצמי שעדיין אני מחזיקה את שרביט המטפלים גם בחיי האישיים, הרי הכל מתחיל בי... יודעת שברגע שמקורי ואני נהייה אחד היקום לא יזמן לי יותר מבחני אתגר... וכמו שאני יודעת להרגיש טוב, אדע לזמן את מה שכבר מוטבע עמוק בפנים ורק מבקש אישור. אך... הנאמנות למקורי.. איננה עניין של מה בכך. אהבה לא מדברים, אהבה עושים. אז הגעתי הביתה... ונעלי סינדרלה בידיי.. ואני אוהבת את היש הזה שבי.. אוהבת אותי שאני מבינה ... רגישה... תמימה.. דרמטית...מאוהבת... מלאת תקווה... גודלת... משתנה... מתבגרת... עושה צעדים אל עצמי... מתקדמת. הדלת נפתחת , חזרתי הביתה... ראויה יותר מאי פעם... לאהבה. רות קדם |