העצים השירו עלוותם עמדו בערוותם מחטים דקים כעצמות דג שהושלך לחוף מפלחים שמים אפורים ממתינים באורך רוח כצייד הממתין לטרפו לפתיתי שלג לבן שילכדו בצמרותיהם.
צועד ברחובות העיר הקרה ומכל קיר עולה זעקה צועד אבוד בין המכוניות אל מקום בו אהיה מחוסר רצונות בובה מכנית לתאוות ותאבונות עומד וממתין מול דלת נעולה מחכה לראות מי יבוא בשערה
שואל את עצמי מתי התחיל היאוש להשתלט ממתי מרגיש שאני מתכלה ונחדל צופה קדימה ורואה קו סיום והקו מתקרב במהירות עצומה עוד רגע ויהלום בחזי ישסע אותי לגזרים בלי מדליה ללא תהילה אמחק באחת ואהיה כלא היה.
ויש האומרים שזו מחירה של האהבה לָאשה. |
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה