| כהרגלי בשעות הבוקר המאוחרות של יום שבת, נפרד מהמיטה, ובדרך למחשב נותן את הלחיצה הקטנה על הקומקום שבמטבח ומתחיל לפנטז על הקפה שיגיע כמה דקות מאוחר יותר. עוד חצי מעולף נמרח לאיטי על הכסא מול המחשב ומתחיל בוהה מול החדשות. "אז את מי רצחו בלילה?" אה, סתם איזה אחד בן חמישים ותשע שהיה בזמן הלא נכון וברגע העוד יותר לא נכון, ושוב נפל קורבן לסטטיסטיקה המתועבת של האלימות.
זה כבר נעשה עניין שבשגרה, לבהות המום ועצוב מול המסך בשבת בבוקר ולהתחיל לספור קורבנות. הקומקום רותח, אני נוטש לרגע את התופת האינטרנטית, תופס איזו דקה שפויה של להכין את הקפה וחוזר, איך לא, לתופת וממשיך לקרוא על אותו מסכן שנרצח באכזריות, והפשע היחידי שביצע הוא שבסך הכל רצה לבלות עם אשתו ובתו. אבל אז באו איזה שבעה חבר`ה עם תוכניות אחרות. למה? כי זה בטח מגניב לבזבז בן אדם, ככה סתם, בטח גם בשיא חוצפתו הוא העיז "להעיר" להם הערה גסה, נו הערה שרק מבוגר מעיר אז קדימה בואו נרצח אותו, מגיע לו, שימות. מי הוא בכלל שיעיר לנו?!
בחדשות גם יש דיבורים או השערות על רוצח סידרתי, באמת מזמן לא היה כאן אחד כזה. אתמול עוד איזו גופה מבותרת מתגלה בנחל אלכסנדר. מסכנים הצבים שחיים שם בשמורה, לא בעצם מסכנה זו שרצחו אותה. אפילו אף אחד לא דיווח שהיא חסרה, לרבות עוד גופה של מישהי שמצאו לא מזמן בפחי האשפה. על הרצח של אתמול בלילה - לינץ` בתל-אביב הם קוראים לזה בחדשות, אני כבר חושב שזה לינץ` אחד ענק בחברה שלנו, כי אני כבר לא כל כך מרגיש בנוח לקרוא למדינה הזו שאני כל כך אוהב - מדינה מתוקנת.
כי מה כבר מותר להיות כאן? הם פוגעים בכולם. אם אתה סתם מישהו מבוגר שהולך לטייל באיזה ערב קייצי הם יירצחו אותך. אם אתם שייכים לקהילה ההומו-לסבית - הם יירו גם בכם, כי אסור לכם להיות כאלה. בקיצור אם אתם סטנדרטים לחלוטין, או קצת פחות מלחלוטין - האחריות כבר ממזמן פגה. פעם היה איזה מושג עמום כזה על קדושת החיים. אז היה, אז מה זה כבר לא באופנה היום. עוד בדיחה עתיקה כזו על קדושה וחיים. השוטרים מבקשים "להיות עירניים" לכל מה שקורה ובפרט לארועים חריגים, הלו תתעוררו. אפילו לילדים קטנים כבר לא תמיד יש מזל. הם לא תמיד ממש רצוים. מספיק נגיד שההורים שלהם מתגרשים ואחד ההורים רוצה לנקום - הילדים, אתם תשלמו את המחיר. מספיק שלא התאמתם טוב לתוכניות של מישהו? והירקון ימשיך לזרום אל הים.
חבל שאי אפשר להזמין טכנאי שייסדר הכל, באמת. ממש כמו שעושים כשיש תקלה בכבלים. פעם הייתה כאן מדינה קצת יותר מתוקנת. מדינה עם יותר נשמה, עם יותר ערכים, כן אפילו בשריון פעם היו ערכים, וכל אותם סיפורי גבורה שכולנו גדלנו עליהם. מה שנשאר זה לקרוא את החדשות עם הקפה של שבת בבוקר ולראות מדינה מעוותת וחולה. ואולי בפעם האלף לשאול - אבל למה?
"שלום, הגעתי למוקד?" "כן אדוני, איך אפשר לעזור? " אני בזמן האחרון קורא ורואה כל מיני זוועות שיש לנו במדינה, יש לכם אולי טכנאי לשלוח שייעשה קצת סדר?" "אני ממש מצטערת אדוני, אני לא ממש מבינה מה הבעייה..."
עמית |