בבוקר, כשעמדתי מול המראה, התחלתי לתהות אם יש כאן משהו מעבר.

על הכתף היה סימן כחול מפתיע בגודלו. על הגב סימני ציפורניים באדום כועס, ועל הצוואר סימן אדום לא פחות. וזו לא היתה הפעם הראשונה.

הפעם הראשונה ששכבנו היתה סטנדרטית. כלומר מהנה, אבל בלי סימנים למשהו חריג. בפעמים הבאות זה התחיל. הנשיכות - בצוואר בפטמות - שהיו חזקות, אולי חזקות מדי. זה עשה לי נעים מצד אחד, אבל הרגשתי שזה על הגבול, שהיא כמעט מאבדת שליטה. היה בזה משהו מפחיד, וכמובן מרגש.

הסימן הכחול בבוקר הרגיז אותי פתאום. כשחזרתי למיטה היבטתי בה, שרועה על הבטן. נשכבתי לידה. מלטף את הגב שלה. בעדינות. היא נהמה קלות. "ראית את הסימן על הכתף שלי?" היא פתחה עיניים, מבט עצל, מנומנם. "יפה לך דווקא. אולי אני צריכה לנשוך חזק יותר בפעם הבאה". היד שלי ליטפה את התחת שלה. עגלגל ונעים. האצבעות שלי ליטפו את החריץ בין פלחי הישבן שלה, עוברות על פי הטבעת שלה.

"נראה לך שאת יכולה לנשוך אותי ככה בלי שתהיה תגובה הולמת?"

"מה תעשה כבר. חנון".

הרמתי את היד לאט, משהה אותה באוויר. ואז הורדתי אותה בכוח. הקול שהשמיעה ההצלפה היה מספק. הישבן שלה קפץ קצת למעלה. היא לא אמרה כלום, רק עצמה את העיניים. המשכתי ללטף, בקצות האצבעות. הרמתי את היד שוב וראיתי אותה מתכווצת, מתכוננת. הורדתי את היד לאט, חופן את התחת שלה, מלטף. ואז בלי התרעה הצלפתי בה שוב. משאיר סימן אדום. היא גנחה. המשכתי ככה. מלטף, מצליף, מרים יד ופעם מוריד אותה במכה, פעם בלטיפה. בלי קצב קבוע, בלי לתת לה דפוס להתרגל אליו. אחרי כמה דקות עצרתי והיבטתי בה. היא נשמה בכבדות, האגן שלה נע במעגלים, התחת שלה היה אדמדם, כולה לוהטת, חסרת מנוחה ומגורה. שלחתי אצבע אל בין הרגליים שלה. רטובה לגמרי. הפכתי אותה על הגב, עליתי עליה וחדרתי לתוכה, מזיין אותה מהר וחזק. נושך אותה, צוואר, כתף, פטמה. גמרתי חזק כל כך.

שכבנו צמודים, מחובקים, על הצד. שלחתי יד ללטף את הישבן שלה. הרגשתי אותה מתכווצת לרגע. חייכתי. היא חייכה חזרה, מתגרה.