0
..הייתי בכיתה ו' כשישבתי על הברכיים ועיינתי בעיתון ידיעות בעמוד של המספרים הזוכים של מפעל הפייס. לקחתי עט והתחלתי לחשב את הקשר בין המספרים. מספר זוכה 9 פחות 4 זה מספר זוכה 5 כפול אותו 4 של קודם זה 20 פחות אותו 4 זה המספר הזוכה הבא 16 .. זהו. פיצחתי את שיטת המספרים הזוכים. קראתי בערגה לאחותי הגדולה (צרת הבלונד וצרת מוחות מרהיבים) ומי שהשיב לי היה רק חבר שלה החייל התימני, שגיחך כלעומת תחושת כיבוש הפיסגה. .."אין בכלל אלגוריתם למספרים של הלוטו" הוא טפח לי על הקוקו-בלוף. ואני בלי לדעת מה זה אלגוריתם אמרתי לו שדווקא יש ושיראה את החישוב. שיסתכל טוב. אח"כ הראיתי לו שבעמוד הצמוד צולם שחקן כדורגל שהציץ לו כל "העסק" מתוך מכנסי האדידס הכחולים, החבר הזה צחק נורא ונכנס עם אחותי לחדר. אני המשכתי לבהות במספרים וקצת בחבילה ואח"כ קראו לי לארוחת הערב או שהייתה איזה תוכנית בערוץ אחד. --------------------------- ----------------------------- אחרי שלושים שנה, את מספרי הלוטו נדמה לי שמשדרים ב"חי" ואני ממלאת כל שבועיים או כל חודש כשאני מאתרת "בודקה" בלי אנשים בתור. פעם זכיתי בשש מאות ש"ח. אישה אחת, חתיכה, עם רייח של אסתי לאודר, קראה לעברי שמעולם לא ראתה מישהו שממש זכה. חייכנו שם.. אני, חברה שלי ואיזה אקס אחד וחישבתי שהייתי מוכנה לוותר על החלק שלי ובלבד שהוא ירצה אותי שוב. --------------------------
היום, באיזה דייט, אמרתי לבחור, שהייתי נותנת כמעט הכל כדי לקבל שוב את התחושה הזאת .. זאת שמרגישים... זאת שכל מילה שתיכתב כאן תוזיל את השווי שלה. והרי כתבו על המילה הזאת כל כך הרבה.
התחושה הזאת שהיא כמו מנייה (מה זה? יוד אחת שני יודים? לעזאזל), שההנפקה שלה יכולה להכניס בוכטה שתספיק לחתיכת אדמה בדובאי. ..חושה בסיני..
|