הלוואי והייתי חזקה כמו שהייתי בתיכון, ככה בגיל 16-17. כשרציתי לרזות, פשוט הפסקתי לאכול. כשרציתי שיכאב, אז הכאבתי לעצמי. כשרציתי שיראו שישמעו, הצגתי את גופי לראווה בצורת תבנית גבס וציירתי על זה הכל. היום אפילו על דיאטה אני לא יכולה לשמור, כי אין לי אנרגיות.. היום, אני לא יכולה אפילו לבכות כשכואב לי, כשלבד לי, כשעצוב... הלוואי והייתי יכולה פשוט כמה ימים לקבל את הכח הזה, לחזור למצב גופני שבו רואים מי אני באמת, שיש כמה עצמות בולטות, ובטן ריקה שלאנשים נדמה שהיא שרירית.. אבל בעצם המראה הוא חלש, המראה צועק, הרזון חולני, והנפש לא שותקת לרגע.
ובעצם... הרי אני לא מנסה להתגבר על כל הרגשות האלה? הרי לא אמרתי לעצמי שאני צריכה להיות בחורה צעירה ושמחה? האם אני בכלל יכולה להיות כזו? |