במסגרת פרוייקט "המשפיע האישי שלי" נבחרו 15 סטודנטים מצטיינים של המסלול האקדמי המכללה למינהל, בשיתוף פעולע עם TheMarker, להפגש ולראיין את המשפיע האישי שלהם מתוך מאה המשפיעים של TheMarker.

ליעד גחטן בחרה לראיין את ציפי לבני, יו"ר האופוזיציה.

מדוע בחרתי לראיין את ציפי לבני:

 
בחרתי לראיין את חברת הכנסת ועורכת הדין ציפי לבני, יושבת ראש האופוזיציה, היות והיא מגלמת בעיני את השילוב המנצח שבין מקצועיות והצטיינות, ומהווה מופת ודוגמא להצלחה נשית מרשימה ויוצאת דופן. לאורך דרכה המקצועית ניתן לראות את השפעת תפקידיה המגוונים על עתידה של מדינת ישראל.
היא מכהנת כיום כיושבת ראש מפלגת קדימה וכיושבת ראש האופוזיציה. בעבר, כיהנה כממלאת מקום ראש הממשלה, כשרת החוץ, כשרת המשפטים וכמנכ"לית רשות החברות הממשלתיות ועוד. בנוסף עסקה במשך עשר שנים בעריכת דין ועמדה בראש משרד מסחרי עצמאי. כל אלו מציירים אישיות מאתגרת ומעניינת, המייצגת בעיניי את ההגדרה ל"ארץ ישראל היפה", כזו ששואפים אליה.
לכן, בחרתי לראיין אותה כאישה אשר עמדותיה בנושאים שונים משפיעות עלינו, כפרטים במדינת ישראל באופן יומיומי.

שבעה דברים שלא ידעתם על ציפי לבני:

1. בשנת 2004 היא זכתה בפרס אבירות איכות השלטון כהוקרה על תרומתה לאיכות קליטת העולים בישראל ועל תרומה ייחודית לחיזוק שלטון החוק ולהגנה על עקרונות הדמוקרטיה.

2. כעורכת דין היא עמדה בראש משרד עצמאי במשך 10 שנים המתמחה במשפט מסחרי, ציבורי ונדל”ן.

3. היא צמחונית מטעמי מצפון.

4. היא דוברת צרפתית.

5. במהלך הלימודים בתיכון עירוני א' בתל-אביב שימשה כרכזת קבוצת הכדורסל אליצור תל-אביב.

6. שירתה בצה"ל כמפקדת מחלקה בבית הספר לקצינות והשתחררה בדרגת סגן.

7. בשנת 2005, כשרת המשפטים, קיבלה לבני "אות אומ"ץ" מארגון אומ"ץ.

המפגש עם ציפי לבני:

היום אני מראיינת את יושבת ראש האופוזיציה ציפי לבני.
זו התחושה והידיעה הברורה שקמתי איתה בבוקר יום רביעי ה-29.7.2009.
פתחתי את הבוקר כמו בכל בוקר עם קפה חזק, עיתון ופייסבוק- הריטואל הקבוע. 
אבל הבוקר פתחתי גם את הפייסבוק של ציפי לבני, שמתעדכן ממש מדי שעה, יושבת ראש האופוזיציה כל הזמן מעודכנת, כל הזמן מחוברת לכל מה שקורה.
התארגנתי ויצאתי מהבית שבמושב היוגב בעמק יזרעאל. בעודי חולפת על שפע שדותיו הירוקים, מרבדי החיטה הקצורים המצהיבים ונופו עוצר הנשימה, חשבתי לעצמי שעוד מעט כל זה יתחלף בנופה ההררי של ירושלים.
הדרך הולכת ומתקצרת, בעודי עוברת את שער הגיא הבטתי על המשוריינים הפזורים בשוליו והחלה עולה בי תחושת התרגשות. עלייה לירושלים תמיד מיוחדת בעיניי כי ירושלים היא עיר מיוחדת.

אינני בדרכי לעוד ביקור בכנסת, אלא בדרך לשיחה אישית עם יושבת ראש האופוזיציה, חברת הכנסת ועורכת הדין ציפי לבני. אישה שעשתה את כל הדרך עד למעלה, לתפקיד כה רם.
הידיעה הברורה שקמתי איתה בבוקר, החלה קורמת עור וגידים כאשר חלפתי על גשר המיתרים.
אני לא חושבת שהנשימה שלי נהייתה כבדה יותר אבל שאיפות האוויר יש לציין היו ארוכות יותר.
השלט מורה כי אל הכנסת יש לפנות שמאלה. את חברת הכנסת ציפי לבני כפוליטיקאית אני מכירה פחות או יותר, שמעתי וקראתי עליה לא מעט, כמו רוב הישראלים.
בראשי התרוצצו המחשבות כיצד תתקיים עמה הפגישה באופן אישי, האם היא אדם חם פתוח ולבבי, ובכלל איך תזרום השיחה. אבל כל המחשבות שלי נקטעו בכניסה המרשימה למשכן הכנסת.
דגל ישראל מתנוסס הוא תמיד מיוחד בעיניי. עמדתי בין שדרה דו צדדית של דגלי ישראל המתנוססים להם בתמירות מעלה מעלה, נמלאתי בתחושות גאווה, הכל כל-כך ייצוגי וכל-כך מרשים. יש משהו בירושלים שהוא שונה מבכל מקום אחר. חלפתי על פני שדרת הדגלים ונכנסתי למשכן.

אווירה מיוחדת שוררת במשכן הכנסת. השילוב של אווירה מיוחדת ואישה מיוחדת הוא שילוב מנצח, במיוחד כאשר מדובר באישה שמהווה מופת ודוגמא להצלחה נשית ואישית כה מרשימה ויוצאת דופן.
בכניסה למשכן ישנה תערוכת תמונות בשחור לבן של מנהיגי הכנסת בעבר, פרצופים מוכרים ניבטים אליי מכל תמונה ותמונה, נוסטלגיה מרשימה.
ציפי לבני יושבת באגף חדש שנקרא "קדמה", סוריאליסטי משהו בהתחשב בעובדה שהיא יושבת הראש של מפלגת קדימה, ו"קדמה" משמעו מזרחה- המקום בו זורחת השמש, המקום בו מתחיל כל יום מחדש.
לבסוף הגעתי, אני ניצבת בפני הדלת עליה כתוב השם "יושבת ראש האופוזיציה, ציפי לבני".
מכאן כבר גאתה בי תחושת הסקרנות. הדלת נפתחה והוזמנתי להיכנס פנימה.

ציפי לבני ישבה במשרד לבושה בחליפה שחורה, היא חייכה בחביבות. כמובן שלא היה צורך שהיא תציג את עצמה. הצגתי את עצמי ולחצתי לה את היד. היא שאלה עד כמה ירוקים השדות של עמק יזרעאל בתקופה הזו. חשבתי לעצמי, עד כמה היא יוצאת דופן והיא המשיכה ואמרה שהעמק הוא חלום, ושהיא מאוד אוהבת את תל אביב. כנות ופשטות. התרגשתי שוב.
היא ביקשה ממני לספר קצת על עצמי, ציינתי שאני סטודנטית שמסיימת שנה ג' לימודי משפטים במסלול האקדמאי של המכללה למנהל ושאני מובילה פרויקט שנקרא מודל האו"ם הישראלי, כנס אקדמאי בו משתתפים סטודנטים מכל העולם ויחד עם סטודנטים ישראלים מדמים את עבודת האו"ם על מועצותיו השונות. הכנס עומד בסימן הנושא Nuclear Agenda, Our World, Our Lives .
סיפרתי לה שמדובר ביוזמה של סטודנטים שנולדה לאחר השתתפות בכנס דומה באירופה, ושלראשונה תצטרף מדינת ישראל למסורת ארוכת שנים של כנסים אקדמאים דומים ברחבי העולם שמובילים סטודנטים. הזמנתי אותה באופן אישי לטקס הפתיחה של הכנס לשאת דברים. התרגשתי שוב וחיכיתי לתשובתה, שכן היא וודאי מוזמנת לאירועים בכל יום. היא השיבה כי במידה ותהיה בארץ תשמח להגיע וברכה על הפרויקט.

סיפרתי לה מדוע בחרתי לראיין דווקא אותה, אמרתי שהיא מייצגת בעיניי את ההגדרה למונח "ארץ ישראל היפה"; שירותה בצבא כקצינה, שירותה במוסד, לימודי המשפטים, פתיחת משרד עורכי דין מסחרי עצמאי במשך 10 שנים ועשייה ציבורית נרחבת בתור מנכ"לית החברות הממשלתיות, שרה לשיתוף פעולה אזורי, שרת החקלאות ופיתוח הכפר, שרה לקליטת העלייה, שרת הבינוי והשיכון, שרת המשפטים, שרת החוץ, ממלאת מקום ראש הממשלה וכעת יושבת ראש האופוזיציה. כל אלו מציירים אישיות יוצאת דופן.
אני חושבת שהיא התרגשה מעט לנוכח דברים אלו, יש לציין שהתרגשותה עוררה את התרגשותי שלי בשנית, היא הרי מתראיינת אינספור פעמים ועדיין היא מתרגשת.

שוחחתי עמה על דרכה, ועל ההחלטות אשר קיבלה במהלך הדרך. שאלתי מה תמליץ לסטודנטים כמוני אשר נמצאים בתחילת הדרך. אני מניחה שהיא יכלה להשיב אינספור תשובות, אך דווקא התשובה הכנה שהיא נתנה, התשובה הפשוטה, היא זו שהתחברתי אליה מאוד.
היא השיבה כי אדם צריך לעשות מה שנראה לו נכון עבורו, ושהתחושה הזו צריכה לבוא מבפנים, שצריך להיות ולהרגיש שלם עם ההחלטה וללכת אחרי הלב והשאר יבוא מעצמו בעזרתה של עבודה קשה.
שאלתי האם יש מקרה אחד שריגש אותה וזכור לה במיוחד, מובן שהיא ציינה הליכים מדיניים בעלי משמעות רבה, אולם היא הדגישה דווקא אירוע בעל אופי אחר, מעט אישי יותר.
מדובר היה באירוע להנצחת העולים שניסו להגיע לארץ מאתיופיה אך לא הצליחו לעבור את המסע הקשה בדרך ארצה. היא סיפרה על האנדרטה שהוקמה בהר הרצל לזכרם ביוזמתה. ניכרה אנושיות וסיפוק רב על פניה.
בסיום הפגישה, הודיתי לה על הזמן שהיא שוחחה עמי, היא חייכה ואיחלה לי בהצלחה, לא לפני ששאלה מהם צעדיי הבאים והאם יש לי תוכנית מסוימת לאחר ההתמחות. שיתפתי אותה שאני מעוניינת להמשיך ללימודי תואר שני במשפטים.  

אומרים שציפי לבני היא מנהיגה מסוג אחר, שהיא מאמינה במנהיגות אחרת. בפגישה עמה פגשתי אישה ציונית, שמאמינה בכל ליבה ורמ"ח איבריה בצדקת דרכה. פגשתי אישה שעושה דברים גדולים ומתרגשת מהדברים הקטנים. יצאתי ממשרדה והלכתי אל כיוון היציאה ממשכן הכנסת.
שוב חלפתי על אותה שדרת דגלים תמירה בכניסה למשכן, הנישאת לה מעלה מעלה. הבטתי אל הדגלים שהתנופפו ברוח הירושלמית ונכנסתי לרכב בדרכי חזרה צפונה.

הייתה לי חוויה ייחודית ומעניינת, בבוקר שלמחרת גם היו לי תמונות משותפות עמה בפייסבוק. 
 

עכשיו אפשר גם לצפות בוידאו!

לחצו על הקישור כאן.