| המשפט הזה לקוח מאחד הספרים החביבים עליי, "תמונתו של דוריאן גריי", ובמשך זמן רב החיבור שלי אליו היה אינסטינקטיבי ובלתי מוסבר. במבט ראשון נראה כמו עוד משחק מילים וויילדי אופייני בלי הרבה נפח מאחוריו, ובכל זאת, הוא תפס.
האמת, קשה לראות כאן משהו מעבר להתחכמות. איך ייתכן שהיופי עולה על המחשבה בעומקו? הרי מדובר בהליכה נגד כל מה שלמדנו מגיל אפס, כל פתגמי הקנקן למיניהם והחיפוש החמקמק אחר היופי הפנימי. אז נכון, זו פרובוקציה שיש בה התחכמות, אבל יש בה גם מעבר.
קצת ז'אק לאקאן והחשיבות של המראה החיצוני. כשתינוק נולד הוא אינו מסוגל לקלוט את עצמו כאוביקט עצמאי ושלם. בתחילה הוא קולט את האם כחלק אינטגרלי ממנו, אולם תוך מספר חודשים מבין את קיומו כאוביקט נפרד ואפילו את קיומה הנפרד של האם (תהליך שמוביל לשורה ארוכה של תסביכים ומרדפים אינסופיים, אבל כל דבר בזמנו...) גם בשלב הזה התינוק עדיין תופס את עצמו כאוסף של אברים (בעיקר ידיים ורגליים אותם קל לראות) עליהם יש לו שליטה מצומצמת. ואז מגיע לפי לאקאן שלב המראה. התינוק רואה את עצמו לראשונה במראה, מבין כי מדובר בהשתקפות שלו עצמו כאוביקט, ומפנים כי הוא גוף שלם.
ופה הכל מתחיל. הפעם הראשונה שאנו מבינים את השלמות שלנו כגוף וכאישיות מתבצעת דרך השתקפות חיצונית במראה. האגו שלנו נולד ומתקיים בתוך המראה, מחוץ לגוף האמיתי אותו אנו פשוט לא יכולים לראות. תחשבו על זה, כל פעם שאתם מדמיינים את עצמכם, מעווים את הפנים או עושים פרצוף ומנחשים איך אתם נראים - אתם מדמיינים את הדמות במראה. האגו נולד ומתקיים מתוך הדימוי הויזואלי, שואב את כוחו מהדימוי הויזואלי ומתרסק מתוך המראה כשהיא נשברת. צריך רק לדמיין את התסריט הבא: רגעים לפני יציאה לדייט. השיער יצא פרפקט, הבגדים יושבים בול, המראה הידידותית מחזירה פידבק סקסי וממוקד (ומשום מה בכל בית יש מראה אחת יותר ידידותית מהאחרות...), יוצאים לדרך עם בטחון וכריזמה בשיא. נראים טוב, מרגישים טוב. ולא צריך לתאר איך נראה יום שמתחיל באכזבה מול המראה...
היופי והאסתטיקה מניעים את העולם. הם מרגשים אותנו, הם נותנים לנו כוח. צריך רק לראות את הסרט "אמריקן ביוטי" כדי להבין איזה כוח יש לדימוי על החיים. אנחנו כבר שטופים במחשבות, מכירים כמעט את כל הרעיונות המקוריים בעל פה, מה כבר אפשר לחדש לנו? כמה פעמים יוצא לנו לשמוע רעיון חדש ומדהים שפותח לנו את הראש? בשנה? בחודש? בשבוע?
היופי תופס אותנו כל יום, עוצר אותנו, משפיע לנו על החיים. גבר הורס, כוסית סופנית, תל אביב מתעוררת בבוקר, החלפת מבטים וחיוך, פלרטוט בלי מילים, סקופילד מ-"נמלטים", חוף הים בלילה... ולכן היופי עמוק. |