אז ככה, זו פעמם ראשונה שאני כותבת בבלוג משלי.
אתם בטח שואלים את עצמכם למה יצורי אגדות, אז התשובה היא די פשוטה.... כמו שרשמתי כבר בפרופיל שלי אני די אוהבת פנטזיה וכיצוא בזה יצורי אגדות, תנו לי ספר או הרפתקאת פנטזיה ואני פשוט העלים לתוכה עד שמישהו יטלטל אותי ויוציא אותי משם. אני נשאבת לתוך העולמות האלו ולפעמים זה די קשה לצאת משם, אבל מה לעשות יש עבודה...והעבודה הזו לא יכולה להיות בעולם שכולו פנטזיה ויצורי אגדות, היא צריכה להיות רצינית ולענין, זה לא עשק קל לטפל בשרתים זקנים ומרופטים שכל יום מקבלים מחלה חדשה.
המקור של הציור מהבלוג בעצם נמצא בחדרי הקטן שבראשון, יש לי חדר די מיוחד, הוא צבוע בסגול גלידה אבל על כל קיר יש ציור אחר...ליד המחשב יש שער לעולם סבוך ופרוע של שיחים מטפסים מהרצפה ועד לתקרה, משני צידי החלון יש שער לעולם שהוא חומה ענקית ובו שתי שמשות, על החומה גרים אנשים קטנים ושחורים והם חיים ביחיד אם עכבישים קטנים וחביבים (יש לי משהוא עם עכבישים) והשער האחרון הוא שער לעולם הדרקונים, הם אומנם רבים אבל תמיד יש קרבות בין הדרקונים, זו חיה ענקית עצומה מדהימה ושופעת קסם. החדר שלי ככה כי זה המקום היחיד שיש לי לברוח אליו ולעוף לעולמות קסומים ומרתקים אם רק מפעילים קצת את הדמיון הכל יכול לקרות.
בהמשך אני העלה עוד ציורים שצירתי לגלריה שלי, רובם ציורי פנטזיה אך בזמן האחרון התמקדתי דווקא בפנים וגוף, אני מתחילה ללמוד החודש לימודי אנימצי ותלת מימד, אז חשבתי שכדי להתחיל ללמוד קצת ציור ריאליסטי יותר אם אני רוצה לדעת איך גופים זזים....
יש משפט אחד שמלווה אותי לאורך התקופה האחרונה והוא לקוח מהספר "מחזור כישורי הזמן" של רוברט ג'ורדן והוא: "כישור הזמן טווה כאשר יאווה ואנחנו נארגים בו כשטי וערב לכאן או לכאן" . אני אספר קצת על הספרים האלו בפעם הבאה...
אז בינתיים לילה טוב, ועד הפעם הבאה, שלכם ענבל. |