היום חבר טוב מהקפה הזכיר בפוסט הקודם שלי שפעם עבדתי ברשות העתיקות...הוא בהחלט הזכיר לי תקופה אחרת...התקופה שבה השתחררתי מהצבא....

הייתי צעירה וחופרת.....

נשארתי רק חופרת....

זה היה משהו כמו העליה לארץ ממרוקו...זרקו את החבר'ה שלי בדימונה ובזה העניין הסתכם...

כמה שנים אחרי השתחררנו מהצבא...שלחו אותנו לחפור ומאז ירידה חדה באבטלה....

אבל שלא תתבלבלו לרגע...אלה שעלו ונשארו כאן שמחו ויש רבים שעד היום מסרבים בתוקף לעזוב וכמו אותם שורשים גם אני הגעתי לשם והיה לי דווקא סבבה לגמרי....

קיבלנו סרבלים ירוקים סקסים שהייתי מתה עליהם...טוריה ודליים...ארכאולוג שנראה סוף הדרך..(עם רגל עמוק באדמה) וקדימה לעבודה...

בכל בוקר בשעה 4 וחצי היינו מתייצבים בתחנה ומתחילים את היום לפני השמש במקום הכי קסום שראיתי אז...בחצבה......איך שהיינו עולים לאוטובוס הייתה מישהי מעצבנת שמקטרת שהדיבורים שלנו (שלי) מפריעים לה לישון...היא סבלה בהמשך ומאז נעלמו עקבותיה אבל לא אבזבז את זמנכם בסיפורים אודותיה כי היא לא העניין...היינו מסמנים שטחים 4x4 כאילו זה ג'יפ ומתחילים לחפור לעומק...פעם החלטנו  להסתלבט על הבוס ולקחנו אדמה יבשה צמאה למים ושירבטנו עליה צורות עם מברג...צרחתי בהתלהבות לארכאולוג היקר שמצאנו חרסים כתובים...הוא בא בהתלהבות והזיז את כולם מהמקום ודרש מצלמה מחדרו...כמובן שאצנו רצנו וכששבנו מצאנו אותו שקוע ממלמל שמעולם הוא לא נתקל בכתב כזה..אחרי מס' דקות הוא גילה לתדהמתו שהחרס הוא בעצם אדמה ולקול שאגותיו האדמה רעדה והיה לנו קל יותר לחפור....

בהמשך עברתי שלב והפכתי לעוזרת האישית שלו...למדתי את העבודה והבחור חופשי סמך עליי והיה מבריז חופשי עד שיום אחת התגלה מטבע עתיק יומין ואחזתי אותה חזק בידי...שמרתי עליה מכל משמר ופניתי לעבר המשרד להניח אותה בקופסה הראויה ולתעד את מקום המצאה...לא יודעת איך....כנראה החזקתי אותה חזק מדי...היא נשברה לחצי ועד היום מחפשים אחריי החבר'ה מהמוזיאון לשימור עתיקות...הארכאולוג שלי כמובן לי מיהר לוותר עליי וקודמתי לעוד שלב....הפכתי למשחזרת ומשמרת עתיקות...(מצאו באמת למי לתת....) לאן לא הגעתי? כל בוקר באותה השעה הייתי מתייצבת בתחנה ומשם נדדנו לכל איזור הדרום...עברנו על דרך הבשמים..קפצנו לאשקלון ולירושלים ואפילו הבאתי הביתה צב שפגשנו בדרך וניהלנו עליו מאבק שבסופו ניצחתי....הייתה תקופה יפה ותוססת ועזבתי מרצוני אחרי שהתחתנתי וחשבתי לתומי שרק אם אעזוב אכנס להריון עם כל הטלטולים שהיו בדרך...שבועיים אחרי שעזבתי גיליתי שיש לי בבטן תאומים.........

היה שווה לעבוד...היה שווה גם לעזוב...בסופו של עניין נשארתי עם זכרון מתוק...תאומים ומקצוע....

חופרת סדרתית.....