זכרונות של עו"ד מזדקן
פוסטים פופולאריים
-
יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
10/5/19 | 5284 צפיות
-
ועדות ומכרזים
12/6/09 | 7746 צפיות
-
בית המשפט
16/9/08 | 1179 צפיות
-
ההנהלה הראשית
19/9/08 | 929 צפיות
-
בחינת קבלה ללשכה
24/10/08 | 1343 צפיות
-
ענינים של הבנה
17/9/09 | 1039 צפיות
פוסטים אחרונים
- עברית קשה שפה 28/8/19
- יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי. 10/5/19
- בנקים - וכיצד מדברים עמם. 3/4/19
- בעיריה עובדים בשבילך. 30/3/19
- אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה. 28/2/19
- חווית שירות (פלאפון) 21/1/18
צבא - מה עושים עם צעקות
זכרונות הם ענין חמקמק. .בתגובתו ל"צבא הפרק השלישי" שלי, סיפר לנו יגאל קרט על צעקותיו של הרס"ר. בתשובתי כתבתי לו שכל עוד הרס"ר צועק – הוא אינו מעניש בדרך אחרת. תגובתו של אורי זעירא, זכרונותיו על כך שענה ל'חשוב ממנו', ושילם את המחיר, עברה בלא תגובה מצדי לענין זה. רק אחרי שסיימתי תגובותי, נזכרתי בצעקות שהופנו אלי (ולאחרים סביבי), ומה עשיתי עימן.
לפני הגיוס, יעץ לי בן דודי: "אל תתייחס". הוא השתמש כמובן במלים אחרות, אבל זו היתה כוונתו. רק כשהגעתי למחנה גדוד 82, הבנתי למה התכוון. בצבא, אין הרבה מה לעשות עם צעקות וגערות של הגבוהים ממך בדרגתם והשפעתם. בפעם האחת שצעקו עלי אישית בטירונות, הפעלתי את כישורי המשחק שלי. הצועק הרי רוצה להפחיד אותי – אז אעשה לו פרצוף מפוחד – והלחץ על האזניים ייסתיים מהר יותר. מובן שלא עניתי או התווכחתי. בצבא עניתי רק במקרה של טעות בעובדה. הצועק אולי אינו חכם, אבל כוחו רב לו להזיק, אז מה יעזור לי?... (צעקות על המחלקה ככלל היו כמובן, אבל אלה לא הרשימו אותנו. אחרי הכל, "זה לא אישי")
בכלל, כישורי משחק הם ענין יעיל למדי, וגם משעשע. בשיעורי כידון היה לי הפרצוף המפחיד ביותר, באימון במילואים של "מה עושים עם שבוי" היה לי הטון הסמכותי המתאים ביותר ("ככה תדברו – כמוהו", דברי המדריך). וכשהבחנתי, עדיין בסדיר, שבדברי הגיון לא אגיע לדבר – שיחקתי מטורף משתולל. עם משוגע לא מתעסקים. למשוגע נותנים כבוד. (מן המשוב הבנתי כי אולי לא כל כך שכנעתי בתפקיד זה, משום שהשומע הכיר אותי טוב מדי, אבל את התוצאה השגתי). בטירונות, ותחילה גם בביה"ס לשריון, הרגשתי פעמים רבות כשחקן, כמגלם דמות של חייל (או של גנב נכלולי, בסיפור המרצפת, בפרק השלישי), לא כאדם במצב אמיתי. עוד בטרום הטירונות, כאשר הוזעקנו להתייצב למסדר, יצאתי, נשק וחגור עלי. בלא ידיעה ברורה באיזה צד המסדר – עמדתי בפתח הביתן, והפניתי ראשי שמאלה וימינה. אחד החיילים אמר לי כי נראיתי "כמו חייל אמיתי", ותיקן עצמו – "כמו בסרט מלחמה". הוא צדק כמובן. עמדתי שם כחייל רגלי המחפש אויב להסתער עליו – לא כטירון המחפש מסדר להצטרף אליו.
במחנה כורדני, שמעתי לא פעם את הרס"ר צועק. (על חיילים אחרים, לא עלי. עמי הוא דיבר, ולא רק בעניני המחנה). פעם אחת, אחרי צעקות על חייל כלשהו, חיכה הרס"ר שהחייל יסב פניו ממנו, ואז עשה לי פרצוף שהעיד כי הצעקה הזו, גם היא משחק – דרך להשיג תוצאה. |
תגובות אחרונות
-
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
-
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
-
תנועת כמוך
בתגובה על עברית קשה שפה
-
תנועת כמוך
בתגובה על בעיריה עובדים בשבילך.
-
תנועת כמוך
בתגובה על בנקים - וכיצד מדברים עמם.
-
bonbonyetta
בתגובה על אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה.
תגובות (14)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כן, מי שיודע לשחק, אפילו הבדיחות שהוא מספר מתקבלות טוב יותר.
כשרון משחק, טוב תמיד, בכל תחום הוא יכול לעזור.
לקוח מתוך הפדאור
שפות רשמיות (דבר המלך 1939)
82. כל הפקודות, המודעות הרשמיות והטפסים הרשמיים של הממשלה וכל המודעות הרשמיות של רשויות מקומיות ועיריות באזורים שייקבעו עפ"י צו מאת הממשלה יפורסמו בערבית ובעברית 7 , בהתחשב עם כל תקנות שתתקין הממשלה אפשר להשתמש בשתי 8 השפות במשרדי הממשלה ובבתי המשפט 9 .
דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל 1922 1947, עמוד 1
אכן, בתוקף.
המג'לה לא (חוק לביעור שרידי המג'לה). חבל היו שם דוגמאות נחמדות על חמורים ופרות
סימן 46....?
מה זה אומר? שגם המג'לה בתוקף? אני הולך לעבור קצת על החומר...
ובלבד שהן בעברית או בערבית.
דבר המלך במועצתו עדיין בתוקף.
החייל המסכן פשוט שכח שאת בדרגה גבוהה משל רב אלוף - את אזרחית.
צעקות הן שיטת ניהול מקובלת בצה"ל, ולצערי, היא גם זולגת למגזר האזרחי.
שם, מי שנבהל - פשוט סובל, כי מקום עבודה אמור להיות לשנים רבות.
מי שלא - שתי דרכים שאני מכיר:
1. אם אתה בנוי לכך, צעק חזרה. יוצר משבר - אבל עובד.
2. גרום לצועק להרגיש מגוחך. עובד עוד יותר טוב.
רציתי להוסיף לנושא הצעקות הנהוגות בצה"ל שהן מסתבר יוצאות את גבולות המחנה.
לפני שנים הצטרפתי לטיול לילי של החברה להגנת הטבע בירושלים. (מומלץ ביותר).
באיזור הכותל בשעות הקטנות של הלילה, כבישים ריקים למהדרין ושקט מרגיע שנקטע
באגרסיביות ע"י צעקות של חייל בג'יפ מתקרב שהורה לנו (אזרחים) לעלות מיד ע המדרכה ולהתרחק מהמקום.
הרגשתי איך פיוז בראשי נשרף. ניגשתי לכבודו וסברתי לו בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שהתנהגותו לא במקום
וירושליים עד כמה שידוע לי אינה שטח צבאי והוא לא מפקד שלנו וביקשתי ממנו להתנצל קבל עם ועדה. הילדון עשה זאת.
לאחר מכן התפתח ויכוח לגבי היותנו באיזור. לטעמו היינו אמורים לעזוב את האיזור מטעמי בטחון עקב בתרעות. לטעמי
לא. אם זה המצב הסברתי את עצמי, הרי שיש אפשרות להזמין תגבור במכשיר הקשר ולאפשר לנו להמשיך את טיולנו בבטחון.
הסתכל עלי הבחור כאילו הייתי חיזר. אך התקשר והסתבר שצדקתי וכך יכולנו להמשיך את טיולנו.
שמח לשמוע.
אתם מוזמנים גם לפעם הבאה.
מזל שלא שתיתי קפה בזמן שקראתי, כמו שאומר ספיר.
ואגב, החופשה בחיפה הייתה יותר ממהנה. חוץ מלראות את הגופות הלכנו למרבית האטרקציות של העיר, וזו עיר יפהפיה.
1. תודה רבה, אבל יש לי רק עוד פוסט על מלחמת ששת הימים ליום ו' הקרוב, ואחרי זה - אם לא אזכר בעוד משהו - דומיה.
2. כאשר שרתי בסדיר, נחשב מחנה חסה, בו שכן הגדוד, למרוחק דיו (על יד מושב הודיה, שהתפרסם בהקשר אחר לחלוטין לפני שנים ספורות) - והמקומות הרחוקים באמת היו מחנה נתן, ליד באר שבע, בו שרתו כמה מידידי, וכמובן - שבטה, שמעבר להררי החושך - ולשם הגעתי לשבועיים בערך, במסגרת תרגיל אוגדתי.
אז תודה על ההצעה לשירות במקום הקרוב עוד יותר לקצה העולם, אבל לא תודה.
יפה שאתה מגביר את קצב הכתיבה פה, תבורך.
ובקשר לצעקות - נחמד שעברת טירונות צעקות לא רעה בג'וליס ובכורדני. אפשר היה לערוך לך "אימון צעקות מתקדם" בחטיבה 500, בואכה ציר הנפט בסיני, 7 שעות נסיעה מהבית (לא כולל עצירה בשקם של אל עריש..).
מה שבטוח, היינו מקבלים ממך עוד כמה רשימות טובות בנושא...
אם רק תזכיר לי מה זה עט, ודאי אמצא אותו. כלומר, אם יש לי בכלל.
חן חן על ההשלמה+.
הזכרון שלך לטווח ארוך כל כך טוב עד שמתעוררת השאלה: האם אתה זוכר היכן הנחת את העט שלך?