זוֹ שְׁעָתָם שֶׁל הָעֵצִים לַהֲגוֹת זֶה לָזֶה מִלּוֹת חִבָּה, לְהִתְרַפֵּק בְּרַכּוּת זֶה בִּזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל זֶה, וְלִפְרוֹט בְּרָחַשׁ עֲלְוָתָם נִגּוּן אַהֲבָה נוֹשָׁן.
וְהֵלֶך, אִם יִפְסַע בֵּינוֹת הָעֵצִים, לֹא יָבִין אֶל נָכוֹן אֶת שְׂפָתָם, וְאַף כִּי יְהֵא קָשׁוּב לְרַחֲשֵׁי עֲלְוָתָם, יְקָרְבָם אֶל עַצְמוֹ, וְיֹאמַר: "מָה נָעִים מַשַּׁב הָרוּחַ הַמַּקְדִּים אֶת פָּנַי בַּשְּׂדֵרָה."
© כל הזכויות שמורות למחברת.
|
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
...ולא זאת בלבד, אלא שלעיתים איננו חשים דבר זולת את עצמנו-
"מה נעים משב הרוח המקדים את פני בשדרה".
רוב תודות, נהניתי לקרוא את משובך.
וְאַף כִּי יְהֵא קָשׁוּב לְרַחֲשֵׁי עֲלְוָתָם,
כמה דברים מופלאים ונשגבים מבינתנו הצרה,
שאנו עומדים בסמוך להם ואין אנו יורדים אל סוף פישרם...
כה יפה כתבת.
בני, קיבוץ משגב עם.
תודה מקרב לב, רוב.
שבוע טוב.
תודה רבה לך אפרתי על המשוב.
ומשב רוח מילותייך מקדימות לי נעימות בשדרה.
יפה אורורה.
אהבתי אפרתי*
נהניתי לקרוא את שירך
ואני מקווה שכוכבי יאיר מעל אותם עצים :)
*