חוק העונשין התשל"ז-1977, מפרט את ההגנות הבאות:
א. הגנה עצמית (סע' 34י) - לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי כדי להדוף תקיפה שלא כדין, שנשקפה ממנה סכנה מוחשית של פגיעה בחיים, חירותו, גופו או ברכושו....
ב. הגנת הצורך (סע' 34יא) לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי להצלת חיו חירותו, גופו או רכושו, או של זולתו, מסכנה מוחשית של פגיעה...

ג. כורח (סע' 34 יב).
ד. צידוק (סע' 34יג).
ה. חריגה מן הסביר (סע' 34ט"ז) - הוראות סעיפים 34י', 34יא, 34יב, לא יחולו כאשר המעשה לא היה סביר בנסיבות העניין לשם מניעת הפגיעה, כלומר: החוק הפלילי של ישראל - נותן הגנה רחבה לפרט, במידה ויעמוד בסכנה של פגיעה מוחשית ומיידית, בחירותו, גופו, רכושו או משפחתו, אך הנושא חייב להיבדק עפ"י עובדות המקרה היבשות - והמידתיות של הפעלת הכוח והשימוש בו.

לעניות דעתי, כלל הברזל הוא שבמידה ואדם חש בסכנת חיים יש לו את הזכות להפעיל נשק חם להגנה עצמית

אך במידה והסכנה חלפה, משמע התוקף הולך לו, אסור להשתמש בנשק.

אין כללים. כל אחד מגיב על פי אישיותו.

אני למשל...קופאת. כאילו אני כבולה באזיקים ולא מצליחה להוציא הגה. 

אני מקווה שהייתי יורה כמו מטורף , בלי לראות בעיניים .

קל להגיד .

אני הייתי משנה קצת קצת את החוק היבש שטוען שברגע שקיימת הסבירות הגבוהה שרק ירי נשק חם הוא הבלעדיות לעצירת מצב

עם סממנים המובילים לרצח "מותר לך לירות" וכמובן שזוהי סיטואציה שקשה להוכיח אותה ואינה מקובלת.

לדעתי האישית כפי שהבאת את הסוגייה על שלביה אני הייתי יורה ללא היסוס ומוכן לרצות את העונש כפי שמתבקש במדינתינו.

אבל.. כבר היו תקדימים במקרים דומים ועם הרבה מזל של שופט.

הבן שלי חייל זה מספר חודשים,

שאל אותי את אותה השאלה.

מעניין

חובתנו כאזרחים [ועל אחת כמה וכמה נושאי נשק]

אולם הוא לא אזרח - מה עושים?