"נו תפסיקי לזוז".

"לא יכולה. ותפסיק ללחוש ככה, ישמעו".

"אני אפסיק ללחוש, רק תישארי במקום, בשקט".

אנחנו בקולנוע. אולם כמעט מלא. הקרנה של מפרסמים, הזמינו אותה מטעם החברה שבה היא עובדת. היא בחצאית. היד שלי מתחתיה, בתוך התחתונים שלה. נעים, הבד של התחתונים. גם הכוס שלה, רטוב וחמים, נעים. אני מלטף אותו, מעסה את הדגדגן, מלטף את השפתיים, מחדיר אצבע פנימה, לא עד הסוף, וחוזר חלילה. היא מנסה להתאפק, אבל לא מפסיקה לזוז.

את החיבה שלנו למקומות ציבוריים גילינו במסיבה. עמדנו חבוקים, נצמדתי אליה מאחור, מתקשה כנגד הישבן הרך שלה. שנינו היינו שתויים, והידיים שלי טיילו קצת מעבר לגבולות הטעם הטוב. היא הניעה קצת את האגן, ובאיזשהו שלב השעינה את הראש אחורה, על הכתף שלי, ושלחה יד שליטפה בחטף את הזין שלי, דרך המכנסיים. אחר כך, בבית, הזדיינו כמו מטורפים. זה היה מגרה לשנינו. 

זה לא שהתחשק לנו להזדיין בפומבי. שירותים של מועדון או שאר קלישאות. אבל היה מענג לחצות גבולות בקטנה, להושיט רגל אל מעבר לקו האדום ולהחזיר אותה מהר. בהצגה משמימה במיוחד היא שחררה את הזין שלי לרגע מהמכנסיים, התכופפה להרים משהו והכניסה אותו לפה למציצה קצרצרה. ואז ארזה אותו בחזרה פנימה. באולם מוזיאון ריק שלחתי יד אל מתחת למכנסיים שלה, ושנינו הבטנו במבט אדיש בשומר שעבר באולם בזמן שהאצבע שלי חודרת לאט לישבן שלה.

ועכשיו בקולנוע, היד שלי מגבירה את המהירות קלות. היא מצליחה לשמור על קצב נשימות כמעט סביר. ואז, כאילו מניחה עלי ראש עייף, נושכת את הכתף שלי ואני מרגיש אותה מתכווצת וגומרת. נעים.