כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הטרמילר

    טירמלתי*
    טיילתי עם תרמיל.

    לצאת כמוני לטירמול בגיל 53 פירושו לצאת ללא אגו ותבנית, לפי תוכנית כללית המגדירה נקודות יציאה וחזרה במפה ובזמן, אם בכלל.

    עזבתי כל מה שידעתי. פשוט קמתי, טירמלתי וחזרתי וכמו נולדתי מחדש. צאו לטרמל בעולם תרבותי אחר ומצאתם שלווה גדולה.



    המונח 'טרמילר' חדש. עניינו לכידת האגו וקשירתו באופן שלא יפריע. לא יבלוט בתנועה קדימה, הלאה.

    פיתוח עברי למונח "מוצ'ילר", מהמילה הספרדית "מוצ'ילה", בעברית תרמיל.

    מכאן, מוצ'ילר פירושו 'תרמילאי' ומעתה, גם 'טרמילר'. המונח בכל הטייה הומצא על ידי והזכויות שמורות לי.

    לתפיסתי, הנווד עם תרמיל ומקל, או המוצ'ילר, כפי שהוכר עד מחצית המאה הקודמת שינה דמותו ואינו עוד.

    במקומו, קיים תרמילאי מודרני שהתפתח ב-70 שנה לדמות אחרת במהות.

    סביבתו השתנתה. לינה במערות ואבוסים, ופונדקי דרכים וכנסיות נעלמה מעולמו החדש.

    כיום, טרמילרים מטרמלים כטיילים מצויידים היטב לטראק בשטח, אך לנים בהוסטלים ברמת מלונות סבירים ובמחירים, שעדיין מתאימים למטייל צעיר שאמצעיו דלים, המטייל בתקציב נמוך.

    טרמילר או טרמילרית, בוגרים כבני 45 ומעלה, המטיילים עם תרמיל לאורך זמן, כשיכולים כלכלית גם אחרת. הם יוצאים למסע ונעים בו כבודד/ה בלתי תלוי/ה.

    כל היתר נוצר...

    0

    מסע חיי - פוסט 35 - הטיפוס

    137 תגובות   יום שני, 17/8/09, 15:30


    "עד כמה אוהבים הם את ארצם... 'היש בין אלה סביבי, מהזן הזה ?!' אני מסיק שחבל, אבל מלבד אחד אין. מולי עומד האחד. עופר, ישראלי שקט ומופנם"... (ציטוט סוף פוסט קודם) אחר ושונה מהחבורה הזו. קרוב במחצית ההפרש אל גילי, פניו קשות אפורות משהו.

    'יש בו משהו שלא סגור' חשבתי. הוא הגיע לאל רוטירו אתמול אחרה"צ, ראיתיו עטוף שכמיה בוהקת רטובה מגשם טרופי באורן הסגריר של שעות אחרה"צ האפרוריות, כאן בעמק בין הרים עטורי ג'ונגל.  

    עופר צעד לבדו במדרון שביל האבן היורד משער מתחם הבקתות אל עבר 'בקתת הלובי' הסמוכה לבקתה שלי. כיוונתי אותו ממקומי שעל רצפת בקתתי התולה על כלונסאות עת התערסלתי, מרחף ללא פעילות מוחית מסוימת.  

    בשלווה שנקטעה לשאלתו באנגלית המסגירה כי מוצאו 'אינו מארץ אנגלוסכסית' מוחי החל מתעורר.

    הוא הופנה לעבר בקתה מרוחקת סמוכה אל שפת הנהר. בידו לוח עץ גדול ומאויר בדמות מעולם בעלי החיים המצויים ביבשת ואליו צמוד מפתח לבקתה. כך באל רוטירו. לי היה חדר שנקרא 'ספיידר'.

    תוך שצעד עמוס בתרמיליו הרים ידו והודה לי בהינף יד מה 'שקטלג' אותו במוחי 'כפרנדלי גיי'.  

    במהלך ארוחת הבקר ובמשך שעה וחצי עמידה על טנדר נוסע בדרך לא דרך, ובמסענו הרגלי אל תוך ההר במי הנהר הקפואים, ובמהלך החוויה האדירה שחווינו יחד כולנו, לא נוצר שיח עם עופר. לא בינו לאחרים ולא עימי.  

    ראיתי אותו קופץ לנהר אחרי קפיצת הצעירים, אבל לא ראיתי חדווה כמו אצלם. לא חשתי בו כלל. כאילו היה שקוף עד עכשיו. אבל שקיפות לא מלאה, משהו סביבו גרם לי להביט בו עכשיו, לראות אותו ואת מבטו הבוהה אל בריכת מי הטורקיז. הוא בחר לא לדבר וכיבדתי זאת.

    מאז הרחקתי מעליי את 'אגו' ועזבתי את חלקת עולמי, ורק איור אדמת שורשיי ביומני הקטן. מאז עזבתי את האיש שבי ויצאתי למסע אחר תחת מחוייבות אישית עמוקה 'לקבל ולא להחליט. לא לנהל, להנמיך. לא להוביל, לזרום. לא לבקר את עצמי, בוודאי לא אחרים'. רציתי לעוף לי. משוחרר מכל אחריות וחשיבה, מנותק ממני מכבליי שידעתי, למצוא שלווה עמוקה, לנוח ואולי אף כך גם לסכם.  

    פתאום ראיתי הילה אפורה סביב עופר ומבטו איפשר לי לרגע, וראיתי בברור את מחשבתו בבהירות איומה, הנה המראה שהוא ואני רואים. מזכיר את דבריו של זקן שבט אינדיאני המדבר על שדות מירעה הבופאלו על שדות הנצח. באחת נקלעתי אל שפת המצוק.

    המצוקה של עופר החזירה אותי לימים של ריח מוות פחד וביעותים. ראיתי שוב את תמונות הנסיעה, חמש דמויות זהות לי היושב בקומנדקר לבוש 'מדי אלף' מלווה בעלי דרגה זהה שלא הכרתי. קובר אותם הייתי באדמות לס, כורכר, חמרה, חול וסלעי גיר. בכל ליווי ארגז העץ הפך כבד יותר, התמלא חול. זר לא יבין זאת. כך, מאז נותר משקלו של הדגל כבד מנשוא והנה עופר עטוף בדגל שלי, שפוף מעולו ואני יושב מולו ולא מסוגל להקל. הגשתי לו בקבוק מים וכשאחז בו, נפגשו מבטינו ולרגע קצר וכאילו נפרק העול כאילו נגמר לאלפית שניה.  

    קפצתי אל מימי הבריכה הצלולים. שם בעומקם פקחתי עיניי שוטף רגשותיי וצורח אל תוך פרודות המים וזעקתי נשמעת באוזניי כצווחת העיט בהרים. שוחה מהם והלאה, אל צידו השני של הנהר ובדרך חש קצב נשימותיי ואני סופר מאלף דרך תשע מאות תשעים ותשע ועד לספרה אחת.

      

    *** 

    יצאתי מבריכת המים לעברו של קוסטאל כשהוציא ממחבוא סולם חבלים גדול, ושלושה מהחבר'ה היו עוזרים לו, צועדים אל עבר מרכז הנהר מדלגים מסלע אל סלע.

    תחת 'מדרגת הבריכה' בה היינו, בתחתית הקניון המדורג בריכות מי טורקיז, עבר הנהר רחב הממדים וגעש. אל פתחו ירדנו בסולם חבלים, נכנסנו צועדים על סלע ענק ומעוגל, על גבו גם התיישבנו להביט במים הגועשים בשאונם מלוע ההר, כשמעלינו מפלי מים נפלאים גולשים מבריכה אל בריכה כבמדרגות.  

    לועה האפור של מערת הנהר הקסומה הזו הכיל כמחצית מהחבורה. מחצית הנחשבת ספורטיבית ואתגרית שכן נכונה לנו פעילות מרגשת ומאתגרת. קוסטאל נמוך הקומה עטור בנדנה כחולה מנוקדת לבן, ישב על הסלע בישיבת לוטוס והביט במים הגועשים.  איש לא הפר את השלווה הזו והזמן המיוחד הזה של התחברות אל הטבע ועוצמתו.

    הוא קם ניגש אל קצה הסלע במקום בו החל מתעגל כלפי המים הגועשים, סובב ראשו אליי קורא לי במבטו, תוך שהוא מודד אותי צועד בזהירות על הסלע עד שהגעתי אליו. פתח פיו תוך חשיבה וזהירות למוצאו, או שאולי תוך חשיבה על מה שעומד להתרחש והסביר בקול ובבהירות מתגבר על שאון המים הגועשים, כי הוא עומד לבדוק את זרם הנהר 'האם מתאים הזרם ליכולת השחייה של שחיינים ממוצעים' שכן, הכוונה הייתה לקפוץ לנהר ולחצות באלכסון את רוחבו ולהגיע אל מים שלווים ומהם לחצות מים שלווים אל קיר סלע חלקלק.  

    הסלע מעוטר אזוב ירוק סמיך עליו זורמים מים במעטה דקיק הנראה רק בעת המגע באזוב בניסיון להיאחז בזיז ולטפס שוב למעלה אל מדרגת הבריכה ממנה ירדנו בסולם חבלים כעשרה מטרים תלויים באוויר.

      

    קוסטאל קפץ חצה באלכסון ובמהירות את הנהר יצא והתיישב על סלע מביט שוב בדרך שעבר, חושב ומעריך את יכולת החבורה לבוא בעקבותיו מבלי להיקלע לסכנה ממנה חשש.

    אם אינך חוצה באלכסון  אתה נסחף למפלים. לא נעים כלל גם לא למקצוענים בציוד מגן ישובים בסירונית קיאק.

    קוסטאל החליט כי הזרם מתאים לחצייה.

    מצאתי עצמי שוב בעמדת 'עוזר' מדריך. הסברתי לחבורה מה רצוי ומה לא. אחד, אחד בנים ובנות קפצו לנהר וחצו אותו כל אחד בתורו, אחד יוצא כשהאחר כבר חצה. ההתרגשות הייתה גדולה, גובה הסלע המעוגל ממי הנהר כשלושה ארבעה מטרים. אך הנהר גועש ומראהו הזורם גרם לחשש כבד לאלה היודעים לשחות ובוודאי לאלה שאינם בטוחים שהידע מספיק, לנהר הזה צריך קצת יותר. בכל זאת כולם קפצו וחצו ולבסוף גם אני.  

    הידקתי את רצועת הקרוקס ממצב קישוט למצב אחיזה אחורית ובכל זאת נעל אחת עזבה אותי, שטה במהירות לכיוון המפלים אך השגתי אותה וחציתי בזמן, מגיע אל הסלע החלק, כשרוב החבורה כבר עסוקה בניסיון הטיפוס. 'ניסיון?' אני אומר לעצמי בקול, כי כאן לראשונה חשתי כמעט חוסר אונים.

    לא מצאתי זיזי סלע ואצבעותיי חדרו את עובי האזוב לשורשיו העדינים ואינני יודע איך, אבל בסופו של דבר עליתי, סוחב עצמי ס"מ אחרי ס"מ בכל כוחי, מרים את מאה וחמישה הקילוגרמים איתם יצאתי למסע, פחות המשקל שירד עקב מחסור מוחלט בחומוס ופיתות ושתיית מים מרובה בעקבות החום והלחות כאן.  

    החבורה חברה שוב והצטרפה לחלק שלא יצא לאתגר האחרון. אלה, פשוט נשענו איש על רעהו ונחו אספו כוחות לקראת ההמשך, הטיפוס אל קצה המצוק בראש הקניון. לא, ממש לא תכננתי טיפוס הרים בכפכפי קרוקס. בוץ חלקלק גרם לי להלך כמו על ביצי שליו והצעידה על מדרגות אבן ההר ושבילי הבוץ היוותה עינוי מתמשך.  

    קוסטאל, הראה לנו את השביל ואמר 'להתראות'. למעשה רק עכשיו הבנתי שנראה אותו שוב בתחתית הקניון. אבל לא למעלה בראש הצוק. כי הוא ידע מה מצפה לנו.  אט, אט מצאתי עצמי בודד הרחק מאחורי הקבוצה כולה ולפני מצטמצם המרחק ביני לבין עופר. אני עוצר ומצלם מידי פעם, בעיקר על מנת לתת מנוחה לשרירי רגליי חסרי החמצן וגם להקל על נשימתי הכבדה. גופי רטוב מלחות גבוהה ומאמץ פיזי רב לו נדרשתי לטיפוס בזוויות של שבעים עד שמונים מעלות.  

    מעקה בטחון עשוי ענפי עץ הלך ונבנה, אך העבודה עדיין מרובה ולא היה לי במה להיאחז, אלא בכוח הרצון ובדבקותי להמשיך ולטפס על ההר. השד יודע מה נראה משם ולמה 'נשלחנו' לכאן. עוד, אני מקווה כי הטנדר ימתין לנו כאן למעלה עם קוסטאל.

    אלא שלא . זה לא מה שקרה.  עופר עמד מולי מעלי כשלושה מטרים של מדרגות סלע טבעיות בזווית של כשבעים מעלות. רטוב ונושם בכבדות, אמר: "כל הכבוד לך, בוא תן לי את התרמיל שלך"..., 'תרמיל שלי' חשבתי, וואלה התרמיל שלי עליי. הפך כבר חלק ממני, אבל לשם מה לעזאזל אני סוחב שני בקבוקי מים גדולים מלאים ושני ספרי 'לונלי פלנט' של מרכז ושל דרום אמריקה?! למה לא השארתי אותם בבקתה עם התרמיל הגדול?!-, טוב אני כאן, אין מה לעשות.

    "לא תודה" עניתי. חושב לעצמי 'הבעיה שלי זה חמצן, נשימה, לא כוח לנשיאה. כאילו זה משנה משהו'. והמשכתי "אבל אני רואה שגם אתה מתקשה זה הגיל אה?" חייכתי מרים מבט לעברו. הוא, כבר נמצא היה בזווית של שמונים וחמש מעלות, שני מטר מעלי לפחות ולא יכול לראות את פניי, אלא רק לשמוע את נשימותיי הכבדות.  

    "אני לא רגיל למאמץ כזה, אני איש טנקים" אמר עופר.

    "מט"ק?" שאלתי מראה עניין והבנה תוך המשך הטיפוס. "לא, הייתי 'טען קשר' בסדיר. עכשיו אני סמג"ד מילואים" השיב. "עכשיו אתה תרמילאי" קבעתי, מנסה להקל ולייצב נשימה על ידי עצירה, תוך הרמת מבט אליו למעלה בחיוך. הוא לא יכול היה לראותי עדיין, חיפשתי משהו להיאחז בו ולטפס עוד מדרגה. "סמג"ד מוצ'ילר" אמר ואחרי רגע שתיקה הוסיף "איבדתי את הצוות שלי עכשיו"

    שוב שתיקה ואז המשיך, "אני סמג"ד, אבל גם אבא לשלושה מהם שניי תינוקות, אחד בן חודשיים".

    "אז מה אתה עושה עם תרמיל בג'ונגל?!" המשכתי, בקושי קיימתי שיח, מתנשף הייתי ונושף ומושך גופי אל בין סלע וגזע עץ, בודק שכפות רגליי יאחזו במקום בטוח יותר.

    "אני בהייטק. אבל אחרי שקברתי לוחמים שלי, אין לי יכולת לעבוד במשרד. גם לא בבית. יצאתי לחודש לנשום. היית במלחמה?" המשיך ושאל אותי.

    "לא, סיימתי את המלחמות לפני שנים. הפעם 'נפלתי בשבי' כמו רוב העם. עברתי כבר חמישים ושלוש"...

    "בשבי אה?"... חזר כעונה לי באנחה, והנה הגעתי והוא עמד מולי מביט בי. כמופתע שאל אותי "אתה בן חמישים ושלוש?! אתה עובד עליי. חשבתי שאתה מעליי שלוש חמש שנים גג"...,

    חישבתי מהר את גילו על פי מראהו, צבעו האפור והוספתי מידע חדש על ילדים קטנטנים. נראה היה לי שגילו כארבעים ואמרתי לו,

    "עופר בחייך, אני נראה לך בן שלושים וחמש?" ו

    הוא חייך בפעם הראשונה ואמר:

    "הייתי מת. אני בן שלושים וחמש. אבל וואלה אתה נראה טוב, מה אתה עושה פה, מטייל לבד?"

    "כן, לבד".

    "תגיד?" שאל, "איפה בצבא?" 

    "בשקם" עניתי.

    "אה בשקם, אה... -, אחותי שקם. אתה גנרל לא קטן" קבע והמשיך

    "הגנבת אותי במערה. למעשה הצלת אותי בבור ההוא, ראיתי את המוות יותר מפעם אחת במלחמה הארורה הזאת. נפצעתי מכדור ונשרפתי באש אבל לא פחדתי, אלא רק אחרי הכל. אבל כאן במערה, בבור הזה שנכנסנו אליו קיבינמאט... וואלה, איך נכנסת לשם לבד, ראשון? אני לא מבין, הייתי בטוח שאתה מהשייטת ועוד איך שקפצת מהגשר עם הגודל שלך".

    "תגיד אני מסמיק עכשיו?" שאלתי,

    "לא יודע אתה אדום כמו אבטיח פתוח" ענה.   

    "שמע עופר, טוב עשית לעצמך. טוב עשית שיצאת למסע הזה עכשיו, מיד עם תום המלחמה ולא נאבקת לחזור לשגרה. לחזור אפשר באיחור. תתנקה היטב. אסוף חוויות מכאן כמה שיותר, כי כולם עוד יצטרכו אותך מאד, בבית בעבודה ובגדוד. כל הכבוד לאשתך. אהבתה תחזק אותך מאד, יהיה בסדר. אני לא מהשייטת, אבל בהחלט 'מתאבד' על עצם ההרפתקאה, מה שהופך אותי לחסר עכבות וזה מה שאתה רואה. אבל לא חייתי כך עד עכשיו.

    מאז שאני זוכר עצמי, גם כאח גדול בבית ודרך מלחמת כיפור כלוחם, דרך המשך שרותי הצבאי בתפקידי פיקוד ומטה ודרך בניית משפחה תוך מלחמות ישראל, בהן פעמיים בלבנון בתפקידי פיקוד ומטה מבצעי ועד לגרושיי ועד היציאה למסעי זה, חייתי עבור ולמען 'כול האחרים' מעולם לא חייתי את עצמי, לפחות לא עד עכשיו. אני מעריץ אותך על היכולת שלך לקום ולהיות עם עצמך, בכדי להיות שם למען האחרים כשתקרא לדגל". 

    המשכתי לטפס במעלה המצוק החלקלק...

     

    (המשך בפוסט 36)

    ***

    פוסט זה מוקדש לכם חבריי וקוראי בקפה,

    לזכרה של 'דודה מלכה' ז"ל ואחותה שרה-חיה ז"ל סבתי מצד אבי יבד"ל

                                                           ולמען חיי שלווה אחווה ושלום בארצנו.


     

    לנוחיותך קישוריות לפוסטים בבלוג 'מסע חיי'  מאת: הטרמילר


    הקדמה, טירמלתי בג'ונגל האדם והטבע 

    מבוא ופוסט 1  
    פוסט 2
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=950893
    פוסט 3
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954466

    פוסט 4
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954481
    פוסט 5
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954492
    פוסט 6
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960021
    פוסט 7
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960103
    פוסט 8
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960129
    פוסט 9
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960313
    פוסט 10
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960343
    פוסט 11
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=971571
    פוסט 12
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=981165
    פוסט 13
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=990816

    פוסט 14
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=999423
    פוסט 15
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1009138
    פוסט 16
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1014746
    פוסט 17
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1018609
    פוסט 18
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1026151
    פוסט 19
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1030139
    פוסט 20
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1035851
    פוסט 21
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1039854   
    פוסט 22
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1046725 
    פוסט 23 
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1056003 
    פוסט 24
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1059711
    פוסט 25

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1070274 

    פוסט 26 חלק א'
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1076964

     פוסט 26 חלק ב'  

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1081845

    פוסט 27

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1087630

    פוסט 28 

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1099663 

    פוסט 29

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1105193 

    פוסט 30

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1110790  

    פוסט 31

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1133687 

    פוסט 32

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1144223 

    פוסט 33

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1151463

    פוסט 34

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1163117

    הנך בפוסט 35 

    תודה שהצטרפת למסע שלנו

    דרור


    דרג את התוכן:

      תגובות (134)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/9/10 08:01:

      אז מה שלי ישר עולה לראש כשאני קוראת  את המילים שלך אלו שני דברים :איזו יופי ומתמה זו היכולת לקרוא את האדם, לחוש אותו, וזה בטוח תכונה שהתפתחה במשך הטיול(כן, אני מאלה שקראו פרקים אקראית..מודה) והדבר השני עד כמה העצב מבגר..לוקחת על עצמי להיות פחות עצובה:)

        30/9/10 06:59:
      דרור אתה כזה רגיש עם יכולת התבוננות מדהימה.
      קודם כל בן-אדם, אחר-כך חבר, חוקר, סופר אמיתי.

      יאלה צא לעוד מסע וקח אותנו איתך.
        22/8/09 16:33:

      צטט: d.double you 2009-08-22 14:51:23

      אף פעם לא חשבת שבטיולים תראה כל כך הרבה כוכבים*

       

      תודה.

      אף פעם לא טיילתי כמו הפעם. מסע מופלא, מואר...

        22/8/09 14:51:
      אף פעם לא חשבת שבטיולים תראה כל כך הרבה כוכבים*
        21/8/09 16:43:

      צטט: אישה1 2009-08-21 10:47:59


      צריך להיות טיפוס מיוחד בשביל לבצע טיפוס (פיזי ורגשי כאחד) שכזה...קריצה

      צריך להיות. אני מסכים שצריך להיות.

      תודה לך אשה1 יפה 

       

        21/8/09 10:47:

      צריך להיות טיפוס מיוחד בשביל לבצע טיפוס (פיזי ורגשי כאחד) שכזה...קריצה
        20/8/09 21:54:


      תודה רבה לכולכם המככבים והנה אתם לראווה

       

        20/8/09 20:58:

      צטט: ליאורה בן יצחק 2009-08-20 20:08:24

      *
      דרור, חופש הבחירה לעצמך ובגדול

      ראוי :)

      ואני מרותקת מחכה להמשך...

       

       


      תודה רבה
        20/8/09 20:08:

      *
      דרור, חופש הבחירה לעצמך ובגדול

      ראוי :)

      ואני מרותקת מחכה להמשך...

        19/8/09 21:55:

      צטט: עדית... 2009-08-19 20:40:10


      תודה.

      גדולה.

      שכתבת, שהיית, שחזרת, שחשבת, שניסית, שניסחת, שהבאת.

      ושאתה כאן.

      :)) חיבוק

       

        19/8/09 20:40:


      תודה.

      גדולה.

      שכתבת, שהיית, שחזרת, שחשבת, שניסית, שניסחת, שהבאת.

      ושאתה כאן.

        19/8/09 20:23:

      צטט: לולה בר 2009-08-19 19:21:10


      דרור יקירי,

       

      אהבתי מאד את סיפור המפגש עם עופר.

      ובקטע הבא אני רואה את תמצית המטרה של המסע הזה:

      מאז עזבתי את האיש שבי ויצאתי למסע אחר תחת מחוייבות אישית עמוקה 'לקבל ולא להחליט. לא לנהל, להנמיך. לא להוביל, לזרום. לא לבקר את עצמי, בוודאי לא אחרים'. רציתי לעוף לי. משוחרר מכל אחריות וחשיבה, מנותק ממני מכבליי שידעתי, למצוא שלווה עמוקה, לנוח ואולי אף כך גם לסכם.  

       

       

       

      תודה על עוד פרק מרתק,

      לולה

       

      תודה לך. דייקת זו תמציתו.

        19/8/09 19:21:


      דרור יקירי,

       

      אהבתי מאד את סיפור המפגש עם עופר.

      ובקטע הבא אני רואה את תמצית המטרה של המסע הזה:

      מאז עזבתי את האיש שבי ויצאתי למסע אחר תחת מחוייבות אישית עמוקה 'לקבל ולא להחליט. לא לנהל, להנמיך. לא להוביל, לזרום. לא לבקר את עצמי, בוודאי לא אחרים'. רציתי לעוף לי. משוחרר מכל אחריות וחשיבה, מנותק ממני מכבליי שידעתי, למצוא שלווה עמוקה, לנוח ואולי אף כך גם לסכם.  

       

       

       

      תודה על עוד פרק מרתק,

      לולה

        19/8/09 15:49:

      צטט: 2btami 2009-08-19 14:12:25

      צטט: נקודה שבלב 2009-08-19 09:24:44


      דרור כתבת  יפה  ומפעים...

       

      האמת

      נעשה לי

      עצוב

       

      על עופר

      על כל חבריו

      שצריכים לטייל

      כדי לברוח

       

      האם באמת מצליחים

      לברוח מכל הפחדים?

       

       אני לא יודעת אם מצליחים לברוח מכל הפחדים.

      אבל

      אם בתבונה,

      ועם תובנה,

      אולי

      מצליחים לחיות איתם  יותר בנינוחות ובשלום...

      הלוואי. 

      אוקייייי זו הפתעה.

      אני חושב שאת מגדירה נכון...

      בעצם כן.

      את מגדירה נכון

      :) תודה

       

        19/8/09 14:12:

      צטט: נקודה שבלב 2009-08-19 09:24:44


      דרור כתבת  יפה  ומפעים...

       

      האמת

      נעשה לי

      עצוב

       

      על עופר

      על כל חבריו

      שצריכים לטייל

      כדי לברוח

       

      האם באמת מצליחים

      לברוח מכל הפחדים?

       

       אני לא יודעת אם מצליחים לברוח מכל הפחדים.

      אבל

      אם בתבונה,

      ועם תובנה,

      אולי

      מצליחים לחיות איתם  יותר בנינוחות ובשלום...

      הלוואי. 

        19/8/09 09:57:

      צטט: נקודה שבלב 2009-08-19 09:24:44


      דרור כתבת  יפה  ומפעים...

       

      האמת

      נעשה לי

      עצוב

       

      על עופר

      על כל חבריו

      שצריכים לטייל

      כדי לברוח

       

      האם באמת מצליחים

      לברוח מכל הפחדים?

       

      תודה רבה לך.

       

      קצת עצובה המציאות שלנו, כאובה. חלק מעובדת היותנו מי שאנחנו -, וצורת החיים כאן בישראל.

      אני לא מכיר בורחים לטיול, אני מכיר בורחים. מטיילים, יוצאים לאווירה שונה, להתנקות ולחזרה לנורמה. 

       

      לגבי פחד מלחמה, לא לא בורחים מזה. למרבה ההפתעה הפחד עושה טוב, קשובים יותר לנעשה,

      זהירים יותר. כן תמונות באות והולכות כמו זכרונות אחרים בחיים. אולי מעט יותר.

      מעבר לזה זה סיוט מוגדר בסרגל תחום "הלם קרב".

      לגבי 'פחדים', את מכוונת לסיוטים אולי?! -, יש רבים ואינני בקיא בתחום.

       

      אני פוחד משקרנים עזי מצח אי אפשר לברוח מכאלה ובדרך כלל הם נמצאים בין החברים הטובים.

       

      אני פוחד לקחת אז אני לא לוקח.

      אני פוחד לאהוב ואני אוהב.

       

      זהו, אה כן, אני פוחד שישרף לי פירה, שניצל...

      שיהיה עשן בבית, זה מבעית !

       

      :) צאי מזה, הביטי החוצה,

         יפה לא? 

       

       

       

        19/8/09 09:24:


      דרור כתבת  יפה  ומפעים...

       

      האמת

      נעשה לי

      עצוב

       

      על עופר

      על כל חבריו

      שצריכים לטייל

      כדי לברוח

       

      האם באמת מצליחים

      לברוח מכל הפחדים?

        19/8/09 08:50:

      צטט: lavi54 2009-08-19 07:43:58

      יושב מולו ולא מסוגל להקל
      דרור  ידידי
      בהקשבה שלך  אתה  מקל  על  עופר  מאוד
      בסיפורו  של  עופר  ימצא  כל  אחד  מאיתנו  מעט  גם  את  עצמו.
      סיורך  מעניין
      הנסיבות  מעוררות  תיאבון  למסע
      תודה  שהבאת
      *
      אריה

      תודה רבה אריה.

      רגישות ודברים של טעם הבאת. 

       

        19/8/09 07:43:
      יושב מולו ולא מסוגל להקל
      דרור  ידידי
      בהקשבה שלך  אתה  מקל  על  עופר  מאוד
      בסיפורו  של  עופר  ימצא  כל  אחד  מאיתנו  מעט  גם  את  עצמו.
      סיורך  מעניין
      הנסיבות  מעוררות  תיאבון  למסע
      תודה  שהבאת
      *
      אריה
        19/8/09 07:14:

      צטט: forte nina 2009-08-19 06:58:33

      היי דרור

      קראתי וכיכבתי כשהעלית את הפוסט

      אך לקח לי זמן להגיב

      אני חושבת שהתובנה

      כמו שהיא נתפסת בעיני

      היא האני-מול האחר[ המדינה/צבא/קולקטיב]

      אני קוראת לזה התבגרות

      כי 

      בסוף יש לך אותך

      וגם לעשות בשבילך.

      ולזה אני מתחברת

      מאוד.

       

       

      היי פנינה,

      תודה. אני מאד אוהב את ההתייחסות שלך. כל כך אמיתית וישרה.

      אכן כך, חשת את מה שניסיתי להעביר.

      מגיע יום בו אדם צריך להניח הכל כי מותר כבר ולחיות.

      תודה לך שאת אתנו. 

        19/8/09 07:10:

      צטט: בועז22 2009-08-19 00:18:28


      השיחה עם עופר, מרתקת.

      הרבה פקחונות של החיים, ואור

      ללכת איתו הלאה, חזרה לחיים...

      איש קשוב אתה בועז וקורא מרתק. תודה רבה

       

        19/8/09 06:58:

      היי דרור

      קראתי וכיכבתי כשהעלית את הפוסט

      אך לקח לי זמן להגיב

      אני חושבת שהתובנה

      כמו שהיא נתפסת בעיני

      היא האני-מול האחר[ המדינה/צבא/קולקטיב]

      אני קוראת לזה התבגרות

      כי 

      בסוף יש לך אותך

      וגם לעשות בשבילך.

      ולזה אני מתחברת

      מאוד.

       

       

        19/8/09 00:18:


      השיחה עם עופר, מרתקת.

      הרבה פקחונות של החיים, ואור

      ללכת איתו הלאה, חזרה לחיים...

        18/8/09 22:49:

      צטט: irisoded 2009-08-18 21:57:47

      צטט: הטרמילר 2009-08-18 17:42:57

      צטט: irisoded 2009-08-18 15:04:32


      רק ישראלים מסוגלים להגיע לקצה העולם ולנהל סמול טוק מאצ'ואיסטי-צבאי-גברי-ישראלי. מצחיק.

      סמול טוק? מאצ'ואיסטי? (צבאי גברי ישראלי) קראת מה כתבתי?! כי לא היה שם סמול טוק, אלא חילוץ כאב לב תוך טיפוס תלול ושיח מקוטע. לא היה שם מאצ'ו גם לא מאצ'ו ישראלי בהר, אלא שני גברים מתקשים בעליה קשה ביותר המפגרים אחרי כולם.

      לא היה שם צבא, אלא זכרונות מלחמה עגומים וקשים, דממת אובדן יקר והמון כאב.

      מצחיק?! לא צחקנו. כלום לא הצחיק באותו בוקר, כלום.
      תודה שאת אתנו.

       

      דרור, מה אתה מתעצבן. חילוץ כאב לב, אתה קורא לזה. אוקיי. סליחה, מתנצלת.

      מתעצבן אני לא, אבל כשאני נדהם אני נשמע כך. מותר לחשוב ולכתוב אני תמיד מכבד.

      ההתנצלות מתקבלת חברה, בברכה אפילו.

       

       

        18/8/09 21:57:

      צטט: הטרמילר 2009-08-18 17:42:57

      צטט: irisoded 2009-08-18 15:04:32


      רק ישראלים מסוגלים להגיע לקצה העולם ולנהל סמול טוק מאצ'ואיסטי-צבאי-גברי-ישראלי. מצחיק.

      סמול טוק? מאצ'ואיסטי? (צבאי גברי ישראלי) קראת מה כתבתי?! כי לא היה שם סמול טוק, אלא חילוץ כאב לב תוך טיפוס תלול ושיח מקוטע. לא היה שם מאצ'ו גם לא מאצ'ו ישראלי בהר, אלא שני גברים מתקשים בעליה קשה ביותר המפגרים אחרי כולם.

      לא היה שם צבא, אלא זכרונות מלחמה עגומים וקשים, דממת אובדן יקר והמון כאב.

      מצחיק?! לא צחקנו. כלום לא הצחיק באותו בוקר, כלום.
      תודה שאת אתנו.

       

      דרור, מה אתה מתעצבן. חילוץ כאב לב, אתה קורא לזה. אוקיי. סליחה, מתנצלת.

        18/8/09 21:42:

      צטט: רמי נוי 2009-08-18 18:52:15

      מעניין ומרתק

       

      תודה רבה רמי

        18/8/09 18:52:
      מעניין ומרתק
        18/8/09 18:42:

      צטט: אודלי. 2009-08-18 18:31:42

      נהניתי לקרוא אותך,את המסע המרתק אותו עשית

      ואת החכמת חיים והרגישות שבך...

      תודה רבה אודלי. יש לעמול קשה כדי לזכות לקרוא תגובה שכזו,

      ולכן התחושה כי דמי זעתי ודמעותי לא נידפו לשווא, מרגשת כפליים.  

       

        18/8/09 18:31:

      נהניתי לקרוא אותך,את המסע המרתק אותו עשית

      ואת החכמת חיים והרגישות שבך...

        18/8/09 18:28:

      צטט: צליל מכוון 2009-08-18 18:04:33


      אני לא יודעת אם המילה לשבח היא במקום,

      אני כן אומרת לך שאפו על הפתיחות שלך בפני הקוראים אותך על החשיפה שלך לפחד ולכאב.

       

      תודה רבה לך. אניח כאן את שכתבתי בראשית הבלוג על מקור הפתיחות...

      בבקשה:

       

      טירמלתי* 'טיילתי עם תרמיל'

      המונח טרמילר הוא כסטארט-אפ שעניינו 'כלים ללכידת האגו' וקשירתו באופן שלא יפריע ולא יבלוט בתנועה קדימה.
      פרי פיתוח אישי למונח \"מוצ'ילר\" בעברית. בספרדית \"מוצ'ילה\" בעברית תרמיל - מכאן מוצ'ילר שפרושו תרמילאי ומעתה נקרא גם טרמילר ותרמילר.

       

      לאור מחקר שקראתי, גם לתפיסתי, הנווד עם התרמיל או המוצ'ילה, או המוצ'ילר הנודד עם תרמיל ומקל, עד למחצית המאה הקודמת השתנה ואינו עוד התרמילאי המודרני שהתפתח בשבעים שנה לדמות אחרת לחלוטין במהות. גם סביבתו השתנתה והלינה במערות, פונדקי דרכים וכנסיות נעלמה מהעולם החדש.

       

      כיום טרמילרים מטרמלים כטיילים מצויידים היטב לטראק בשטח ולנים בהוסטלים ברמת מלונות סבירים ובמחירים שעדיין מתאימים למטייל צעיר שאמצעיו מוגבלים, המטייל בתקציב נמוך מאד.

       

      המונחים אם כן, הם אלה:
      טרמילר/ית, בוגר/ת כבני 45 ומעלה, המטיילים לאורך זמן עם תרמיל, כשיכולים כלכלית גם אחרת.
      יוצאים למסע ונעים כבודדים בלתי תלויים.

      תרמילר/ית,  צעירים כבני 22-32 התרים אחר אישיותם בתקציב יחסית נמוך ומוגבל. נעים בזוגות שלשות וקבוצות גדולות יותר ובדרך כלל מסלולם ידוע מראש ומתחיל במסלול על פי נורמה מקובלת. תלויים בקבוצתם ומושפעים ממנה עד כדי הגררות ומשיכת זמן ללא הנאות, כשמטרתם למתוח את תקופת השהות למשך זמן רב כדי שניתך יהיה להתגאות ביכולת העצמאית לשרוד כביכול, \"בשטח\". 

      היתר גילאי 32-45 משתייכים לעצמם כמובן ולקבוצת ציפה של מגדירים עצמם לאחת משתי הקבוצות, תלוי באישיותם ומצבם הפיננסי.

      ההמצאה פרטית וזכויותיה שמורות לי. אבל אחלוק בהן חינם אם אתבקש יפה, מבטיח.

      כל ההגדרים מכוונים לישראלים ומאפיינים אותנו מאד בארצות המסע.

       

      ציטוט...\"רק אחרי שלכדתי אותו, הצלחתי לפשוט קליפות ולהלך בין הבריות כאחד האדם. לבוש פשטות, לישבת פרקדן על אדמה מבלי לחשוב מי יראה אותי ומה אומר לו כשיקרא בשמי כנדהם. או, לישבת על מרצפות מדרכה מושחרת פיח באמצע מדרחוב סואן בבואנוס, להיענות כך סתם להזמנת רוכלת היוצרת מחרוזות, משרק התבוננתי בה מהצד מוקסם, כאילו כך רגיל אני מימים\". (אני)
       
      לצאת בגיל 53 עם תרמיל לטיול גדול, פירושו של דבר לצאת ללא אגו ותבנית לפי תוכנית כללית, המגדירה נקודת יציאה ונקודת חזרה במפה (ובזמן אם בכלל). כל היתר נוצר.

       

      פעם הייתי 'אגו' עם 'ידע' מוחלט מושכל וחתום. הייתי חשוב, בעיקר בעיני עצמי. הייתי עצוב, בעיקר עצוב. סיפקתי מענה, פרנסה עד שהפנמתי שהסרט שלי, שאני יוצרו. לא הייתי מי שחשבתי, היה זה ה'זומבי' העגום.

      הוא, דווקא הוא זה שהאיר, כי ידע לסמן מטרות ולהשיגן.

       

      יצאתי, עזבתי כל מה שידעתי. פשוט קמתי טירמלתי חזרתי וכמו נולדתי מחדש. אני מאושר. ליכדו את האגו. קומו וצאו לטרמל בעולם תרבותי אחר ומצאתם שלווה.

       

       

       

       

        18/8/09 18:04:


      אני לא יודעת אם המילה לשבח היא במקום,

      אני כן אומרת לך שאפו על הפתיחות שלך בפני הקוראים אותך על החשיפה שלך לפחד ולכאב.

       

        18/8/09 17:42:

      צטט: irisoded 2009-08-18 15:04:32


      רק ישראלים מסוגלים להגיע לקצה העולם ולנהל סמול טוק מאצ'ואיסטי-צבאי-גברי-ישראלי. מצחיק.

      סמול טוק? מאצ'ואיסטי? (צבאי גברי ישראלי) קראת מה כתבתי?! כי לא היה שם סמול טוק, אלא חילוץ כאב לב תוך טיפוס תלול ושיח מקוטע. לא היה שם מאצ'ו גם לא מאצ'ו ישראלי בהר, אלא שני גברים מתקשים בעליה קשה ביותר המפגרים אחרי כולם.

      לא היה שם צבא, אלא זכרונות מלחמה עגומים וקשים, דממת אובדן יקר והמון כאב.

      מצחיק?! לא צחקנו. כלום לא הצחיק באותו בוקר, כלום.
      תודה שאת אתנו.

        18/8/09 16:42:

      צטט: טליה פלד 2009-08-18 16:36:55


      אתה כותב כל כך יפה

      ואם הייתה יודע כמה אנלוגיות ניתן לעשות למה שעבר בין המילים שלך, ולקחת כקוראת אל התרמיל הפרטי שלי.

       

      תודה רבה טליה, אדרבא קחי לך ואם תרצי גם ספרי לי לאחרים...   

       

        18/8/09 16:40:

      צטט: אדריכלית עדנה מור 2009-08-18 15:55:43

      דרור, תיאורים מרתקים... * חיוך, תודה!

      תודה רבה

       

        18/8/09 16:36:


      אתה כותב כל כך יפה

      ואם הייתה יודע כמה אנלוגיות ניתנן לעשות למה שעבר בין המילים שלך , ולקחת כקורא אל התרמיל הפרטי שלי.

       

      דרור, תיאורים מרתקים... * חיוך, תודה!
        18/8/09 15:04:

      רק ישראלים מסוגלים להגיע לקצה העולם ולנהל סמול טוק מאצ'ואיסטי-צבאי-גברי-ישראלי. מצחיק.
        18/8/09 14:15:

      צטט: רמיאב 2009-08-18 12:33:07

      רותקתי לסיפור המסע ולדו-שיח שבתוכו.

      כבר כתבו לך המון קודמי... אין עליך...

      רמי

       

       

       

      תודה רבה רמיאב

        18/8/09 12:33:

      רותקתי לסיפור המסע ולדו-שיח שבתוכו.

      כבר כתבו לך המון קודמי... אין עליך...

      רמי

       

       

        18/8/09 12:02:

      צטט: ש.ר.ה 2009-08-18 11:34:10


      אתה עדיין בקשר עם אותו בחור?

      אשתו צריכה להיות אשה מאד מיוחדת אם היא בלב שלם נתנה לו לצאת ככה למסע כאשר היא נשארת עם תינוקות בבית (שלא לדבר על זה שצריך להיות טיפוס מיוחד בשביל לקחת חופשה כזו...)

       

      תודה רבה לך.

       

      אשתו צריכה להיות מאושרת שבעלה חזר חי. צריכה להיות מאושרת שידע לטפל בעצמו

      ולהחלים מסיוט האובדן העצום שבאחריותו, להתנקות מריח המלחמה הנוראה.

      צריכה להיות אדם מדהים שעופר כמותו אהובה ואבי ילדיה. רק איש חכם מבין שאם הוא

      חייב להתרחק כדי לחזור לחיים נורמטיבים, עליו האחריות. אני יודע באופן ברור כי סבלו

      מהמרחק שלקח היה כבד.

       

      לא, אני לא בקשר עם עופר, משאיבדתי את כתובתו ולמחרת עזב לכיוון הפוך משלי.

      אבל אזכור אותו כל חיי. אני מאד מקווה לכשיביט בצילומיי שאצלו במצלמה...

      ואולי אף יראה את צילומיי יום אחד כאן, ייצור קשר. יש לי את קפיצתו לנהר בוידאו

      ועוד כמה צילומי סטילס שלו.

       

      בכל אופן, הוא מלח הארץ ולאשתו לא היתה כל ברירה, אלא לאחל לו שיחזור בריא ושלם.

      לדעתי לא צריך להיות טיפוס מיוחד לקחת חופשה כזו, כי האיש עבר מה שעבר...   

       

      נאחל להם כל טוב וחיים מאושרים 

        

        18/8/09 11:50:

      צטט: denit2 2009-08-18 10:41:15


      מדהים . נהניתי מכל רגע . תודה.

      נהדר שמדהים אותך, תודה רבה לך דנית

       

        18/8/09 11:49:

      צטט: *עדינה* 2009-08-18 09:44:43


      גדול, כמו תמיד ! נשיקה

       

      לא קשה לך עם הידיים למעלה כל כך הרבה זמן?

      תודה רבה עדינה, יופי שאת כאן :)

       

        18/8/09 11:48:

      צטט: OR36 2009-08-18 09:22:29

      חח הרסת אותי עם החומוס..

      תשמע - החוויות האלה שאתה עובר - הן אלה שהופכות אותך לאדם מעניין במיוחד!

      אני מכירה כמה אנשים 'ריקים' שהייתי ממליצה להם למלא עצמם בקצת חוויות כמו שלך..ולו רק בכדי שיהיה להם מה לספר :)

      אני אוהבת פה

      :) יופי שאת אוהבת זה מוסיף. תודה רבה

       

        18/8/09 11:47:

      צטט: רומפיפיה 2009-08-18 08:32:01


      איזה יופי...

      כולם רוצים

      אבל לא כולם מעיזים...*

      תודה שאת אתנו רמפי.

       

        18/8/09 11:47:

      צטט: תמי-ממי 2009-08-18 08:11:18

      כל טיול עם מים....בתוך מים.....

      אין סיכוי שלא יהנה גם אם רק קראתי ולא חוויתי...

      מרתק......:-))))))

      (עמדתי במילתילשון בחוץ)

       

      תודה. נהדר שמרתק לך. עמדת :)

        18/8/09 11:34:


      אתה עדיין בקשר עם אותו בחור?

      אשתו צריכה להיות אשה מאד מיוחדת אם היא  בלב שלם נתנה לו לצאת ככה למסע כאשר היא נשארת עם תינוקות בבית (שלא לדבר על זה שצריך להיות טיפוס מיוחד בשביל לקחת חופשה כזו...)

        18/8/09 10:41:

      מדהים . נהניתי מכל רגע . תודה.
        18/8/09 10:30:

       חייתי עבור ולמען 'כול האחרים' מעולם לא חייתי את עצמי, לפחות לא עד עכשיו. אני מעריץ אותך על היכולת שלך לקום ולהיות עם עצמך, בכדי להיות שם למען האחרים כשתקרא לדגל". 

       

       

      וזה אומר הכל !

      סאני

        18/8/09 09:44:


      גדול, כמו תמיד ! נשיקה

       

        18/8/09 09:22:

      חח הרסת אותי עם החומוס..

      תשמע - החוויות האלה שאתה עובר - הן אלה שהופכות אותך לאדם מעניין במיוחד!

      אני מכירה כמה אנשים 'ריקים' שהייתי ממליצה להם למלא עצמם בקצת חוויות כמו שלך..ולו רק בכדי שיהיה להם מה לספר :)

      אני אוהבת פה

        18/8/09 08:32:


      איזה יופי...

      כולם רוצים

      אבל לא כולם מעיזים...*

        18/8/09 08:11:

      כל טיול עם מים....בתוך מים.....

      אין סיכוי שלא יהנה גם אם רק קראתי ולא חוויתי...

      מרתק......:-))))))

      (עמדתי במילתילשון בחוץ)

        18/8/09 07:42:

      צטט: אור2009 2009-08-18 07:06:50


      הפעם קראתי את כל המסלול.

      מה שהפליא אותי זאת היכולת שלך לשחזר את העבר את מלחמות ישראל ,

      זה עושה אותך בן אדם.

      מספר ונזכר.

      כזה עם אנחנו עם מוזר.

      ואולי לא.

      אני מרגישה דרך הסיפור שלך דוקא את אהבתך לארצנו, לחלק שלקחת במלחמות ישראל.

      וכן את האומץ

      לטייל במקומות כאלו.

      והתמונות כבר אמרתי!!!!!

      אהבתי.

       

      תודה רבה לך. אז מה אם כבר אמרת...

       

        18/8/09 07:40:

      צטט: liopard 2009-08-18 03:24:11


      אחלה טרק

      אטלי באמת היה עדיף הנדסה או צנחנים

      אבל עכשיו שווה לשמור על הכושר

      את צודק. תודה רבה

       

        18/8/09 07:40:

      צטט: אפרת Jeki 2009-08-18 02:30:13


      כמוך אוהבת את  הלא ידוע

      את הנופים האחרים

      סיפורך

      מרתק

      אפרת

      תודה רבה לך אפרת. יופי שמרתק לך

       

        18/8/09 07:39:

      צטט: מדהימה50 2009-08-18 02:12:23


      דרור

      כמו כל פוסט

      תענוג לקרוא

      ***********************

      ''ארטיק,קרטיב, קסטה

      ארטיק לימון,    בננה''

      ***********************

      ממתינה לפוסט הבא

      תודה רבה. הלוואי והיו גם היום מפנקים ועוברים בין השורות בהפסקה... :)

       

        18/8/09 07:38:

      צטט: o historia 2009-08-18 01:44:36


      יפה  שכותבים על אהבת המקום
      יפה שרואים אהבה זאת
      יפה שמקדישים אהבה זאת לאהבה אחרת,

      יפה כללי...

       

      תודה רבה איש יקר.

        18/8/09 07:37:

      צטט: 2btami 2009-08-17 22:47:04

      אני יחד איתך, מעבירה רצועה ממצב קישוט למצב אחיזה אחורית.

      אי אפשר להמשיך במסע כזה ללא אחיזה אחורית. זה מה שמאפשר קדימה.

      צריך לצאת מכאן כדי לחזור.

      והאפשרות היחידה לצאת מהכאב

      היא לעבור, כנראה, דרכו.

      אין נחל, אין סלע, אין זיז או מפל,

      שלא עושה לי כאב, וצורך האחיזה אחורית.

      אבל זה הדבר היחיד שמאפשר את השקט והשמחה.

      שכל אחד ישאל את עצמו

      מה האחיזה האחורית שלו.

      שלך, נראה לי, היא האהבה והאמפטתיה בתוך ליבך פנימה,

      היכולת להקשיב,

      היכולת לתת בדיוק מתי שצריך, וכמה שצריך.

      והיכולת להיות במקום הנכון ברגע הנכון.

      ולא נשכח

      את הרוח הגבית מהבית.

      תמיד המסע שלך הוא מסע לא פחות מפרך, מקסים, מסוכן,

      ומרגיע פנימה. 

       

      :)) חוויה. תודה רבה

       

        18/8/09 07:35:

      צטט: אליקו 1 2009-08-17 22:33:35


      תודה לך דרור ששיתפת אותנו. אחרי מה שעברת והתרומה שלך למען ביטחון ישראל אפשר לומר שבהחלט הרווחת את הזכות "לחיות את עצמך" ולחיות למען עצמך ביושר. עלה והצליח!!!!!

      תודה לך ידידי. מילותיך חמות, אך לא תרמתי, עשיתי את חובתי האזרחית.  

        18/8/09 07:30:

      צטט: מיציקפיצי 2009-08-17 22:24:41


      התמונות מדהימות ושוות.

      מעורר את חדוות המסע.

      יופי לראות אותך כאן, תודה רבה

       

        18/8/09 07:30:

      צטט: ליריתוש 2009-08-17 22:21:01


      בעיני, דרור, עם כל הקסם של הטיול שעשית, ייחודו המדהים של הפוסט הזה הוא בשיג ושיח האנושי שפיתחת עם עופר.

      איך יכולת ממש להרגיש אותו בנימים נסתרות, איך התגלגלו הדברים לכדי שיחה, איך העברת לו מסר חזק.

      אני מקווה בשבילו שהוא הפנים את המסר, שאכן הטיול תרם לו את המטרה החשובה לנפש שעמה בא.

      תודה על עוד פוסט נפלא, מלא גדולה אנושית נדירה.

      תודה רבה לך.

       

        18/8/09 07:29:

      צטט: אור נגוהות 2009-08-17 22:17:07

      דרור,

      יפה שהקדשת את הפוסט לדודתך ז"ל....

      יופי של תמונות:)

      *

      תודה שאת כאן ובכלל.

       

        18/8/09 07:28:

      צטט: dovratz 2009-08-17 21:55:57

      דרור, דרור - אני ממש נשמעת לעצמי כמו קלישאה אבל - בחיי, אני כל כך מקנאה בדרך שעשית...

      חיבוק

      זהבה 

      חיבוק

       

        18/8/09 07:28:

      צטט: כש-רונית 2009-08-17 21:23:03

      באלי לשתות.

      שתית?

      בכל מקרה תודה שהיית. 

       

        18/8/09 07:24:

      צטט: אניגמה 313 2009-08-17 21:16:23

      כרגיל, מרותקת לכתיבתך :-)

      *

      הכתום שלך אינו מעיד על מגוון הצבעים אליו את רגישה כל כך בצילומייך המדהימים. תודה רבה לך שאת איתי, איתנו

       

        18/8/09 07:22:

      צטט: טהור 2009-08-17 20:44:35


      היי דרור

      הנופים מדהימים, כתיבתך מיוחדת והרפתקאותיך משאירות תמיד טעם של עוד.

      בפרק זה קיבלנו גם מבט פנימה לנפש

      תודה רבה

       

      תודה לך שאתה איתנו ומרותק ונהנה. זו מתנה ממש.

        18/8/09 07:21:

      צטט: אביה אחת 2009-08-17 20:39:31


      טרמילר -

      תודה להמשך המסע -

      צועדת איתך....

      מ ר ת ק!

       

       

      נטולת כוכביא

      הצמדי אלינו, המשיכי להנות. תודה

       

        18/8/09 07:20:

      צטט: רוקמת התחרה 2009-08-17 20:28:22

      היי חבר עדיין לא הגעת למחוז חפצך...........

       

      היי מיכל יקרה, תודה רבה.

      אין מחוז כזה... 

        18/8/09 07:19:

      צטט: אורנה ע 2009-08-17 20:01:54


      מדהים ומרתק.

      בנוסף גם קיבלת מחמאה.

      כנראה שאין לך גיל.

      תודה רבה אורנה יקרה, או לא לא אני בעל גיל בהחלט, תודה לא צריך עוד אחד. :)

       

        18/8/09 07:17:

      צטט: firefly 2009-08-17 18:57:02

      זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו

      מים מים מים   ועוד מים

      נהדר שקיבלת מה שאת צריכה :) תודה שאת איתנו.

       

        18/8/09 07:16:

      צטט: pinkason1 2009-08-17 18:55:33

      * אהבתי שבוע טוב

      שבוע טוב

       

        18/8/09 07:15:

      צטט: דסיקה 2009-08-17 18:36:48

      אני מטיילת איתך סביב הגלובוס ומרותקת כל פעם מחדש.

      תודה לך*

       

      תודה לך שאת איתי ומרותקת :)

        18/8/09 07:15:

      צטט: pozit 2009-08-17 18:29:28

      פוזית*

       

      :) תודה

       

        18/8/09 07:14:

      צטט: ami10 2009-08-17 18:11:16

      אתה מצליח לעורר

      את תאוות המסעות שלי...

      אך הניתוח שעברתי לא מאפשר לי..

      תודה. אם עוררתי משהו זה נפלא. לכשתוכל סע ! 

       

        18/8/09 07:13:

      צטט: guitarwoman 2009-08-17 18:03:53

      דרור,

      דמעתי בסוף הפוסט ואני יודעת גם למה.

      ואם יורשה לי....המרתק ביומן המסע הזה - הוא המסע הכפול, אל העולם ואל הנפש, גם האבחנות החכמות שלך, עולם ומלואו, עד לצבע המים ממש.

       

      דמעתי לפניו ולאורכו ולעולם נדמע כאן לפחות נחלוק במה שיש לנו, בדם יזע דמעות ורוח. תודה לך יקרה.

       

        18/8/09 07:10:

      צטט: ,תשוקי 2009-08-17 17:56:30

      שוב לקחת אותי יד ביד לטיול במכמני העולם הנאלם ממני.

      אולי יש מין הסמליות כי הנפש שהפגשת אותה איתי בטבע

      היא עופר. לך תדע את נסתרות האמונה וההתרחשויות

      בעולמות הקסומים האלה.

      תודה תודה תודה

      איש יקר

       

      שוקי

       

      תודה. 

      זו אמנם סמליות מאגית.

      מיד אחרי מלחמת לבנון השניה,

      סמג"ד שריון פצוע פיזית ונפשית בעל משפחה צעירה, מהנדס היי טק מוכשר,

      מטפס כעופר על מצוק חסר חשיבות, מתריס לאלוהיו, כאומר לו מה עדיף לנו כאן

      על פני ארץ זבת חלב ודבש שדמנו ניגר ממנה ובגינה אלפי שנים.

      עולם קסום קראת לכדור הזה והאמונות העוטפות מסביבו...

        18/8/09 07:06:


      הפעם קראתי את כל המסלול.

      מה שהפליא אותי זאת היכולת שלך לשזר את העבר את מלחמות ישראל ,

      זה עושה אותך בן אדם.

      מספר ונזכר.

      כזה עם אנחנו עם מוזר.

      ואולי לא.

      אני מרגישה דרך הסיפור שלך דוקא את אהבתך לארצנו,לחלק שלקחת במלחמות ישראל.

      וכן את האומץ

      לטייל במקומות כאילו.

      והתמונות כבר אמרתי!!!!!

      אהבתי.

       

        18/8/09 07:04:

      צטט: המון חרמון- הסוויטה. 2009-08-17 17:53:13


      המשכתי לטפס במעלה המצוק החלקלק...

      עיתים נדמה כי כל חיינו, מעלה מצוק חלקלק הם...

      ואנו איננו מרפים מן הטיפוס.

      שורותיך הם לי נקודות אחיזה במעלה הקשה.

      תודה, בני.

      המשכת לטפס במעלה המצוק החלקלק, הזהר סלעים מתדרדרים, עופר המצולם מעליי בצילום הראשון למעלה,

      קצת מגושם ולא הכי זהיר... 

      מעלה קשה 'אינדיד'.

      אתה תופס דקויות.

      מעניין היה לחוות אתך את המסע בשטח. תודה רבה בני

       

        18/8/09 07:00:

      צטט: דיקלה5 2009-08-17 17:40:12


      ממשיך לרתק...

      לך כוכב ירוק וזוהר...

       

      המון תודה דקלה

        18/8/09 07:00:

      צטט: גלור ניקה 2009-08-17 17:28:01

      עם כל פרק אני חשה שאני יוצאת לעוד חופשה

      זה מסתדר נפלא עם הקיץקריצה

      תודה רבה. ממש כייף לדעת שכך, נפלא. מרגש אפילו

       

        18/8/09 06:59:

      צטט: מ א י ר ה 2009-08-17 17:24:40

      מרתק ,המסע,וההיכרויות שפוגשים באמצע סוף העולם

      נהנת לקרוא אותך*

       

      נהנה מחברתך כאן.

      תודה שאת קוראת אותי ונפלא לי שאת נהנית.

        18/8/09 06:58:

      צטט: פיצול אישיות 2009-08-17 17:19:32


      מרתק כמו תמיד!

      כיף לך:)

      תודה לך שמרתק לך וכייף. כשאתפנה עוד נדבר...

       

        18/8/09 06:56:

      צטט: raquelle 2009-08-17 17:12:47

      תאוריך, כרגיל, כה חיים אני ממש נמצאת בלב הג'ונגל אתכם!

      שתי מים. יופי שאת איתנו. תודה

       

        18/8/09 06:55:

      צטט: אהרון... 2009-08-17 17:11:10


      מסע בארץ זרה לפעמים מאיר לך תובנות על החיים ומעמיד דברים בפרספקטיבה.

       

      פוסט מעניין. תודה.

       

       

      תודה רבה אהרון, נכון.

       

        18/8/09 06:55:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2009-08-17 17:10:33

      דרור,

      הגעגוע חבוי במילותיך. גם לארץ, לנופים שהיכרת וגם לאנשים. ההקדשהבסוף הפוסט מאשרת לי שצדקתי. צריךמישהו, טייל ישראלי המטייל לבד, כדי להשיח עמו את הלב בארץ רחוקה. יופי של כתיבה. תוציא את הספר ותקדיש למשפחה, בכוחן של מילים להנציח ירושה רוחנית ורגשית שכזו. תודה על המסע הזה. מחכה לפרק הבא*

      אני מבטיח להשאיר אחרי הכל, גם ספר

      תודה רבה לך יהודית. לכבוד לי 

       

        18/8/09 06:53:

      צטט: Gfaus 2009-08-17 17:10:28

      איזה יופי ... ללכת במטרה להנות באמצע שום מקום

      אתה והטבע ... שילוב בראשיתי. מתגעגע לטרקים האלה

      מפרגן

      (*)

      שמח לשמח ותדה רבה לך על שאתה כאן ומפרגן

       

        18/8/09 06:53:

      צטט: קרן זקוטו 2009-08-17 17:08:21

      צטט: veredn10 2009-08-17 17:01:37

      הוקסמתי..

      נהנתי..

      וכן, גם התרגשתי..

       

      גם אני!

      חשה את עצמי מטיילת איתך כל פעם מחדש :)

       

      משמח ומרגש לדעת שגם את. המון תודה :))

       

        18/8/09 06:52:

      צטט: בטי 2000 2009-08-17 17:03:40

      "המכורים לזהב"של ארצנו ...

      מקסים

      בטי

      תודה רבה בטי

       

        18/8/09 06:51:

      צטט: veredn10 2009-08-17 17:01:37

      הוקסמתי..

      נהנתי..

      וכן, גם התרגשתי..

      תודה רבה לך. כייף לקרוא ממך תגובה מרגשת (כשאינה שיווקית).

       

        18/8/09 06:50:

      צטט: naomi P 2009-08-17 17:00:48


      טרמילר הכי חמוד שהכרתי*

      תודה רבה לך. היחידי בינתיים כ"טרמילר" אז זה לא חוכמה... :)

       

        18/8/09 06:49:

      צטט: ruthy 2009-08-17 17:00:15


      מ ר ת ק!

      נהדר שכך, תודה

       

        18/8/09 06:49:

      צטט: ♥ניתי♥ 2009-08-17 16:52:53


      נפלא, איזה יופי של טיול!

      היי ניתי,

      תודה. מאז הכרתיך וקראתי מסעך והיית בסמוק שמפיי,

      אני רואה אותך תוך כתיבה כמו הבנות שהיו סביב

      והצחוק שלך בצילום מלווה אותי עם חיוך.

       

      בוודאי את מתרגשת לקראת הטיול לסין, זכרי לכתוב. 

        18/8/09 06:45:

      צטט: ענף 2009-08-17 16:30:33


      צריך להגיע לאמצע שום מקום כדי למצוא

      מישהו זר שישפוך את הלב........

      תשמע ,אני ראיתי אותך ....אתה לא מאה חמישים ק"ג

      לא חזרת אולי לפיתות וחומוס אבל........

      מעריך אותך בכל פרק מחדש

      בסוף אמליץ עלייך לוועדה רפואית..

      מאה וחמש ק"ג, יצאתי מאה וחמש על 1.82 זה לא נראה כמו מרגיש יא יודה.

      כן, ראית ואשמח שתבוא שוב. לא הייתי ולא אהיה שם, כך שאל לך להיחפז להמליץ...

      תמשיך לבוא להציץ ולהתיז ניצוצות צחוק. אוהב אותך.  

       

        18/8/09 06:42:

      צטט: עליזהלה 2009-08-17 16:23:26

      בסוף בסוף , אתה , עופר , כולנו , כל אחד עם עצמו... תודה .

      מה, יהיה לזה סוף?

       

        18/8/09 03:24:


      אחלה טרק

      אטלי באמת היה עדיף הנדסה או צנחנים

      אבל עכשיו שווה לשמור על הכושר

        18/8/09 02:30:


      כמוך אוהבת את  הלא ידוע

      את הנופים האחרים

      סיפורך

      מרתק

      אפרת

        18/8/09 02:12:


      דרור

      כמו כל פוסט

      תענוג לקרוא

      ***********************

      ''ארטיק,קרטיב, קסטה

      ארטיק לימון,    בננה''

      ***********************

      ממתינה לפוסט הבא

        18/8/09 01:44:

      יפה  שכותבים עלאהבת המקום
      יפה שרואים אהבה זאת
      יפה שממקדישים אהבה זאת לאהבה אחרת יפה כללי...
        17/8/09 22:47:

      אני יחד איתך, מעבירה רצועה ממצב קישוט למצב אחיזה אחורית.

      אי אפשר להמשיך במסע כזה ללא אחיזה אחורית. זה מה שמאפשר קדימה.

      צריך לצאת מכאן כדי לחזור.

      והאפשרות היחידה לצאת מהכאב

      היא לעבור ,כנראה, דרכו.

      אין נחל , אין סלע ,אין זיז או מפל,

      שלא עושה לי כאב, וצורך האחיזה אחורית.

      ֿאבל זה הדבר היחיד שמאפשר את השקט והשמחה.

       שכל אחד ישאל את עצמו

      מה האחיזה האחורית שלו.

       שלך , נראה לי, היא האהבה והאמפטתיה בתוך ליבך פנימה,

      היכולת להקשיב,

      היכולת לתת בדיוק מתי שצריך, וכמה שצריך.

      והיכולת להיות במקום הנכון ברגע הנכון.

      ולא נשכח

      את הרוח הגבית מהבית.

      תמיד המסע שלך הוא מסע לא פחות מפרך ,מקסים, מסוכן ,ומרגיע

      פנימה. 

        17/8/09 22:33:

      תודה לך דרור ששיתפת אותנו. אחרי מה שעברת והתרומה שלך למען ביטחון ישראל אפשר לומר שבהחלט הרווחת את הזכות "לחיות את עצמך" ולחיות למען עצמך ביושר. עלה והצליח!!!!!
        17/8/09 22:24:


      התמונות מדהימות ושוות.

      מעורר את חדוות המסע.

        17/8/09 22:21:


      בעיני, דרור, עם כל הקסם של הטיול שעשית, ייחודו המדהים של הפוסט הזה הוא בשיג ושיח האנושי שפיתחת עם עופר.

      איך יכולת ממש להרגיש אותו בנימים נסתרות, איך התגלגלו הדברים לכדי שיחה, איך העברת לו מסר חזק.

      אני מקווה בשבילו שהוא הפנים את המסר, שאכן הטיול תרם לו את המטרה החשובה לנפש שעמה בא.

      תודה על עוד פוסט נפלא, מלא גדולה אנושית נדירה.

        17/8/09 22:17:

      דרור,

      יפה שהקדשת את הפוסט לדודתך ז"ל....

      יופי של תמונות:)

      *

        17/8/09 21:55:

      דרור, דרור - אני ממש נשמעת לעצמי כמו קלישאה אבל - בחיי, אני כל כך מקנאה בדרך שעשית...

      חיבוק

      זהבה 

        17/8/09 21:23:
      באלי לשתות.
        17/8/09 21:16:

      כרגיל, מרותקת לכתיבתך :-)

      *

        17/8/09 20:44:


      היי דרור

       

      הנופים מדהימים  ,כתיבתך מיוחדת  והרפתקאותיך משאירות תמיד טעם של עוד

        בפרק זה קיבלנו גם מבט פנימה לנפש

         תודה רבה

        17/8/09 20:39:


      טרמילר -

      תודה להמשך המסע -

      צועדת איתך....

      מ ר ת ק!

       

       

      נטולת כוכביא

        17/8/09 20:28:

      היי חבר עדיין לא הגעת למחוז חפצך...........

        17/8/09 20:01:


      מדהים ומרתק.

      בנוסף גם קיבלת מחמאה.

      כנראה שאין לך גיל.

        17/8/09 18:57:

      זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו

      מים מים מים   ועוד מים

        17/8/09 18:55:
      * אהבתי שבוע טוב
        17/8/09 18:36:

      אני מטיילת איתך סביב הגלובוס ומרותקת כל פעם מחדש.

      תודה לך*

        17/8/09 18:29:

      פוזית*

       

        17/8/09 18:11:

      אתה מצליח לעורר

      את תאוות המסעות שלי...

      אך הניתוח שעברתי לא מאפשר לי..

        17/8/09 18:03:

      דרור,

      דמעתי בסוף הפוסט ואני יודעת גם למה.

      ואם יורשה לי....המרתק ביומן המסע הזה - הוא המסע הכפול, אל העולם ואל הנפש, גם האבחנות החכמות שלך, עולם ומלואו, עד לצבע המים ממש.

       

        17/8/09 17:56:

      שוב לקחת אותי יד ביד לטיול במכמני העולם הנאלם ממני.

      אולי יש מין הסמליות כי הנפש שהפגשת אותה איתי בטבע

      היא עופר. לך תדע את נסתרות האמונה וההתרחשויות

      בעולמות הקסומים האלה.

      תודה תודה תודה

      איש יקר

       

      שוקי


      המשכתי לטפס במעלה המצוק החלקלק...

      עיתים נדמה כי כל חיינו, מעלה מצוק חלקלק הם...

      ואנו איננו מרפים מן הטיפוס.

      שורותיך הם לי נקודות אחיזה במעלה הקשה.

      תודה, בני.

        17/8/09 17:40:


      ממשיך לרתק...

      לך כוכב ירוק וזוהר...

        17/8/09 17:28:

      עם כל פרק אני חשה שאני יוצאת לעוד חופשה

      זה מסתדר נפלא עם הקיץקריצה

        17/8/09 17:24:

      מרתק ,המסע,וההיכרויות שפוגשים באמצע סוף העולם

      נהנת לקרוא אותך*

        17/8/09 17:19:


      מרתק כמו תמיד!

      כיף לך:)

        17/8/09 17:12:
      תאוריך, כרגיל, כה חיים אני ממש נמצאת בלב הג'ונגל אתכם!
        17/8/09 17:11:


      מסע בארץ זרה לפעמים מאיר לך תובנות על החיים ומעמיד דברים בפרספקטיבה.

       

      פוסט מעניין. תודה.

       

       

      דרור,

      הגעגוע חבוי במילותיך. גם לארץ, לנופים שהיכרת וגם לאנשים. ההקדשהבסוף הפוסט מאשרת לי שצדקתי. צריךמישהו, טייל ישראלי המטייל לבד, כדי להשיח עמו את הלב בארץ רחוקה. יופי של כתיבה. תוציא את הספר ותקדיש למשפחה, בכוחן של מילים להנציח ירושה רוחנית ורגשית שכזו. תודה על המסע הזה. מחכה לפרק הבא*

        17/8/09 17:10:

      איזה יופי ... ללכת במטרה להנות באמצע שום מקום

      אתה והטבע ... שילוב בראשיתי. מתגעגע לטרקים האלה

      מפרגן

      (*)

        17/8/09 17:08:

      צטט: veredn10 2009-08-17 17:01:37

      הוקסמתי..

      נהנתי..

      וכן, גם התרגשתי..

       

      גם אני!

      חשה את עצמי מטיילת איתך כל פעם מחדש :)

        17/8/09 17:03:

      "המכורים לזהב"של ארצנו ...

      מקסים

      בטי

        17/8/09 17:01:

      הוקסמתי..

      נהנתי..

      וכן, גם התרגשתי..

        17/8/09 17:00:

      טרמילר הכי חמוד שהכרתי*
        17/8/09 17:00:

      מ ר ת ק!
        17/8/09 16:52:

      נפלא, איזה יופי של טיול!
        17/8/09 16:30:


      צריך להגיע לאמצע שום מקום כדי למצוא

      מישהו זר שישפוך את הלב........

      תשמע ,אני ראיתי אותך ....אתה לא מאה חמישים ק"ג

      לא חזרת אולי לפיתות וחומוס אבל........

      מעריך אותך בכל פרק מחדש

      בסוף אמליץ עלייך לוועדה רפואית..

        17/8/09 16:23:
      בסוף בסוף , אתה , עופר , כולנו , כלאחד עם עצמו ... תודה .

      פרופיל

      הטרמילר The Tarmiler
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון