| היא, מתיישבת לידי על הבר, בוחנת אותי מהמפשעה עד העיניים, ומחכה שאני אגיד לה משהו.
היא נראית מצויין אבל את זה כבר אמרו לה מספיק. אני לא אהיה בנאלי, אני אהיה מיוחד. אני פשוט לא אומר כלום.
היא מביטה בי, ואני שם לב. והיא שמה לב לכך שאני, שם לב ולא מגיב, וממשיכה להביט.
בת תשע-עשרה, ועושה לי עיניים.
בשלב מסויים היא מאבדת סבלנות, ורוכנת עלי, מלטפת לי את הרגל בעדינות תוך שהיא שואלת אותי בפיתוי "יש לך סיגריות?".
"לא מעשן, סליחה". היד שלה מטפסת על הרגל שלי, מאיימת להגיע למקומות רגישים.
אני מעמיד פנים שאני לא מתעניין, עוקב במבט אחרי הברמן.
שמגיש כוס בירה, לה.
“מה אתה הזמנת?” היא שואלת אותי, מושכת אליה את הכוס באיטיות.
אני עונה לאטי, "מילקשייק".
היא מצחקקת, מחליקה את אצבעותיה על שפת הכוס, מביטה בי, מסיט מבט.
זה מגרה אותה, הציד הזה, אתגר המוחות, אני לא אשלול אותו ממנה.
אני מפנה את הגב ופונה לחבר שיושב לימיני, מזניח אותה, מתחיל שיחה איתו.
מחכה לצעד הבא שלה.
...אבל...כלום לא קורה.
אני רואה את החבר שלי עונה לי, ולא שומע מה הוא אומר.
מחפש את השתקפותה בבקבוק, אני לא אפנה חזרה, זה יהרוס את כל הקסם.
נשאר קפוא במקומי, עכשיו מה?
אני פונה באיטיות חזרה אל הבר עד שאני יושב בדיוק מולו, בדיוק, ללא שום נטיה לצד שלה.
חבר שלי עדיין ממלמל משהו, אין לי מושג.
המילקשייק שהזמנתי מונח מולי, ואני מקרב את הקש באיטיות לשפתי.
היא צופה בכל תנועה שאני עושה. קשובה לכל רחש.
עיניי תופסות טרמפ על הברמן, ממתינות שילך לכיוון שלה, וברגע הנכון יקפצו ממנו עליה, ויזכירו לה שאני יושב פה ממתין.
ואז זה קורה, ואני מחטיף מבט.
והיא עם הגב אלי, מדברת עם חברה שלה שיושבת בצד השני.
אני מחייך ומבין... עכשיו זאת היא שמשחקת בי.
אוסף את עצמי, נערך על הבר. עכשיו תורי לצוד.
לוגם מהמילקשייק בכבדות.
בוהה בברמן, מחכה לרגע הנכון.
דקות שלמות חולפות ללא התרחשות.
אני שב ועוקב אחרי הברמן בסקרנות, כתירוץ לחוסר המעש.
הוא מגיש לה חשבון, מדליק לה את הסיגריה, מחייך בקריצה.
אולי הוא ילמד אותי לצוד... |