הרהור
פוסטים פופולאריים
-
על "חמדנותם" של העובדים הסוציאליים
28/3/11 | 887 צפיות
-
תקשורת ונתוני הרוגים מתאונות דרכים
23/8/09 | 2580 צפיות
-
בגידתה המנומקת של שלי יחימוביץ'
23/3/11 | 2710 צפיות
-
סושי
12/7/08 | 910 צפיות
-
ששה קולן הולך מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע
4/6/08 | 2408 צפיות
-
למידה כנסים וטכנולוגיה סיכום
17/2/08 | 529 צפיות
פוסטים אחרונים
- יונתי בחגווי הסלע- על מדרש יונתי של מאיר אריאל 5/8/14
- שיט על ה saone היום החמישי 28/10/13
- שיט על ה saone היום הרביעי 5/9/13
- חי באהבה- לילה לבן בפרדס חנה 15/8/13
- שיט על ה saone היום השלישי 5/8/13
- שלוש אצבעות מתחת לטבור 7/7/13
החמרת ענישה לא מפחיתה עבריינות
בים ההתלהמות סביב בעיות של עבריינות, אלימות פיסית, אלימות מינית ורציחות, קשה למצוא קולות שפויים. רוב הדיעות שנשמעות הן בעד החמרת ענישה. לא ברור לי למה מישהו חושב שזה עובד. ברור לי שאנשים לא מבינים שאלימות גם אם היא ממוסדת לא פותרת אלימות של יחידים. ממליץ לקרוא הכל. הרי את מי שחושב שצריך עוד שוטרים ברחובות כבר שמעתם. אני מוסיף כתבה נוספת בכיוון דומה- רק מהארץ. (גילוי נאות- את אפי אני מכיר מקשרי עבודה, ומעריך את חשיבתו ואמירתו)
והנה מישהו מהאקדמיה שאומר את אותו הדבר |
תגובות אחרונות
-
עמיתלוין3
בתגובה על למידה כנסים וטכנולוגיה חלק ג'
-
א ח א ב
בתגובה על יונתי בחגווי הסלע- על מדרש יונתי של מאיר אריאל
-
אוריברעם1
בתגובה על תרגומים של "בלוז ההלוויה" של אודן
-
קלואי*
בתגובה על סבתא מגילה מכינה מרק חוביזה
-
ורד אוריאל
בתגובה על שיט על ה saone היום החמישי
-
ההלך
בתגובה על לילה יורד על נהר ה saone
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
רני - אני מדלג על החלקים שבהם אנחנו מסכימים ובאמת זה כנראה הרוב.
לגבי חוק שלושת ההרשעות- אני חולק עליך לחלוטין. מדובר בייבוא אמריקני שלא מיושם באף מדינה מערבית אחרת. משום מה דווקא בארה"ב יש יותר כלואים באופן יחסי למדינות מערב אחרות, ענישה מחמירה יותר (שם אפילו עונש מוות עדיין קיים) ובכל זאת רמת פשיעה גבוהה במאות אחוזים מאשר אצלינו גם לאחר הפעלת החוק במשך מספר שנים כמו בקליפורניה.
אז למה להעתיק מהם? אולי כדאי להפסיק ללמוד ממי שנכשל באופן קבוע?
אני לחלוטין מסכים שהחמרת ענישה אינה התשובה להפחתת הפשיעה, בוודאי לא הפתרון העיקרי לזה.
כך התחלתי את דברי עוד בתגובה הראשונה. בכך שטענתי שהפחתת אלימות באמצעות החמרת ענישה זהו רק צד אחד של העניין.
ולא המרכזי שבו. בכל מקרה כאשר חוק 3 הרשעות יעבור, באופן ישיר תקטן כמות העבריינים המסתובבת חופשי, כך שתהיה בוודאות הפחתה בפשיעה. ובלי קשר יש לנקוט בתוכנית רחבת היקף ויסודית המאגדת בתוכה עולמות תוכן סוציולוגים, אנתרופולוגים, פסיכולוגים, פדגוגים ואף ארחיק לכת ואומר מדיניים ופוליטים (הכל קשור בהכל) - הלא מדובר כאן בנגיעה בנקודות שהן הליבה של המערכת החברתית במדינה. לא מספיק לזרוק סיסמאות כפי שעושים הפוליטיקאים.
תרשה לי עוד תגובה אחת לפינג פונג.
לתקשורת יש נטייה לנפח, בעיקר בעונת המלפפונים, וזה טבעי.
אבל אני מאמין שהציבור הישראלי מבין כשמדברים אליו בהגיון. ככל שתהיה מדיניות ברורה ועקבית וכלפי החוק, כך האזרחים ירגישו בטוחים יותר, וכך גם יהיה להם יותר אומץ לב לכפות נורמות טובות על סביבותיהם. זה נכון בישראל ונכון בכל מקום. כהדיוט שאינו בקיא בפרטים, אגב, אני מתרשם שבסך הכל אנחנו בכיוון הנכון.
היי לחולם.
אני מדבר בעיקר על סוגיה א'. אפקטיביות.
לגבי סוגיה ב'- הבעייה היא שמנסים ליצור תחושה ולא מנסים להמשיך ולהפחית את העבריינות. ההבדל הוא אדיר. יש מחקרים שמראים שבשנים האחרונות יש הפחתה בתחושות של בטחון אישי וזאת בניגוד לנתונים על ירידה בכמות מקרי עבריינות. כאן אנחנו מגיעים לסוגיה בעייתית נוספת. התקשורת. אני מצטער לומר אבל לדעתי אנחנו מואכלים במנות דם תקשורתיות אדירות שגורמות לערעור הבטחון באופן לא פורפורציונאלי למציאות. התקשורת עטה על מקרי האלימות וכלפי חוץ היא טוענת: זה רק סיקור של המציאות. אני לא מסכים עם זה. במחשבה נוספת ומנוגדת למה שאמרתי- יש חשיבות גם לתחושות. אחרי שפועלים לצמצום עבריינות צריך לחשוב גם על יצירת תחשות בטחון. אולי להפסיק לצרוך חדשות?
רני- ברוב הדברים תפיסותינו לא שונות.
אני מסכים עם מה שאתה אומר על צמצום פערים, השקעה בחינוך, מניעה מראש, ושיקום. אני גם מסכים שיש כאלה שלא יכולים כפי הנראה לחיות בינינו. הם מסוכנים מידי. לדעתי אולי יש כמה עשרות כאלה.
אני גם חושב כמוך שתופעות של אלימות, בריונות, אלימות מינית וכו' הן בעיות קשות שמחייבות התמודדות רצינית.
אבל אני רוצה להדגיש שתפיסתי במקרה הזה לא מנסה להשען על עקרונות הומניים אלא על מטרה אחרת:
אפקטיביות. אנחנו צריכים לצמצם אותן ולא לנסות להתפס לפתרונות פופוליסטים שלא יביאו לירידה בעבירות אלא לתחושת הקלה מסוימת, אולי מעורבת ביצר נקמה שגם הוא מאוד אנושי, אבל לא יגרמו להפחתה, לצמצום של האלימות.
מצטרף להסתייגות מאווירת הלינץ'.
עם זאת נדמה לי שיש כאן שתי בעיות שונות.
האחת, כיצד להעניש בדרך הוגנת ואפקטיבית? - לכך נוגעים המאמרים שצירפת.
השניה, כיצד ליצור תחושת ביטחון בציבור? - כי זה מה שבעיקר מציק לאנשים, ופחות רגש הנקמה.
אתה מביא דוגמא לארוע כמעט קפקאי -
כזה שכל אדם בעל הגיון בסיסי רואה שיש בו מן העיוות וחוסר הצדק ועליו מסיק מסקנות?
במקרה של עבריינות מין - ישנם מחקרים המוכיחים שהיכולת של הקורבנות להשתקם משתפרת כאשר העבריין נתפס,
מורשע ונענש בחומרה. וכשאני מדבר על קורבנות אני לא מתכוון לנער בין 15 שקיבל מציצה בשיעור,
אלא על נערות ונשים שהותקפו בברוטאליות וכבודן וצלם האנוש שלהן חולל לצמיתות.
סלח באם הגישה ההומנית שאתה דוגל בה אינה חלק מהשיקולים שלי ויותר מכך - הסיכוי של המותקף להשתקם ולו במעט מעניין אותי עשרות מונים מהתחושה של העבריין בכלא.
כלא הוא לא מקום שבו כיף ונעים, כלא הוא מקום שבו סוגרים אנשים שפוגעים באחרים. אני מתייחס רק לעבירות של אלימות, מין ורכוש פרטי - באלו צריך להחמיר עד מאוד - רק בשביל להגן על החברה. ובלי קשר לנקמה, כחלק מתהליך בריא של חברה, מרבית הציבור הנורמטיבי זכאי לצפות שידו של החוק תכביד על אלו שאינם עומדים בנורמות בתחומים שמניתי.
התגובה שלך לדברים שלי דמגוגית ובוחרת להתייחס למשפט אחד שרשמתי.
אני בעד מניעה בחינוך ואני בעד מתן הזדמנות שווה ותקציבים והקטנת פערים לכל שכבות האוכלוסיה וכן בעד התחשבות בעבירות ראשונות (מלבד מין ואלימות קשה) ונסיון שיקום.
נדמה כאילו אתה סולד מהציבור ('צמא הדם' לדברייך) בעוד שהעבריין זוכה לקיטונות של חמלה (והוא כמובן אינו 'צמא דם' אלא קורבן של אי צדק חברתי).
יתכן שאנשים מסוגך תורמים לאיזון בסופו של דבר. סלח לי על כי איני רואה את הדברים כמוך ואני לא מרגיש פחות הומאני וראוי.
עבריינים מסוכנים מקומם להירקב בכלא ובמקרים מסויימים לא הייתי יוצא לכיכרות גם אילו היו מוצאים אותם להורג.
איך לא חשבו על זה קודם?
רגשות הציבור...
אולי נבנה איצדיון גדול ונכניס את העבריינים פנימה עם מספר חיות טורפות וניתן להם להתגושש.
או שניתן להם להיאבק זה מול זה. מי שיצא חי- שיחק אותה.
זה קצת דומה למה שקורה במילא בבתי הכלא רק בלי ההנאה שבצפיה.
הציבור אוהב דם.
הציבור יאהב את זה.
לדעתי רגשות הציבור חשובים פחות מבטחון הציבור. כפרטים וכחברה.
לפיכך אני לא מתייחס לסקרים שמראים שהציבור מפחד אלא לסקרים שמראים כמה עבירות דווחו בפועל. צריך לספק ביטחון. צריך להפחית את האלימות, את העבריינות והשאלה היא מה עובד ומה לא.
נקמה היא דבר חשוב (יש חברות שבהן נקמת הדם עדיין מקובלת, אתה מעוניין להצטרף אליהן?) אבל אם היא גורמת למעגלים מתמשכים של אלימות ולהפחתה ברמת הבטחון המעשית- למה לנו לקדם אותה?
חוק שלוש ההרשעות לא עובד אם בוחנים את יעילותו. אם בוחנים את הרגשות אז אולי כן. בעיקר את הרגשות של מי שיש לו מספיק כסף כדי שלא יתפסו אותו עובר על החוק.
ולגבי הסוף אני מסכים איתך לחלוטין. יש לנו חברה לנהל וצריך לבסס את הניהול קודם כל על עובדות.
הצד המניעתי בהחמרת הענישה הוא רק צד אחד,
ישנו גם האלמנט של הרחקת העבריין מהחברה.
האם לכך אין חשיבות?
ומה על רגשות הציבור? מדוע שלא ינתן קתרזיס הוגן והכמיהה לצדק תבוא על סיפוקה ולו באופן חלקי בלבד?
אני בעד חוק 3 ההרשעות. עבריין שנתפס והואשם 3 פעמים ישלח לכלא לעשרות שנים.
אם כל הכבוד לאמפטיה (ויש ממנה למכביר) יש לנו כאן חברה לנהל.
את צודקת.
מהיכרותי את עולם העבריינים והעבריינות יש שני מצבי נפש עיקריים:
האחד כמו שאת מגדירה אבדן שליטה או תחושה של אבדן שליטה והשני הוא התחושה שלא יתפסו אותי.
בשניהם אין לענישה שום השפעה.
אני מסכימה שזה קשקוש.
בעבירות מהסוג של אבדן שליטה על היצר, לא נראה לי שפחד מפני עונש הוא שיקול.
בלי לקרוא מאמרים ומחקרים - זוהי גם תחושתי .
ותרבות הכלום אכן הולמת בנו.
לפחות צחקתי.
צדק מר מרקס!
(-:
אני חולק על ההנחה שיש התגברות של אלימות.
מהסתכלות מעבר לעיתונים ולמסך- אין התגברות. דווקא בשנים האחרונות יש ירידה באלימות.
פחות מקרי רצח באופן יחסי. פחות אלימות מינית.
ולגבי הפוליטיקה- אמר גראוצ'ו:
"פוליטיקה היא אמנות של חיפוש צרות, מציאתן בכל מקום, אבחון שגוי שלהן ושימוש כנגדן בתרופות הלא נכונות."
התגברות האלימות היא חלק מאוד נרחב כתוצאה מהידרדרות המערכת החינוך בארץ
וחינוך הורים לקוי בבית, בשנים האחרונות.
2 העשורים האחרונים מתאפיינים בתרבות הכלום, וזה בכל העולם
ומערכת פוליטית שלא השכילה לעשות דבר על מנת למצוא פתרונות יצירתיים והולמים.
במקום בו פוליטיקאים עסוקים בכל שנתיים בבחירות, שום דבר המשכי וטוב לא יכול לקרות.