פוסטים אחרונים
- השומרים 26/11/19
- הנותרים(סיכום סדרה) הבשורה על פי קווין 12/6/17
- מכונות המקצרות לנו את הזמן 30/9/09
- הרוזן האדום - הפרישה 1/9/09
- רוכבים על אופנועים באפלה 25/8/09
- סיוט 23/8/09
ארכיון
הבלוג שלה
ביולי 2019 ניכנסתי לבלוג שלה. מייד ידעתי שיש משהו מיוחד שם. ראשית מוסיקת הרקע הייתה מונוטונית, ושבילי הפרחים השיקו רייח מיוחד של קינמון - זה בדיוק הרייח השנוא עלי. שעון מטוטלת גדול במסדרון הבלוג ניצב כשמחוגו הגדול עמד על דקה לפני 12. לא יכולתי לדעת איך חולפות השניות, אבל איך שנכנסתי לסלון, כבה המסך ונאלצתי לשוב למחרת. ביום המחרת, נכנסתי למסדרון והפעלתי שעון עצר. בסלון ראיתי אוסף ציורים שלה - התמונות נראו מזוייפות. בתמונה השלישית כבה המסך וכשהצצתי בשעון ידעתי שחלפה דקה בדיוק. "בלוג מוזר", הרהרתי לעצמי, סביר להניח שרק מטורפים ישארו אחרי שתי זריקות כאלה. אבל, צייד בלוגריות כמוני לא ירים ידים. *** שלושה ימים לא נכנסתי לבלוג שלה, שלושה ימים סתמיים חסרי עניין, וחוץ משידרוג הבלוג שלי לחליפתחש ורסיה חדשה לא עשיתי הרבה. נזכרתי בה והתקשרתי למיקו. מיקו בדק ואמר, כי הוא בכלל לא מצליח להיכנס. מייד נכנסתי לסיבוב סתמי. עד שמיקו ענה צילמתי כמה פעמים את המסדרון, בטרם כבה לי המסך. הראתי לו והוא אמר שזה מוזר, אבל אין לו זמן להתעסק בפריצה לבלוג שלה. בלילה כבר ישבתי מוכן, וכשהשעון הצביע שחלפו 24 שע' מבקורי הקודם, נכנסתי לבלוג שלה.עבדתי כמו שד במשך דקה. פרצתי לסלון, מלאתי את פרטי בספר המבקרים, לקחתי את המפתח מעל השידה ונכנסתי לספריה שלה, צילמתי את כל הקיר של הספריה בעשרים צילומים מגדילים ואז כבה המסך. *** נתתי ל גוגל להכין לי תקצירים לכל הספרים. מחתך ספרותי היה ניתן לראות כי היא חובבת שירת ימי הבינים, סרטים אילמים, וציירים אונגרדים מהמאה ה 20. מרבית הפרוזה שנמצאה על המדפים הייתה מעורבבת מספרים קלילים. בין כל החיפושים ראיתי דבר מוזר - גוגל לא הצליח למצוא אזכור לספר אחד : הפייה הכחולה מאת תומאס בקינס. לא התעמקתי בעניין, רק טענתי את הכל לאנלייזר שלי, והלכתי לישון. התעוררתי בערב, ומייד ניגשתי לבלוג שלה. נכנסתי לסלון במהירות חותם על הספר ופותח את הסיפריה במפתח שבידי - כל זאת בשבע שניות. עניתי במהירות על שאלון הספרים שהציבה למבקרים וקיבלתי ממנה הודעה מהבלוג על התאמה ספרותית. היא ברכה אותי, והודיעה חגיגית, שנוכל להיפגש חמש דקות ביממה לשיחות על ספרים. למחרת כבר לא הייתי חייב לעבור בסלון - דלת הספריה המתינה לי, והשעון הגדול הצביע על חמש דקות. מוסיקה נעימה נשפכה על הספות היפות שהוצבו שם, והאוויר היה מלא רייח קטורת עתיקה. אלבום תמונות קיפץ מול עיני ויכולתי לראות תמונה שלה עדכנית מחייכת ומציצה בי בהתגרות - זה הדליק אותי, ולכן סגרתי במהירות את האלבום הרייק והצעתי שיחה ספרותית. הבלוג שלה הרהר שניה בעניין ואז הסכים. זה הלך טוב - האנלייזר שלי עשה את העבודה, ואפילו קיבלתי עשר שניות נוספות להשלים משפט, בטרם יכבה המסך. *** כך, אחרי שבוע של שיחות הצלחתי סוף כל סוף להיפגש איתה. היא הייתה באמצע ג'קוזי ושאלה אם ארצה להצטרף. כמובן שהסכמתי, ולבשתי חליפתחש. לצערי הרזולוציה המטשטשת שהעניקה לחליפה שלה הייתה מכוונת למינימום, וגופה העירום המשתכשך מולי נראה מטושטש להחריד כך שלא יכולתי להתרשם ממנה. השתדלתי לא לגעת בה ולהראות מאופק. ליתר ביטחון לבשתי תחתונים, וניכנסתי לג'קוזי. צחקנו ודיברנו קרוב לשש דקות. לפתע היא עצרה ואמרה " זמנך עבר, אבל ממחר נוכל להיפגש כחצי שעה" זה היה מצויין עבורי, וסוף כל סוף, אולי אוכל לפרוץ את המערכת שלה. למחרת ניכנסתי ישירות לסיפריה, והיא לא הייתה. הצצתי במגרות וחיטטתי בשעמום מכוון בכל ספר אותו חשבתי שיגרה את דמיונה. הסתובבתי במסדרון, וצילמתי כמה תמונות למפצח שלי. ידעתי שה ZHTML יתחיל לעבוד ברגע שיהיו לו מספיק נקודות נ.צ. זה לקח לי רבע שעה ואז השארתי לה הודעה על מקרר המטבח של הבלוג שהצטערתי שלא הייתה. יום למחרת, צילצל הטלפון בסלון שלה כשהייתי באמצע ביקור אצלה ומיפיתי את הסלון. הייתה זאת הודעה מתוקה בה סיפרה כי היא מצטערת ויהיה לה קשה להיות זמינה בבלוג. כתשובה השארתי לה הודעה כי אני מתגעגע. תוך שבוע מיפיתי את כל הבלוג שלה, החל מהשירותים ועד הסלון החמוד שלה. ביום שישי ציפצף המפצח שלי והודיע כי איתר את הקודים של המצלמות שלה, ביום שבת בלילה כבר הייתה לי שליטה רוורסייאלית על כל הבלוג. התכוננתי לעניין, וביום שלישי זה הגיע. נכנסתי ושאלתי אם אפשר להצטרף לג'קוזי. היא אמרה שאין בעיה ושאתן לה עשר דקות להתכונן. לחצתי על האנלייזר שלי וראיתי אותה. היה לה גוף מלאכי, לבן כשלג עד שקוף כזכוכית ורדרדה. שיערה היה כחול עמוק מתאים לעיניה הגדולות. היא ניכנסה לאמבט והתפעמתי מורדרדות אבריה האינטימים. היא הציצה בי בהפתעה ומבטה היה שלוח לעבר תחתוני התפוחים. היא התיישבה במים השקטים מהססת אם ללחוץ על מנועי הג'קוזי, ואז אמרתי בקול שהיא יפה להפליא. היא צחקה ואמרה שהדמיון שלי מעולה, וכי תחתוני מקומרים ללא סיבה. צחקתי בחזרה ואמרתי שמעולם לא ראיתי גוף כזה יפה. ראיתי את הסומק בצווארה שעה שמשכה ידיה לכסות את הפטמות האדומות שהתנוססו על צמד שדיה החלביים. ידעתי שזה מגרה אותה, כי האנלייזר הודיע לי שברגע זה חליפתה מנסה להוריד 2 מעלות מחום גופה, וכי בתחתית בטנה הטמפרטורה עלתה בשתיים וחצי מעלות. האנלייזר שלי בשיתוף המפצח סיפרו לי הכל, וכשהתקרבתי אליה והצבעתי בדייקנות על הפטמה האדומה, יכולתי לראות איך הדופק זורם במצחה, וכי עיניה פעורות. ליטפתי את הפטמה, תוך כדי הגברת עוצמת החיכוך בחליפתה. היא זינקה לאחור ואמרה " כיצד זה קרה שהתחשמלתי ? " עניתי שזאת תחושה הדדית וכי לבטח טמפרטורת גופנו עלתה לרמה תשוקתית ביותר. שידרתי לה נתונים כוזבים כשהציצה מעבר לכתפי לעבר המסך שלה. היא סרקה את הנתונים השקריים שבמסך ואז מבטה הרך חזר אלי. היא לחצה על כפתור "טבעי", והפעם לא התערבתי. גלשנו אחד לכיוון השני בחיבוק מטורף. שלוש פעמיים גנחתי בגופה המשתולל במים, עד שנפלתי לאחור ואמרתי - זהו, אני לא יכול. היא גיחכה לעברי ושפשפה את מרפקי ידיה הכואבים. "אכן, עשית כל מה שיכולת היום, אבל יהיו לנו עוד שמונה שנים מקסימות כאלה בעתיד." לא הבנתי, והרמתי גבה. היא חייכה במתיקות וסחבה את עצמה כלפי מעלה מתיישבת מולי, "אם הבלוג שלי לא טועה החליפה החדשה שרכשת, תחזיק ללא שום בעיה שמונה שנים, נכון?" הצצתי בה בתדהמה "מאיפה את יודעת שרכשתי חליפה חדשה?" היא רק צחקה וניגבה במגבת את שיערה הרטוב. הבנתי לפתע את האיום שבדבריה, ומייד לחצתי על מפסק השבת, אבל הוא לא עבד, ביקשתי מהאנלייזר למצוא את הדלת אבל היא הייתה נעולה. היא קמה והחלה לפסוע לכיוון היציאה, בדלת עמדה לרגע ואמרה " עכשיו תוכל להנות מהספריה הגדולה שלי. שמונה שנים זה זמן קצר יחסית לעומת כמות הספרים שאני מחזיקה בספריה. ראיתי שהטעם שלנו זהה" היא יצאה מותירה אותי המום. *** כל החדרים בבלוג היו פתוחים עבורי, כולל הספריה שם ישבתי שנים לקרוא ספרים משמימים. רק הג'קוזי וחדר השינה שלה ננעלו לפעמים. כשזה היה קורה הייתי מצטט מאחורי הדלת שומע אותה מתעלסת עם מישהו אחר. הייתי חוזר מעוצבן לספריה וממשיך להיתקע בספרים המסריחים. שמונה שנים זה הרבה. והפכתי להיות מומחה בשירת ימי הבינים, וציירים אוונגרדיים. מהספרות הזולה שלה התעניינתי בספר אחד בלבד. היה זה ספרו של תומס בקינס - הפייה הכחולה. זה סיפור על פייה שהסכימה שבן אדם ישכב איתה, רק אם יסכים לההפך לפיון הכלוא בגזע העץ. בסוף הסיפור הגיבור הכלוא מחליט להתאבד, ונהפך לפרח המושרש בעץ באמצעות הכישוף של הפיה. לא רציתי להגיע למצבו, לכן רצתי למטבח להכין לי משהו לאכול.
|
תגובות (34)
התוכן ננעל וכעת לא ניתן להגיב.
/null/text_64k_1#
תודה, נשמה שלי...
היה שווה לפתוח לך את הבלוג.
כתבת מעולה.
גם הרעיון וההתפתחות שלו וגם הכתיבה עצמה.
שתיתי ב"שלוק" אחד :)))
ממש במקרה כתבתי פוסט הדן בפרובלמטיקה של מע' יחסים בין אדם לחווה - ולקחתי את הפרשיה הראשונה בהיסטוריה.
לכי תדעי.
עד אז יתכנו המון שינויים.
לנו אינ צרות חוצ מכמ.
אנחנו מושלמות.
בוא נחשב..2019..
אני אהיה בת..50+..
:-)
*** אלוף אתה..יופי של סיפור..
ובז'אקוזי בטוח לא אשב אני..
רב הסיכויים שזו תהיה הבת שלי..
אבל אז..
בטוח אחשוב..שאתה מבוגר מידי..
הזמן..אתה יודע..
חח
כל מין והצרות שלו.
זה מה שקורה כשאתמ לא לומדימ לא לחשוב עמ הזינ.
לא מסובך?
את עובדת עלי אההה?
אני מניח שאפשר לעשות העניין הזה פוסט "רציני"
איך אני יודע מי חמה ומתי היא מוכנה ?
מד לי!
מודד חום נרתיקי מחברת טבע.
מזה קנדום? איפה זה?
ואני דווקא כן מצפה שתעשה בדיקה
כדי שהכתיבה שלך תהיה אמינה יותר ותאמין לי זה לא מסובך!!!
:))
תודה מתוקה.
דרך אגב מה הטמפרטורה אצלך בזמן שעומד לך ?
( ראי דיון תגובתי מעל תגובתך)
איזה בדיקה, אלוהים? את לא מצא ממני שאסתובב עם מד חום ליד הקנדום?
מעולה.
נניח וזה 40 מעלות שם - זה לא בוער כל כך
אבל תגובות זה עניין סובייקטיבי
אני אחכה לתוצאות של הבדיקה :)))
אם את שואלת בצורה טכנית לגבי הסיפור - החליפתחש בודקת..
ואם את שואלת כבעניין הטלת ספק בכישורי הכותב עצמו בהבנת טמפרטורות... זה כבר עניין אחר.
הידע שלי מצטבר מתגובות נשיות בלבד ( אף פעם לא תקעתי מד חום לבדוק אם זה 2 מעלות או יותר) - הרבה פעמים שמעתי נשים אומרות שהתחתון בוער להן. אאההה.? מה יש לך להגיד?
סתם לידע כללי
עברו צנזורה על ידי הפייה.
חן חן.
אני חובב מד"ב.
מה לעשות?
מד"ב ונשים דווקא הולך יופי.
מד"ב ופנטזיה אחים המה.
עם כל השכלולים, ... אין כבר לגברים שום יתרון... ראי את הקפה - ממלכה צלבנית נשית.
לילה טוב,.. ואולי בוקר טוב.
זה כבר עניין לסיפור חדש... אבל נראה לי שיגמר בטוב, סה"כ הסיפור נכתב בגוף ראשון, כלומר המחבר נשאר בחיים.
אני מקוה שמצאת את המפתח בסלון.איפה התמונות שצילמת?
מקסים :)
אס, אתה מסתובב יותר מידי שעות בקהילת מד"ב..
ואתה גם היחידי שממלא להם את הקהילה בדיונים..
אף פעם לא הצלחתי להתחבר לקהילה הזו, לא מבינה מה מושך אותך לשם..
אבל הסיפור שסיפרת יכול להתקיים במציאות..
רק אצל אנשים מיוחדים שיש להם הבנה מיוחדת במחשבים :-))
חוטא במדע בדיוני, הא?!?
< פיות כחולות יש רק באגדות >
{ תפסת מרובה - לא תפסת }
אני דווקא אוהבת קינמון. מאוד.
עם כל השינויים הטכנולוגיים - גברים תמיד יהיו גברים - ציידים - אז ככה, מסתבר שגם נשים אוהבות לצוד.
עכשיו יש לי על מה לחלום הלילה.
סיפור מעולה!