לא, זה לא הבלוג הראשון שלי. הגעתי לדה מרקר אחרי שהות באתר בלוגים אחר. בקהילה כמו בקהילה, גיליתי שהגעתי למקום שבו אין לי כמעט פרטיות וחבריי הוירטואליים הפכו למליצי יושר ולחורצי גורלות, בלי קשר למה שכתבתי. היו שאהבו אותי והיו שלא, וכל הזמן הזה השתדלתי לשמור על איזון, עיגלתי פינות כדי לא להזדהות באופן מלא, כדי לא להחשף. לא בגלל שאני מסתירה משהו רע, להיפך. בגלל שקשה היה לסמוך על מי שסביבי שיבין. חברויות נבנו ונהרסו, אולי בגלל חוסר היכולת שלי להשמר או לסמוך, או המשיכה שלי למי שלא באמת קורא בין השורות.
ועכשיו יש משהו משחרר בכתיבה אנונימית, שלוחת רסן מהזן הלא מזיק. אני לא צריכה להתחשב בדעות של חברים או מכרים, אני לא צריכה לחבר אחד ועוד אחד שכולם יבינו, או להסביר בפרטי למה התכוונתי כשכתבתי על הרגש ההוא.
להיות אנונימית כאן זה חופש שכנראה התגעגעתי אליו.
הבעיה היא שאני יוצאת החוצה מהמילים, ומפתחת תחושות אמיתיות גם פה, כאלו שברור שבהדרגה יגרמו לי להפתח ולחשוף אותי. |
מנומס
בתגובה על בקטנה
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
משפט יפה אבל לא לגמרי קשור...
אם הכוונה היא שעשית לך פה חברי-נפש חדשים שאת מתכתבת איתם בפרטי,
אז זה כן נראה לעין-
השאלה רק לעין של מי :)
מצחיק :)
(לא הכל נראה לעין, אתה יודע)
(איזה משפט מוזר זה, הא?)
(ברצינות, תחשוב עליו שניה...)
נא,
תראי מי מגיבים לך?
את רואה פה מישהו ששווה להיקשר אליו רגשית?
:)
חו"ח לעזוב. טפו טפו טפו.
עד שבאתי?
תישארי (אני לרוב בדיעבד)
ויני ויני, אתה מנסה לשכנע אותי לעזוב? אל תפחיד אותי :)
(איך אתה משלם?)
(אין על התגובות שלך)
אנונימיות כאן?
אני כנראה באמת שלא מכיר את אתרי הבלוגים 'השווים'.. :)
כולם מספרים לי שבקפה הזה הכי דביק (ודביקות, במיוחד היום, פוגמת ביופי הפנימי שלי)
אבל אני מניח שיש, לא בקלות אבל יש, דרכים לעקוף או אפילו לא להגיע למצבים שלא נוח לך בהם.
האמת שקצת מפתיע אותי לשמוע שזה לא בלוגך הראשון. יש איזה 'תג מחיר' שכנראה מגיע עם וותק בכתיבה
+ ותק בוירטואליה, ומעברים ממנה החוצה ובחזרה. אבל אולי שווה לשלם, יצא לך פוסט אותנטי נהדר
איכשהו ידעתי שתביני.
ואז אתה אמור לתלות שלט "טקסט אותנטי" במקרה של אזעקת אמת ולהיפך? כי הקשרים האישיים זוכרים כל מילה...
(אולי התעייפתי מקשרים)
כן
יש הרבה יותר חשיפה בדברים שאנחנו כותבים מאשר בשמות ותמונות. אם יותר נוח לך לכתוב ככה, תמשיכי עם זה.
אבל אי אפשר להמנע מלפתח קשרים אישיים עם אנשים אם עושים את זה באופן קבוע.
זה יותר פשוט כשהניואנסים שלך כל כך משעשעים, לא? :)
(ירוקים)
אני זוכר שכשהתחלתי לכתוב כאן נדרתי נדר להשאר רק בפוליטיקה ואקטואליה
איכשהו יצא שהיום חוץ מהשם האמיתי שלי כולם כאן יודעים על כמעט כל ניואנס שעובר עלי בחיים הפרטיים שלי
רוב הזמן זה בסדר.
האנונימיות הזאת היא ללא ספק ברכה.
(כתומים?!)