0
| הכוח ליצור הוא איזה מן גן נראה לי, משהוא מורש בכלל, תשוקה שאינה נשלטת . אני רואה את הניצוצות בעיניים של ילדי במפגש עם חומר, עם צבע, הירושה עברה שם עם עוצמה ,היצירה מתגלגלת להם מבפנים. הכל פזור פה על ריצפת הדירה, חומרים שונים צבעים, כלי עבודה , מוכן לשימוש בכל עת למי שרק יחפוץ, בית מרוצף ציורים ופיסול. ההתרגשות העצומה בתקופה של עבודות שמתהוות, והילד שלי שבאיזה בוקר לא מזמן הביט בי במבט מודאג ושאל:"אמא.. הכל בסדר אצלך?" -למה, ילד שלי אתה שואל? - "כל כך מזמן כבר לא עשית משהוא חדש.." שנים רבות עסקתי ביצירה עבור.. הבתים שבניתי, נגרות, המוצרים נוצרו, הדמיון השתולל אבל במסגרת מוצר יעודי. הבתים שבניתי נבנו עבור .. מביטה באנשים להם הבית מיועד, סוג הלבוש ,סגנון החיים ומשם הבית נוצר, מחפשת שם להביע את המוסיקה והתכנים של אותו אדם לו הבית מיועד. ואחרי.. לפני כשנתיים נפרץ אצלי סכר חדש, אומנות נטו, שלי, דברים שנוצרים אצלי מבפנים והם רק עבורי . בהתחלה הייתי נבוכה משהוא מהעובדה שאני נוגעת ומשקיעה זמן במשהוא שהוא לא קיומי. צריך לפרנס שלושה ואני.. מורחת צבעים, מכופפת ברזלים. משהוא שם היה חזק ממני, כאילו פשוט היה בהמתנה של שנים כדי לפרוץ החוצה ואז בדיוק כשהיה הכי מסובך {חייב להיות..} התפרץ ללא שליטה . נתתי לעצמי לעוף עם זה, נספגתי לעיתים לימים של 24 שעות של עבודה ,[ סופי שבוע כאלו כשהילדים לא פה.] הגוף מיצר, הראש לא בסיפור בכלל, הנפש בפנים פועלת , עושה בצבע ובחומר מה שהיא רוצה .הכל יוצא שם , הגוף מקיא מעצמו מאגרים של יצירה חסומה של שנים.עשיה שבאה ממקום של תשוקה, של צורך,התמכרות מוחלטת לתחושה שהגוף מוציא את תמונות הנפש שלו. זכיתי בעולם חדש של חופש עבורי, עוד מתנה נפלאה מהעולם .. |