זה לא סוד שביצוע פרויקטים מוביל בלא מעט מקרים לשינויים כאלה ואחרים בשיטות ונהלי העבודה אם כתוצאה מכישלונות ואם כתוצאה מיחס עלות-תועלת גבוה. למידה פרויקטאלית מתרחשת כאשר נוצר ידע חדש כתוצאה מהסביבה הדינאמית של הפרויקט. במחקר התגלה כי באותם פרויקטים בהם היה ניהול ידע היו רווחים משמעותיים בכל הנוגע לצבירת ידע ארגוני. אותו מחקר ניסה לבדוק את הקשר בין תיעוד הידע בפרויקטים לבין הרווחים של הארגון מאותו תהליך של תיעוד הידע. התגלה כי בארגונים בהם הייתה קיימת מדיניות ניהול ידע מוגדרת וניהול הידע התבצע לאורך זמן, התקיים קשר מובהק בין הדברים. עוד התגלה, כי באותם ארגונים בהם בוצע תהליך ניהול ידע סדור והיעילות באותם פרויקטים הייתה גבוהה יותר (השקעה בשינויים והתאמות היא תמיד נמוכה יותר מההשקעה הנדרשת בפיתוח מאפס). זה לא סוד שאנחנו אוהבים לשמור את הידע שלנו "קרוב לחזה" ולא לחלק אותו עמיתים לעבודה. אנו חושבים כי כך הארגון יהיה תלוי בידע שלנו ותלות זו תוביל ליתר בטחון שלא נפוטר בשל תלות זו. מצד שני הדבר מונע מהארגון כמערכת להשתפר, להיות טוב יותר ממתחריו ולהביא, בסופו של דבר, לדריסת הארגון ע"י מתחריו ואז נמצא עצמנו ללא עבודה מסיבה אחרת. מה דעתכם אודות ההתנהגות וההתנהלות הנכונים הן מצד ההנהלה והן מצד העובדים ? |