גלה יא אלה
פוסטים אחרונים
- חוסכת לפסיכולוג 30/11/14
- הכי אידיוט בעולם. 29/7/14
- לאדון ערומכו-לו 24/7/14
- גם לכתוב לך את העסק וגם ליצור לך וידאו מושך לקוחות 24/7/14
- תגיד, מה שלום ה.... 5/7/14
- סרט שלא מביא לקוחות, סרט רע! 1/7/14
ארכיון
טיול לשום מקום.
יצאתי את הבית! אין אני יודעת מה גורם לי לחוסר שקט, המתחיל בשעות הבלתי סבירות הללו כמדי לילה בלילה. החשש הכבד המאפיין את הקרובים לי, על הרגלי זה, כבר התחלף מזמן בהשלמה כנועה וחסרת כוחות. כן, יש בי בכדי להתיש כל אדם באשר הוא ולדור בכפיפה אחת לצידי, זה כלל וכלל לא פינקניק. אז איך אפשר להבין שדווקא בשעה שתיים עשרה ועשרה לערך, כמידי לילה בלילה, תשוקה עזה לשיטוט מפעמת בליבי ואני נוטלת איתי את כלבתי האהובה שמיכת פיקה דקה, חורף או קיץ, קור או חום, אני עם הפיקה הזה וכלבתי, שתינו עם פיקה קייצי ולא הולם לעיתים. כשיצאתי באותו הלילה, לא היה דבר שיבשר את העומד להתרחש. אני חושבת שזה היה אי שם בדיוק כשירדנו לואדי הקרוב לבית מגוריי, כן, זה היה השלב בו לפתע הבחנתי שאני לבד, קריספי שלי נעלמה. קראתי בשמה, אך כלום, לא היה זכר לכלבה הכל כך צמודה שלי. נבהלתי, כמעט ולא קרה שהיא - בת בריתי תנטוש אותי כך במעבה חורש האלונים הזה ועוד בלילה כל כך קר וסגרירי, הלא היא רשת הבטחון שלי, היא חברתי ללא תנאי, תמיד שם בעבורי ובלילות קרים, היא מביטה בי בהכנעה ובחוסר רצון משווע ובעצם יוצאת החוצה בעבורי בלבד...היכן היא? התחלתי מחפשת אחריה, קוראת בשמה בחשש מפני הבאות ומהידיעה שאם ארע דבר מה, הלא שאני הבאה בתור, אני היא המסומנת, היא רק הטריגר....ואז רישרוש בין שיחי הרותם הדוקרניים. "קריספי?" אני מקשה ומוסיפה בהנחת רווחה: "זו את?" אך הכל קופא לפתע, שום יללה, שום איוושה, הכל דומם, כה דומם, דומם עד דאגה, מן שקט לא כתמול שלשום משתרר באויר...שקט של כלום, דמי פוסק מלכת, אני מחווירה, ריח רע עולה באפי, ריח לא מוכר במקום המוכר לי מכל, לפתע זה מתחבר, היא לא תחזור, אני מרגישה את גרוני נחנק, שצף דמעות בלתי נשלט וזעקה עד לב שמיים מפרים את החלל הקריר ואני קורעת על ברכיי וצועקת את שמה: "קריספי, קריספי שלי, בואי". ואז זה קורה, הגרוע מכל, יד גדולה וחמה תופסת בכתפי הימנית מישהו מנער אותי מאחור ומטלטל אותי במלוא עוצמתו...יד מושטת אל פי ואינני יכולה לצעוק עוד...זה הסוף....למה ככה? למה הייתי חייבת שוב לצאת לחורש המסריח הזה בשעות לא סבירות? כמה פעמים היו צריכים לספר לי שכך... *** "גלית, גלית, תפסיקי לצעוק...את תעירי את הילדים" אני מתעוררת שטופת זיעה לקריאותיו המבוהלות של בן זוגי המנסה בכל מעודו לבלום את פרץ צעקותיי. לא מסוגלת להרגע מהחלום הזה, אני יורדת לקומה התחתונה בכדי להרוות צימאוני ומביטה במרבץ, המרבץ הריק, אותו האחד שבו כל כך אהבה קריספי להתפנק כשגבה אלינו, בכדי שלא נציק לה אז לכשהיתה כבר כל כך חולה והוא ריק והוא קר...רק הגעגוע מקפיא ומעביר עדיין זרמים עזים של צימאון למישהי שלא תשוב עוד לעולם. (מוקדש באהבה לכלבתינו שהלכה השנה לעולמה) האתר שלי: www.e-sheet.co.il |
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה מאירה♥
עצוב....מבינה את ליבך....
*
אויש יש לי לב חלש, לי לי לי זה עושה קיצור פז"מ, הפז"ם של הכלבים האלו.
אההההה הוווווווו (התשמעי קולי רחוקתי שלי)
♥♥♥גגו, אין מנוס בחיי ולמרות זאת להנות, זו הדרך.
לילה טוב האיש מאטלנטיס, כיף היה לראות אותך כאן איתי שוב.
זו הבעיה עם כלבים, הם מקבלים קיצור פז"מ ביציאה.
לא פיקניק...
גם לי יש כלב אהוב מאד...
ולפעמים עולה בי המחשבה מה אעשה ביום הנורא הזה
איתך
כן, וזה חלק מהחיים
וזה חלק שהילדים למדו על בשרים בפרידה הקשה הזו של מישהו שהיה איתם מאז נולד.
היתר כמובן ב ד י ו נ י:)))
תודה רקדנית שלי
עצוב ולא נעים
מבינה לליבך....יש לי כלב וחולמת לעיתים שמשהו רע קורה לו.
לא מסוגלת בכלל לחשוב שלא יהיה במחיצתנו.