כמה פעמים אמרתם: זו ההחלטה שלי והיא סופית ולבסוף נאלצתם לסגת? האם זו אמירה החלטית מידי וללא מחשבה ? או שנכפים עלינו סיטואציות שמאלצות אותנו לשנות את החלטותינו? ברור שכל מי שאומר זאת יודע למה ומדוע אבל לי זה היה שבירת מסגרת שבירת כללים שעליהם חינכתי בבית הבן הקטן שלי אמור היה להתחיל מסגרת לימודים בחטיבה דתית ישיבת בני עקיבא ופתאוםהחליט הוא שלבי"ס דתי הוא לא הולך הוא מבקש לעשות שינוי שינוי ממה שהורגלנו הרי אנחנו דתיים לא ייתכן לחשוב על בי"ס ממלכתי ולא ממלכתי דתי התעקשתי שלא יילך והוא היה בשלו לא העלתי על דעתי מצב כזה בכלל ההחלטה שלי היתה לו קשה גרמה לו עוגמת נפש גם לי במידת האפשר היה לו קשה נפשית עם הקביעה שלי חששתי לא שביה"ס לא טוב חלילה או שהתלמידים לא טובים אלא מהערכים השונים שאני מחנכת לעומת ערכים שהוא ייתקל בהם ברור שלדת ישנו מרכיב חשוב והמחשבה האם הוא יילך לביה"ס עם כיפה או לא הטרידה אותי גם כי אני בטוחה שהוא יוריד את הכיפה אבל בני המשיך בשלו והבהיר לי שרק זו בקשתו והוא ישמור על הכללים שחינכתי ושאנו ממשיכים לקיים בבית ולבסוף? הרמתי ידיים נשברתי החלטתי לכבד את בקשת בני מתוך אמונה שלמה שהחינוך שחינכתי לא ייפגע בו ושייתכן ובבי"ס זה הוא יפתח דף חדש הוא זקוק לזה כבן להורים שהתגרשו לא מזמן עוברים עליו דברים לא יכולתי לשים את הדת אל מול נפשו של בני נפשו יקרה לי מכל דבר וביקשתי ממנו שימשיך לכבד את דרכינו שהחשוב לי מכל זה הדרך ארץ הכבוד בין אדם לחברו להיות אדם טוב אני מניחה ששנים של חינוך דתי ופרטי הן בבית ובביה"ס נמצאים אצלו בערכיו והיום רשמתי אותו לחטיבת ביניים ממלכתית מקווה שלא אתאכזב מההחלטתי את התוצאות אראה רק כשהוא יתחיל ללמוד מרמת הלימודים אין לי בעיה כי בני למד ברמה גבוהה מאוד לפני כן בביה"ס הפרטי חששותי הם כיצד יתמודד עם השינויים מאמינה אני וזו תפילתי לכל דבר יש את הניסיונות שלו בחיים ומשמים הביאו אותי לידי ניסיון זה כדי שאדע כיצד להתמודד גם עם שינויים אלו |