"לכל איש ולכל אשה...", כך אני מאמינה קיים ,קו האופק האישי היחודי לו . באימון יש לכך שמות כמו חזון או חלום ... עלי , באופן אישי חביבה המלה ייעוד . אבל גם המושג אופק והצפייה אל עבר קו האופק האישי שלנו , נשמעת לי כמו משהו ששווה ואף ראוי לחיות למענו . אחד הדברים החביבים עלי באימון היא היכולת, ללוות אנשים בדרכם אל קו האופק האישי שלהם . ואגב, גם המסע לשם הוא חלק מהעניין ... אז לכבוד האופק של כל אחת ואחד מאיתנו , אני משגרת אל חללו של עולם את הבלוג שלי ...
צטט: יהודית מליק-שירן 2009-08-19 18:41:19יקירתי לקחתי את שירך למקום אחר. איפה לדעתך נשארות שאריות מיום אתמול? 1. אולי בחדר הפיזי המוזכר.2. חשבתי על חדרו של הלב. על הגעגוע המרחיק ומקרב את פניך אליו או מרחיק את פניו ממך. הזיכרון הוא בן לוויה צמוד לכאב,כשהוא מגיע נשארות השאריות ורק הן מעידות על סיפור אהבה שהיה*
השורות שלך גרמו לי לחשוב על הזמן, שעושה את מה שאך טבעי לו: "..ובמשך/הזמן מן החפץ ישאר/חפץ.." > דווקא חוסר הניקוד, נותן חופש בידי הקורא לקרוא ולהבין כרצונו. ומתעצמת ההבנה שככל שהזמן חולף מיטשטשים הזכרונות ודקויותיהם "..והידיעה מנין/בא לא תיוותר, אלא בגדר/ידיעה. רחוקה מן הזכרון/רחוקה מלבך" > רחוק מהעין, רחוק מהלב.
יקירתי לקחתי את שירך למקום אחר. איפה לדעתך נשארות שאריות מיום אתמול? 1. אולי בחדר הפיזי המוזכר.2. חשבתי על חדרו של הלב. על הגעגוע המרחיק ומקרב את פניך אליו או מרחיק את פניו ממך. הזיכרון הוא בן לוויה צמוד לכאב,כשהוא מגיע נשארות השאריות ורק הן מעידות על סיפור אהבה שהיה*
השורות שלך גרמו לי לחשוב על הזמן, שעושה את מה שאך טבעי לו: "..ובמשך/הזמן מן החפץ ישאר/חפץ.." > דווקא חוסר הניקוד, נותן חופש בידי הקורא לקרוא ולהבין כרצונו. ומתעצמת ההבנה שככל שהזמן חולף מיטשטשים הזכרונות ודקויותיהם "..והידיעה מנין/בא לא תיוותר, אלא בגדר/ידיעה. רחוקה מן הזכרון/רחוקה מלבך" > רחוק מהעין, רחוק מהלב.
תגובות (50)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
והידיעה מנין
בא לא תיוותר, אלא בגדר
ידיעה. רחוקה מן הזכרון
השיר העביר את תחושת הדוברת
ולא משנה היכן נמצאות השאריות
ומקורן...
שיר =מצג של תחושה
נגעת
אפרת
הי קוש קוש וכי מדוע שתרגיש מקופח ?!
אפילו אני לא מרגישה מקופחת
וביתר רצינות, אשרייך שזכית !
לא מובן מאיליו, כמו כל דבר (כמעט )
וישנם לא מעטים שלא זוכים/ זכו לטעום
טעם אהבה בחייהם.
אין לי טענות לאהבה, היא פינקה אותי לאורך חיי והזדמנה רבות. לא מרגיש מקופח בה...
"ואחרי שהכל יגמר נוכל רק לאהוב, נחשוב טוב יהיה טוב"...
מודה ומתרגשת מכל מי שביקר
כאן, קרא והותיר כוכב, כאות לכך
שאהב. באמת מאד מרגש.
מודה לכל אחת ואחד מכם/ן בנפרד.
אוהבת אני.
תגובתך מקסימה וריגשה אותי ביותר.
הזכירה לי שיר מאד מעודד ואופטימי
שכתבתי פעם והעליתי גם כאן (הפוסט
הראשון שלי למעשה "אל תחפשי ה' בשמיים )
מאד מתחבר לי הן עם רוחך הטובה
והן עם רוח הדברים, אותם בקשת להעביר.
תודה אפרת !
אוהבת אני.
כן, מן הסתם...
תודה ליאורה גם על הביקור גם על ההתיחסות,
פשוט תודה.
ממני יעל.
תודה. מאד נעים לי לשמוע !
להשתמע, יעל. .
היי שירה, הכי כיף שהתחברת יותר למילותי !
לגבי הקשר, השיר שהובא כאן עם הלחן הוא
שיר פרידה ובעיקר דיבר אלי הפזמון
" ואחרי שהכל יגמר תשאר רק אהבה
פשוטה, פשוטה כמו לחם
פשוטה כמו אהבה... "
שניתן לייחס לו מספר אינטרפטציות.
האחת, אחרי שכל הכאב, הכעס
וכל הרגשות הצורמים או השורטים,
הנוגעים לפרידה יחלפו, תיוותר רק
המהות, שהיא האהבה הנקייה והיפה
שהייתה קיימת ואולי אף עשויה להתקיים
בעתיד, בין אם בתחושה ובזכרון ובין אם במהות.
וניתן גם להבין (אגב באופן שאינו סותר את זה
הראשון ) - ואחרי שכל הרגשות הכרוכים
בפרידה יחלפו, יוותר מקום לאהבה כמושג
וכמציאות. קרי, מקום נקי ופנוי,
לאהוב את כל אותם הדברים שאנו אוהבים
קריאה, כתיבה, הקשבה למוסיקה
או לרחש הגלים, שקיעות וזריחות (גם
מטאפוריות :)) מקום פנוי לאהבה בכלל -
אהבת האדם ובעלי חיים ואולי אולי אהבה
חדשה ... - בקיצור, יש כאן משהו יפה ומעודד
עם העצב ולכשיחלוף.
תודה שירו"ש אף אני אוהבת אותך,
להשתמע יעל.
יעל יקרה,
התחושה הזו
שכל מה שהיה
חסר משמעות הוא -
היא קשה מנשוא.
אבל המשמעות היא בלבך.
באהבתך שהיתה,
ובזיכרון שצרבה בך.
משם - מהיכולת המופלאה הזו לאהוב באמת,
ומהצורך לתת משמעות -
בראי לך מחר חדש.
אפרת
גם באים רגעים שכאלו.
יעל, את מעביר בשיר תחושה נוקבת *
תודה לך . ליאורה
מילים ספורות מספרות סיפור שלם, נוגה ומתנגן. אהבתי.
התחברתי יותר למילותייך מאשר למוזיקה.
גם לא כל כך הבנתי את הקשר ביניהם.
מבחינתי , למילים שלך יש משמעות כפי שאת הבאת אותן.
אמירה, כאב ורוך...
מאוד אוהבת אותך
שירה.
אהבתי את השיר הקצר שלך.
*
בובה
חיבוק יעזור?
ולא וירטואלי... :-)
עצוב.
תודה חיים יקר
!
מינימליזם טהור ויופי צרוף.
זה מה שאני אוהבת: "טיפות" מדודות של בדולח צלול. הכל ברור במעט מילים, ועם זאת: אפשר "לקחת" את זה לכיוונים שונים.
משובח!
במעט מילים הבעת המון עצב ורגש
כתבת מקסים,
ולפעמים הרחוק, כל כך קרוב
לא הזמן ולא המקום מביאים הקלה
אלא הלב שמתמלא מחדש
לחיי האנרגיות המחודשות והרבה חיוכים
כאלה
היי חומד
את השיר הזה ממש שמעתי בוקר אחד לפני כחצי שנה ברדיו
הורדתי אותו מיוטיוב
ושלחתיו בפייסבוק לבני בארה"ב
מאז לא שמעתי יותר על הזמר הזה
לאה
כמו שכתבת,
"שאריות מאתמול שלשום".
ויש היום, ויש מחר.
חיבוק גדול !
את מדהימה יעל!!
על אף שהשיר
עורר בי עצב...
הרגשתי את האכזבה
דרך הכתיבה שלך..
מחבקת אותך..
ורד.
השורות שלך גרמו לי לחשוב על הזמן, שעושה את מה שאך טבעי לו: "..ובמשך/הזמן מן החפץ ישאר/חפץ.." > דווקא חוסר הניקוד, נותן חופש בידי הקורא לקרוא ולהבין כרצונו. ומתעצמת ההבנה שככל שהזמן חולף מיטשטשים הזכרונות ודקויותיהם "..והידיעה מנין/בא לא תיוותר, אלא בגדר/ידיעה. רחוקה מן הזכרון/רחוקה מלבך" > רחוק מהעין, רחוק מהלב.
"הקטן-טן" דיבר אל לבי
תודה יעלי
חיבוק - רננה
יעלי היפה
נוגעות מילותייך -
בכ"כ מעט - כ"כ הרבה
חייכי יקרה
אני פה -
תודה
אשוב
עדין, מרומז ובכל זאת נוקב. תני חיוך יקרה.
שלך
מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה:
כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם-יְהוָה,
וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב. וְיֵשׁ-תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ,
נְאֻם-יְהוָה; וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם"
(ירמיהו, פרק ל"א)
עצב רך ....
מה שלומך יקירה .....
אוףףףףףףףףף