במקום כל הפינטוזים על עזרים טכנולוגיים שכבר כנראה לא יתממשו בזמן הקרוב, נשאר לי רק לפנטז על ההחלמה. אני זוכר שאחרי הטיפול קניתי חצי ליטר גלידה בדרך לאוטו, ושבית המרקחת היה סגור. אני מתנחם בזה שאין כמעט תרופה שאין לי בבית, וזה כולל כאלה שגם עוד לא ממש המציאו - ככה זה שאתה היפוכונדר חובב. עכשיו על השיש נערם לו מגדל לתפארת של אוגמנטין, אופטלגין, נורופן, אלגוליזין פורטה (דווקא היה יכול להיות נמחד נגיד אלגוליזין מוקה), אופטלגין, אקמול, ובטח בערב אני אקנה לי גם אופטלגין נוזלי רק בשביל להתמסטל, ולדמיין שזה "כאילו" וויסקי, ולמה לא נגעתי בסיגרייה כבר ארבעה ימים?

עוד בבוקר עידכנתי את הסטטוס שלי בספר הפרצופים שהלך עליי, אמנם שכחתי לעדכן גם את הטוויטר שלי, אבל זה בטח היה מלחץ. עכשיו אחרי הכל הכנתי גם הרבה קרח בשקית, מזל שקניתי תבניות קרח באיקאה כי סופסוף יש להם שימוש חוזר, כי זה רק חודש וחצי אותה דלקת גרון עם החום האשפוז וההזיות... בחרתי לי מגבת כתומה כזו דקה במיוחד, ויצרתי את הקומפרס המושלם.  הדלקתי מזגן בבית שיהיה קר, לבשתי את בגדי המחלה שלי (סט מדהים ואופנתי של טי-שירט אפור ובוקסר עבה במיוחד) ועם הקומפרסים והשלט של הכבלים נמרח אט אט על הספה ונופל על משכבי עם הקיט המושלם שיצרתי.

מאז הבוקר גם לא ממש התרגשתי, הנסיך שלי התעורר באיזה שש וחצי, קמנו, אכלנו, שיחקנו ואז החזרתי אותו לגרושתי שאיחלה לי גם היא בהצלחה. בבית, תירגלתי קצת מדיטציה מול הטלויזיה וניסיתי להירגע כי רק בעוד שעתיים זה עומד לקרות. עכשיו פייר, תראו אני די צנוע, זה לא ממש שאמרתי לכולם שאני הולך לעבור עקירה כירורגית אצל הרופא החדש שלי. לא ממש סיפרתי לאף אחד כי זה לא באמת מעניין, מקסימום שני פוסטים בתפוז ובקפה, כמה עדכונים בפייסבוק שאני מבוהל לחלוטין וזהו. מה יש קצת צניעות! התקלחתי ולבשתי כאלה בגדים יפים, כי לך תדע לאן העקירה הזו תוביל, ובטח זה יסתבך, ובטח יחישו אותי למיון עם כל הסרטים של הסינוסים שנפגעו, שפעת חזירים ופחות או יותר נגמר הסיפור. אז לפחות להיות לבוש בהתאם לעקירה, כי ככה זה שאתה רק קצת נוירוטי, ואת החלק עם הדביל כבר כתבתי למעלה לא?

ידעתם שלכל שן יש מספר? ולמה לא לקרוא לשיניים בשמות? יש עשרים אצבעות עם שמות אז למה לא שיניים? כאילו אם יש אמה, קמיצה ואגודל, אז למה לא להמציא שמות לשיניים? נגיד הטוחנת, הנטחנת, הבינה, החותכת, הסתומה, עשתה צבא, לא עשתה צבא. ממש שמות שיעזרו לנו לא? אולי באמת עדיף עם המספרים בכל זאת. יש איזה שלושים ומשהו ואצלי עם פחות ארבע שיני בינה ואת זאת של היום... פשוט המחשבון לא לידי. שן מספר שש עשרה. דלקת בין השורשים הם קוראים לזה, חייבים לעקור. לא משנה שיש איזה מיליון סוגים של אנטיביוטיקות לתשע מיליון סוגים של דלקות ומחלות, אבל כשזה מגיע לשיניים עוד לא המציאו את זאת שתיתן עבודה - אז יללא לעקירה!

אפילו הלכתי לחוות דעת שנייה והיא גם אמרה שצריך לעקור, המחיר אמנם היה יותר אטרקטיבי בהתחשב בזו העובדה שהעקירה היא רק חלק שולי מטיפול גדול, אבל הרופאה הייתה קצת פחות אטרקטיבית אם להיות עדין, שלא לדבר על הסייעת שלה, אבל זה ממש לא לעניין עכשיו לשפוט רופאים כי אני בכלל לא צד בעניין. כשהגעתי סופסוף למרפאה, לא הזעתי הרבה רק קצת. ישר שאלו אותי אם אני רוצה מים. לא זה בסדר אני על ריטלין מזוקק נוזלי ואני יופי יופי באמת. יללא בוא נביא ת'פלייר ונגמור עם זה. 

על הכיסא נפרסת לה שם זו המטפחת הסטרילית הכחולה בצבע של חדרי ניתוח. כל הכלים מסודרים עליה כמו חיילים. הרופא שלי מרגיע, הוא אמר שזה בשבילו ולא בשבילי... זה דווקא די ביעס כי בדיוק הייתי צריך פטיש בגודל הזה כדי לסדר איזה משהו בצנרת בקיר אבל לא נורא. העיקר שהשן תעוף, הצנרת בבית תחכה והכל יבוא על מקומו בשלום, רק שבמקרה הזה כנראה שמדובר בחניכיים.

כמעט הכל יצא. תשעים ושמונה אחוזים מהשן נעקרו. איך אתה יודע בדיוק שזה תשעים ושמונה? טוב רופא למד הרבה בשביל זה לא? בסוף הרופא אמר לי שעקירה זה תמיד משהו ממש קל, רק שאצלי היו צריכים לפצלח את השן לחתיכות. קליי קלות... ולמה תמיד לי יוצא לדגמן את המקרים "היותר מסובכים"? כן כן זה אני. נולדתי בתוך העשירון הזה של אלה שהם לא כמו כולם... כאילו עליי עושים את אותם מחקרים סטטיסטיים ותוכניות בערוץ שמונה. נעים מאוד - עמית.

שני האחוזים הנותרים הם קצה קצהו של אותו שורש עקשן מניאק שהתקרב יתר על המידה לסינוסים, ואם הוא היה נעקר אז כנראה זה לא היה טוב. אני לא יודע נו, על תשאלו אותי על עקירות אני לא מבין בזה הרבה. מה שהיה צריך לצאת יצא וזה מה שחשוב. זה בכלל לא כאב, כלומר כאב זה דבר יחסי אבל אני עדיין מוכן בשלוף עם המגבת וכל צי הכדורים ברגע שההרדמה תתפוגג לה. בסוף הוציאו לי את הגזה מהפה והרופא אמר שעכשיו הכל בסדר ושאני לא צריך לדאוג. אני דואג?! נראה לך?!?!? שמחתי גם שהיה צריך לתפור לי בסוף, כי זה מצדיק את המינוח של 'עקירה כירורגית', והנה יש לי עוד אחת לאוסף.

מה שנשאר עכשיו לעשות זה לחכות עוד איזה חצי שעה, ולהתחיל לפרק את החצי ליטר גלידה שמחכה לי בפריזר. ושמישהו כבר יסביר לי למה באמת צריך את כל השיניים האלה?

עמית