קוראים נאמנים יקרים, עמכם הסליחה על התפגרות הבלוג.

לא תיכננתי לכפות עליו או על עצמי פגרה כה ארוכה, פשוט הקיץ שבחוץ הכריח אותי. למי יש כוח או חשק להישאר בבית ולנקר על המקלדת בעברית, בשעה שאור נדיר שוטף את העיר? במקום בו ימי הקיץ ספורים, להישאר בבית מול המחשב שקול לפשע נגד אלת השמש או משהו כזה.

אם במדבר כל קוץ הוא ורד, בברלין כל יום של שמש הוא בבחינת נס רפואי, ומי כמו הגרמנים ההיפוכונדרים שידעו להעריך ולנצור כל יום שכזה. ההזדמנות להשיב לעצמם קצת ויטמין בי ושמחת חיים שאבדה להם בדיכאון החורף הארוך, היא לא אחת שמפספסים. לכן גם לי אין ברירה, אלא לנטוש את המקלדת, לעלות על האופניים ולצאת לכבוש את העיר כמו שריף דו גלגלי. אני מרוצה סך הכל ממה שאני רואה. האנשים ברחוב שמחים יותר, בתי הקפה עמוסים לעייפה, תיירים מכל העולם מציפים את העיר. כולם בחוץ. על גדות הנהר, בפארקים, באגמים מסביב לעיר. וכולם ערומים.

ככה סתם, בטבעיות גמורה. גברים ונשים, שמנים ורזים, זקנים וטף, משפחות שלמות ערומות כביום היוולדם. ציצי זקור ישכון עם זין רופס, צלוליטיס מדולדל נושק לירכי פילאטיס חטובות, כרס שעירה לצד קוביות משומנות, רקמה אנושית אחת החיה בהרמוניה.

העירום הטבעי לא מוגבל רק לימי הקיץ, אלא נמשך כל השנה בסאונות הפזורות בעיר. אני לא מדבר רק על סאונות הגייז מלאות הזימה, אלא על סאונות הרגילות לכל המשפחה המכילות כמה חדרים בטמפרטורות שונות עם ריחות מרעננים. גם כאן, אנשים מכל המינים והצורות, נכנסים בערום מלא לסאונה ואח"כ רוחצים בבריכה בכדי להתקרר. על אף האווירה האירוטית הנודפת מכל התיאור הזה, אין בסאונה או בערום הקייצי הפורץ מכל עבר, שמץ של אירוטיות או מיניות. אנשים מגיעים בשביל להרגע, לקשקש עם חברים, לקרוא. איש איש בענייניו. יצר המציצנות והמתח המיני נעלם, ברגע שכולם, בהסכם ג'נטלמני סמוי ,רואים לכולם אך לא מסתכלים באמת.

"זה כל הפואנטה של ה FKK "  הסבירה לי ידידה ישראלית המכירה היטב את התרבות הגרמנית.

"מה זה  FKK " ? שאלתי

" Frei korper kultur " היא השיבה.תרבות הגוף החופשי, תירגמתי לעצמי בראש....אמממ...מעניין.

"הכל התחיל בגרמניה המזרחית, שם נושא הנודיזם היה די נפוץ. כנראה איזשהו חיבור לתרבות השיוויון הקומוניסטית או סתם מחסור בבגדי ים", הסבירה.

"כיום אין חוף ים או אגם בגרמניה שמכבד את עצמו שאין בו חוף נודיסטים או שכל כולו חוף נודיסטים אחד גדול." למשל החוף בים הצפוני, בו ביקרה בסופ"ש האחרון.

בשעה שעברה שם את הגבול הלא מסומן של חוף הנודיסטים, היא נזכרה לפתע איך בתור בחורה מעט שמנמנה בארץ, תמיד חששה מהתגובות הלא אוהדות בלשון המעטה והבלתי נמנעות, כשרצתה להיכנס לים עם מכנסיים קצרים או חס וחלילה עם בגד ים. "ממש קנאתי בהם בחוף ההוא. כל אחד ואחת היה חופשי להנות ולהרגיש הכי טוב ובטוח עם עצמו.האנשים הסתובבו שם בחופשיות בעירום, ללא קשר לנתונים הפיזים שלהם, משוחררים מכל בושה או תסביכי גוף ומיניות". הקשבתי לה בשעה שניסיתי לדמיין איך זה היה עובד בארץ.

ובכן, זה לא היה עובד. משהו ביחס הביזארי והדו ערכי של הישראלים לערום, היה מונע מאיתנו להישאר אדישים למראה ציצי או זין סורר. האם זה קשור לחינוך היחסית שמרני שלנו ? לאיזשהו הקשר דתי ? או אולי לאיזו קונוטאציית שואה שעולה כאשר אנו רואים מסה של גופות עירומים. כך או כך,מעניין להשוות מבחינה סטטיסטית את אחוז ההטרדות המיניות ומקרי האונס בין ישראל לגרמניה, ולראות אם לתרבות הגוף החופשי יש השפעה על כך.

בסופו של אותו סופ"ש החליטה אותה ידידה שגם היא רוצה לנסות. היא אזרה אומץ, הסירה את הבושה ואת הבגדים, וצעדה בחוף הומה אדם את אותם 20 מטר מהמגבת למים, בערום מלא. הפעם במקום לשמוע את הערות הארסים על החוף, או להרגיש את המבטים הנוקבים של הכוסיות מהרצליה מחוררות לה את הביטחון העצמי, היא לא שמעה כלום או הרגישה לא נעים. אחרי חמש שנים כאן, היא התהלכה לראשונה ערומה ככל הגרמנים, ונהנתה לגלות , שמעולם לא הרגישה כל כך משוחררת.