טובי
כותב. לא תמיד על מה שחשוב. כי מה באמת חשוב? חי בתפר שבין החשוב למעניין. כי המעניין הרבה יותר חשוב
פוסטים פופולאריים
-
שידור מת
3/5/09 | 870 צפיות
-
זה לא עסקך, זה עסקי
4/8/07 | 1275 צפיות
-
סופשבוע סוף
14/5/10 | 1101 צפיות
-
על ברכיו יביא
30/8/07 | 1142 צפיות
-
לא יוצא מהארון
9/9/08 | 1069 צפיות
-
יום בחיים
26/9/08 | 2756 צפיות
פוסטים אחרונים
- המדריך למהפכה 20/12/10
- בדרכי שלי 21/11/10
- לא נערה, לא קעקוע וגם לא דרקון 9/10/10
- הטאלנט חיסל את העיתונאי 19/9/10
- להיות כתב מדיני 11/9/10
- פרס פוליצר לא יהיה כאן 20/8/10
לו הייתי טוויטר
להביט בתופעה הזאת ולהשתומם. בשביל מה זה טוב? מה אני או אתם או שאר העולם אמורים לעשות עם הברברת האינסופית הזאת? למה שמישהו ירצה לדעת מה אני עושה בכל שעה משעות היממה? במה בדיוק זה אמור לתרום לקשרים החברתיים שלי, לעסקים שלי, למצב הרוח שלי ובעיקר שלכם?
יש לי כמה מאות חברים בפייסבוק. רובם נרשמו פעם ומאז איש לא יודע שהם קיימים. גם אני סוג של צופה חופשה. רואה וכמעט אינו נראה. מצד שני, יש כמה עשרות שפעילים סביב כל שעות היממה - ובכל רגע נתון אני יכול לדעת איפה הם, את מי הם ראו, במי פגשו, איפה אכלו, באיזה כוס שתו, מי דיבר עליהם, מי לא הקשיב להם. והכל מלווה בתמונות שמופקות בדור השלישי. כמה רעש לבן, כמה רחש רקע.
אני מחובר לכל המודרנה, זה לא שאני נגד הקידמה. יש לי שלל מחשבים, והמון טלפונים מאוד ניידים, ואני כותב בלוגים (לפחות מדי פעם), ואני רשום בכמה רשתות חברתיות. זה לא שאני גריאטרי. אבל הדבר הזה נראה לי קצת מעל ומעבר. כי למה מה? אין חיים פרטיים לאנשים האלה? אין להם איזה רגע ביממה שבו הם עושים משהו שלא חייב להיות נחלת הציבור (סליחה, העוקבים...)? בשביל מה זה טוב? למי זה מועיל?
כן, אני שומע על השיווק הרשתי הגאוני; על דרכים בלתי קונבנציונאליות להעברת מידע, לשיתוף מידע, לשיווק בלתי אמצעי, למיתוג עצמי, להפצת בשורה. שמעתי הכל (וכנראה שעוד לא שמעתי כלום). ויודעים מה? אני ממש בטוח שיש 3-2 אנשים בעולם, אולי אפילו כמה מיליונים, שהצליחו לעשות מזה כסף. אולי אפילו כסף גדול. אז מה? זה שווה את השיעבוד? את הטרחנות? את הרחש-בחש הבלתי פוסק הזה? 07.50: עוד רגע מוציא את הכלב לטיול. אבל לפני זה - אספרסו ראשון מהמכונה הביתית. כפול עם הרבה קרמה. דאנסי. מומלץ
12.10: מתלבש לפגישה בחוץ. אולי לקוח חשוב. בדרך לרמת-גן. הנה - זה יקרה במגדל הזה (קישור לתמונת דור שלישי)
13.15: אני הגעתי לפגישה בזמן. למה אני צריך לחכות להם? לא קבענו? למה הם לא מכבדים את הזמן שלי?
14.30: קפה ומאפה בארקפה. הקפה פושר. מחזיר אותו. שיביאו אותו רותח, נמאס מטרנד הקפה הפושר
15.10: טלפון מהארגון הגדול ההוא. מה? וואלה?? יש!!! זכינו במכרז. פגישת השקה בשבוע הבא. שימות המיתון!
16.10: שוב במשרד. מחשב. 55 מילים. שיחכו.
17.00: רפי רשף. ראיון עם האימא של הנער שנרצח. ראיון עם הבת של האיש שנרצח; ראיון עם השכן של בעלת הבית שנרצחה
|
תגובות אחרונות
-
ירוןמירב
בתגובה על פנסיה מוקדמת
-
chosen
בתגובה על מיומנו של קבלן שיפוצים
-
רונית שמר
בתגובה על לא נערה, לא קעקוע וגם לא דרקון
-
life3
בתגובה על המדריך למהפכה
-
amnonti
בתגובה על בדרכי שלי
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא יודע, באמת לא מבין. אולי זה ממשק שאפשר לעשות בו שימוש מועיל - רק שעד לרגע זה לא ממש גיליתי מה
אני עד עכשיו לא הבנתי מה זה טוויטר ובשביל מה צריך אותו... ומי צריך אותו... ולמה כל יום מוסיפים לנו לחיים דברים לא נחוצים שהסתדרנו יפה מאד בלידדיים עד כה...
יש לי התחושה שאנשים, מרוב שהם רוצים שיידעו עליהם, שיעקבו אחריהם, שאולי מישהו יגיע אליהם עם הצעה עסקית אטרקטיבית או הצעת עבודה או הצעה לדייט - שהם חשים בצורך לברבר ברמה בלתי נסבלת. ומילא אם היה משהו מעניין. זה פשוט כל-כך משעמם
רפי רשף זה סוג של עינוי יומי שאני לא מוותר עליו. כמו יומני החדשות, כמו עיתון הבוקר, רזי ברקאי, כמו גילוח-צחצוח. האמת היא שאני בורח אחרי כמה דקות, אבל אני לא שובר שגרה. לגבי המידע שנאסף עלינו - כבר נואשתי. שיאספו, אני ממילא לא יכול לשלוט על זה. התקווה היחידה היא שהכמות האינסופית של המידע המיותר תסתיר לבסוף את המידע הרלוונטי. בבחינת מסך עשן
הצחקת אותיייייי....כ"כ מזדהה איתך. נרשמתי לפייסבוק לפני כשנתיים - גיליתי לדאבוני ש...אוקיי, נחמד שיש לכל אחד עמוד ותמונות ומעין סטטוס מה מצבו בחיים. סוג של 144 מודרני וגלובלי כזה. אם פעם מישהו ירצה למצוא אותי בכפר הגלובלי...אז נרשמתי. אבל יש לי בעיה עם העדכונים. הם פשוט in your face . לא, לא מעניין אותי מה ההוא שלמד איתי לפני מיליון שנה אכל בבוקר, לא מעניין אותי לאן יוצא ההוא שפעם פעם יצאנו לשניים וחצי דייטים. לא מעניין. לא רוצה להיות 'מחוברת' לכולם. יש לי את העמוד שלי, והוא פתוח למי שיודע איך מאייתים(!) את שמי או שאני ברשימת המייל שלו או שסתם מצא אותי. אבל לא מעניין אותי לא ציוצים ולא מצמוצים. כ"כ נכון כתבת. ועוד יותר אידיוטים - אלו המגיבים להם.
לא ספרתי אבל חלק מהטיוטים הדימיונים שלך לא נכנסים לטויטר.. (אתה רואה את רפי רשף? באמתמכור..) לא נכנס לי הרורס לטויטר הזה אבל וזה האבל הכי חשוב כל הדברים הכי חשובים ברשת היה להם את האיכות הזאת. ב95 כל עולם האון לין חשב שHTML לא יחזיק מעמד בגלל פשטותו. לפני זה כולם הספידו את הE-MAIL כי הוא פשוט מדי. שגוגל יצא כולם העביור ביקורת על הפשוטת של הממשק. אולי בעולם ללא גבולות אנשים צריכים מגבלות חיצוניות .חוץ מזה יש איזה איכות בהפצצת העולם באינפורמציה לא חשובה בכדי להסתיר ולו במקצת את כל האינפורמציה שנאספת עלינו ללא הרף.
בלי קשר למיזנטרופיה - זה פשוט מאוד לא מעניין
מסתבר שיש רבים מאוד שמצייצים וגם מצוייצים
16:47 - קראתי פוסט מעניין בקפה, עוד מעט הולכת הביתה ;)
לא מצליחה להבין את העניין הזה של הטוויטר..גם לא ממש מעניין לדווח ועוד יותר לא מעניין אותי לקרוא מה אנשים עושים כל היום
אני מיזנטרופית מדי בשביל זה..
ייתכן שנרשמתי לצייצן הזה, אולי, לא בטוח.
מאז? דבר אחד בטוח: לא צייצתי ולא מצייצים לי, וכל אלה שאין להם חיים
שילכו לחפש מי יצייץ אותם.
תודה. משתדלים
התכוונת - "בלתי רלוונטי כל הארצות" וגו'...
איזה יופי של פוסט!
נהנתי לקרוא
רלוונטי כל הארצות התאחדו!
אני דווקט לא נגד פייסבוק. אני רשום שם ומציץ מדי פעם, למרות שאני מודה שאני לא ממש פעיל שם. ובכלל: פייסבוק וטוויטר זה שני דברים שונים לגמרי. נכון, הם מדברים ביניהם, אבל זה לא אותו דבר
מכיוון שאני לא רלוונטי, כבר לא ממש אכפת לי שמישהו יסמן אותי כלא רלוונטי. ואם שורה של עדכוני סרק ב- SMS או בפייסבוק הופכים אותך לרלוונטי - אז אני שמח להישאר לא רלוונטי. שיהיה
וכאן המקום לזעוק (בקולו של א. רצון): "מאיר תירגע... מאיר תירגע...!
אני רואה טלוויזיה, אני קורא עיתונים, אני טובע במיילים, אני עובד עם הסלולרי, אני כותב בלוגים. הכל בסדר. אבל הממשק הזה, שכולו סוג של SMS מורחב (140 תווים...) עם יכולת הפצה קבוצתית (טוב, עם אולי עוד כמה יכולות מדיה ומולטימדיה) - מה הבשורה שלו? למה חשוב שקבוצה מקרית של אנשים תדע מה אנשים אחרים עושים בכל רגע נתון? בשביל מה ובשביל מי זה טוב?
פעם קראו לזה קמתי התרחצתי התלבשתי....שונאתתת את זה. את מי זה מעניין התוצרת שלכם בבוקר?
בחיים לא הייתי בטוויטר, וסביר להניח שגם לא אהיה.
טוב שמישהו מעיז לצייץ נגד. עוד מעט יסמנו אותנו כלא רלוונטיים.
"19.00: שוב אתלטיקה - עכשיו בערוץ הראשון. תודו שמאיר אינשטיין זה כבר קאלט. מציץ לרגע ללונדון וקירשנבאום. שוב דבר מיוחד"
לא קאלט ולא נעליים. הוא וד"ר האינסופי הזה עם הקול של ההיא מהסדרה נני, כמעט הרסו לי את המירוץ הזה. כמעט.
מצד שני, אם אתה משלב בין דפיקות הלב של בולט לבין צופר האזעקה המונוטוני שנקרא מאיר איינשטיין, אני מניח שתקבל משו נורמלי...
הלו הלו אני עושה דברים הרבה יותר מגניבים מכם!
אבל אתה צודק - זה מה זה ברברת שבעולם - ולי אין זמן גם לא לפייסבוק. בקושי מוצאת זמן לעבוד, לכתוב ולכתוב כאן, חליק. לא רואה טלוויזיה, לא קוראת עיתונים, תעזבו אותי.
בדיוק חשבתי על זה אבל לא היה לי חשק להרחיב: כל-כך הרבה בורות הופגנה בסיקור הדבר הזה בטהרן. "מהפכת הטוויטר"? וואלה? וכי מה היה לנו שם: כמה הפגנות שצולמו ביד רועדת במצלמות טלפונים ניידים מדור בינוני, והועברו למערב באמצעי תקשורת קונבציונאליים שונים (מייל, SMS, פייסבוק, רשתות חברתיות אחרות, אולי גם דרך טוויטר). אז מה הבשורה?
ובכלל: כל מיני מומחים מיהרו לקשור לטוויטר הזה כתר של "רשת חברתית". איך בדיוק דיווח טרחני על כל פיפס של ידוען או סתם מזדנב הופך את הממשק הזה לרשת? ועוד חברתית?ממתי "עוקבים" הם חברים? כאילו מה, אני ושאקיל אוניל חברים פתאום? איזה קישקוש
לא נותר לי אלא לצטט את מורתי ורבתי
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1138530
טובי, אני איתך. גם לא סובל את טוויטר ואף יורת מזה.
אין בטוויטר שום תרבות. פשוט כלום. לא מתפתח שם כלום. זה פשוט פיתוח טכנולוגי שמתלהבים ומשתמשים בו - אך ורק משום שהוא קיים. אם זה נשמע לך מעגלי, אז זה לא בכדי.
לא סתם דיברת על טוויטר באותה נשימה שדיברת על יציאות בשירותים.
והטמטום האחרון הוא, שהטוויטר עזר לאופוזיציה האיראנית. הנה משו שיכול להיכנס לטוויטר: פחחחחחחחחחח.