כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הלפיד

    העברת הלפיד

    50 תגובות   יום רביעי, 19/8/09, 00:17


    העברת הלפיד........ 

    האם קיימת נקודת זמן קסומה בה הילדים הופכים להיות אחראים על מעשיהם...?

    זהו שלא. לעומת זאת, יש נקודת זמן מופלאה שבה אנו ההורים הופכים רק
    לצופים בחיים של ילדינו. רק מושכים בכתפיים ואומרים: "אלה החיים שלהם".
    בלי להרגיש כלום...?

    כאשר הייתי בשנות העשרים שלי, המתנתי בפרוזדור בבית-חולים שהרופאים יתפרו
    פצע בראשו של בני ושאלתי: "מתי אפסיק לדאוג?", האחות אמרה: "כאשר ייצאו
    משלב התאונות". אמי חייכה קלות ולא אמרה דבר.

    כאשר הייתי בשנות ה-30 שלי ישבתי על כיסא קטן בכיתה ושמעתי כיצד אחד
    מילדיי דיבר ללא הפסקה תוך כדי הפרעה לשיעור ובתזוזה מתמדת. כמעט כאילו
    קראה את מחשבותיי אמרה לי המורה: "אל תדאגי, כולם עוברים את השלב הזה.
    אחריו תוכלי להירגע וליהנות מהם". אמי חייכה קלות ולא אמרה כלום.

    כאשר הייתי בשנות ה-40, העברתי את ימיי בהמתנה שהטלפון יצלצל, שכלי-הרכב
    יחזרו הביתה, שהדלת תיפתח. חברתי אמרה לי: "אל תדאגי, בעוד מספר שנים
    תוכלי להפסיק לדאוג, הם כבר יהיו מבוגרים". אמי חייכה קלות ולא אמרה דבר.

    כאשר הייתי בשנות ה-50 שלי, הייתי עייפה והמשכתי להיות פגיעה. עדיין
    דאגתי לילדים שלי, אבל כבר נראה קמט חדש על מצחי, כמובן שאי-אפשר היה
    לעשות כלום לגביו...אמי חייכה קלות ולא אמרה דבר.

    המשכתי להתעצב בכישלונותיהם, להצטער על דברים שהעציבו אותם ולהזדהות איתם
    באכזבותיהם. חבריי אמרו לי שכאשר ילדיי יתחתנו, אוכל להפסיק לדאוג להם
    ולחיות את חיי. אני רציתי להאמין להם, אבל נזכרתי בחיוך הקל של אמי ושל
    הנסיבות בהם הוא צץ.

    "
    את חיוורת בתי,  את בסדר? משהו מדכא אותך?" האם בהיותנו הורים נידונו
    לחיים של דאגה? האם הדאגה לילדים נמסרת כמו לפיד מאחד לשני כדי שתאיר את
    דרך החולשות האנושיות והפחד מהלא מוכר? האם הדאגה היא קללה או תכונה
    עילאית שמעלה אותנו לנקודה הגבוהה היותר בחיי בן-אנוש?

    יום אחד, אחד מילדיי התרגז מאוד עליי. אמר לי: "איפה היית, מאתמול אני
    מתקשר ואף אחד לא ענה לי !!! דאגתי מאוד."
    ואני רק חייכתי קלות ולא אמרתי דבר. הלפיד נמסר...

    דרג את התוכן:

      תגובות (49)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/9/09 10:32:

      צטט: YuvalS 2009-09-12 23:53:28

      פשוט פוסט מעולה.. אהבתי מאוד.. *

      מנקודת ראותי.. דאגות זה משהו מיותר.. במילא אין לנו ממש שליטה.. אולי יכולת לכוון.. לייעץ.. להיות בשביל.. אבל מה הטעם לדאוג.. מה... חסר לנו דאגות בחיים :-).. 

      ואגב.. מי אמר שסיימנו להיות ילדים ולקחנו אחריות ובלה בלה בלה... איפה זה כתוב?..  שכל השאר יהיו "מבוגרים" עם דאגות.. וזה לא אומר חוסר אחריות.. פשוט יותר קל..

       

      אז.. שבוע מעולה..     תודה! שבוע טוב ושנה טובהחיוך

       

       

        12/9/09 23:53:

      פשוט פוסט מעולה.. אהבתי מאוד.. *

      מנקודת ראותי.. דאגות זה משהו מיותר.. במילא אין לנו ממש שליטה.. אולי יכולת לכוון.. לייעץ.. להיות בשביל.. אבל מה הטעם לדאוג.. מה... חסר לנו דאגות בחיים :-).. 

      ואגב.. מי אמר שסיימנו להיות ילדים ולקחנו אחריות ובלה בלה בלה... איפה זה כתוב?..  שכל השאר יהיו "מבוגרים" עם דאגות.. וזה לא אומר חוסר אחריות.. פשוט יותר קל..

       

      אז.. שבוע מעולה.. 

        8/9/09 15:05:

      זהו,

      שהוא לא נמסר

      עדיין הם ייעלו חיוורון על פנייך

      עדיין יגרמו לעוד קמט

      אבל עם קצת מזל והרבה השקעה שהיתה

      יעלו הרבה יותר חיוכים על לחייך

      הלפיד לעולם לא באמת מועבר,

      בעצם כן, אבל אז ממש עצוב

        5/9/09 01:09:
      זה כנראה משהו מדבק וזה באויר..
        4/9/09 07:52:


      אוף, אין לי כוכבים.....

      פוסט מופלא!

      אין בעולם דאגה כמו דאגה של אמא.....

        2/9/09 13:06:

      צטט: mali57 2009-09-02 13:05:05

      צטט: gerrillateam 2009-09-02 12:46:05

      הלפיד הזה נמסר לי לפני כמעט שש שנים.

      המבט הזה בעיניים שעוקב בגאווה מהולה בדאגה בכל צעד שהפספוס מתקדם בחייו.

      בכל שלב אתגרים חדשים ופחדים חדשים.

      זה חלק מלהיות הורים.                     

                                                                       תודהחיוך

       

       

       

       

        2/9/09 12:46:

      הלפיד הזה נמסר לי לפני כמעט שש שנים.

      המבט הזה בעיניים שעוקב בגאווה מהולה בדאגה בכל צעד שהפספוס מתקדם בחייו.

      בכל שלב אתגרים חדשים ופחדים חדשים.

      זה חלק מלהיות הורים.

        31/8/09 23:20:

      צטט: רוקמת התחרה 2009-08-22 05:55:59


      חברה שלי,

      כמה נכון הפוסט שלך

      אגלה לך סוד,

      זה עובר הלאה הדאגה הזאת

      גם לנכדים.....................

       

       

      מסכימה איתך
        29/8/09 05:10:

      יפה כתבת.הלפיד הוא לפיד שנמסר מדור לדור...מרגע שאת מתעברת את כבר במקום הזה...
        28/8/09 00:47:
      אמיתי יפה מרגש ובעיקר נכון.
        26/8/09 23:35:

      צטט: ואפל 2009-08-26 22:19:47


      אחלה.....

       

      יופי של פוסט

       

       

      תודהחיוך
        26/8/09 22:19:


      אחלה.....

       

      יופי של פוסט

        23/8/09 00:46:

      צטט: ford-forcus 2009-08-19 07:26:06

      אהבתי לקרא כל מילה....

      מקסים

       

       

      תודהחיוך
        23/8/09 00:44:

      צטט: הטרמילר 2009-08-21 16:21:08


      פוסט נהדר שלך, נהניתי לאללה * 

       

      תודהחיוך

        22/8/09 05:55:


      חברה שלי,

      כמה נכון הפוסט שלך

      אגלה לך סוד,

      זה עובר הלאה הדאגה הזאת

      גם לנכדים.....................

        22/8/09 02:09:

      צטט: פרטנרית 2009-08-21 15:12:36


      אכן זה תמצית תפקידנו- לדאוג לשמור עליהם ולא נשכח שזה בשבילינו - כתוב נפלא אהבתי

       

       תודהחיוך

        22/8/09 01:52:

      צטט: הטרמילר 2009-08-21 16:21:08


      פוסט נהדר שלך, נהניתי לאללה * 

       

      תודהחיוך

        22/8/09 00:46:

      הלפיד נישא בגאווה.

      בכל פעם שצופים מהצד עם חשש בלב,

      והילד חוזר לאחר שצלח עוד "מבחן חיים"

      יש חשש, אך יש גם כיף ושמחה וגאווה:)

        21/8/09 20:22:


      עוד פוסט שלך להתברך בתכניו המאירים.

      תודה.

        21/8/09 19:41:
      *
        21/8/09 19:20:


      כתבת מרגש.

      תודה, שבת שלום*

        21/8/09 17:46:


      הלפיד, לעולם לא נמסר...

      כל עוד הוא דולק, באורו הוא

      מאיר את הדרך. לכולנו...

        21/8/09 16:21:

      פוסט נהדר שלך, נהניתי לאללה * 
        21/8/09 15:53:

      ילדים נשארים ילדים לכל החיים...

      ותמיד נמצא את עצמינו דואגים להם.

        21/8/09 15:44:


      כתבת מקסים ומרגש.

       

      מרגע שאנו מחזיקים בחיקנו את התינוק והופכים להורים, הדאגה היא חלק מאיתנו ומהאהבה שלנו אל הילד שלנו. זה לא נעלם, גם כשהתינוק גדל והופך לילד שמתבגר לנער שהופך למבוגר.

       

      אך הדאגה עוברת לילדים, כשהם גדלים, הם מתחילים לדאוג לאחרים כולל הוריהם וזה סגירת מעגל. זה חלק מהאהבה.

       

       

        21/8/09 15:39:

      צטט: Nurit10 2009-08-21 15:35:30


      מיכל, ריגשת אותי, נורית

       

      תודה מליחיוך

        21/8/09 15:38:

      צטט: פרטנרית 2009-08-21 15:12:36


      אכן זה תמצית תפקידנו- לדאוג לשמור עליהם ולא נשכח שזה בשבילינו - כתוב נפלא אהבתי

      תודהחיוך

       

        21/8/09 15:35:

      מיכל, ריגשת אותי, נורית
        21/8/09 15:12:

      אכן זה תמצית תפקידנו- לדאוג לשמור עליהם ולא נשכח שזה בשבילינו - כתוב נפלא אהבתי
        21/8/09 14:33:

       : yul1058 2009-08-21 14:25:35

      נגעת בדיוק בנקודת הזמן....

      מוכר חביב וידוע...לנו כהורים

       

       


      חיוך
        21/8/09 14:25:

      נגעת בדיוק בנקודת הזמן....

      מוכר חביב וידוע...לנו כהורים

        21/8/09 14:23:

      מרגש ואמיתי

      חשתי בדיוק כך כשילדי החלו לדאוג ליחיוך

        21/8/09 14:10:

      צטט: צחי טופלברג 2009-08-21 14:06:34

      נכון, תמיד.........ילדים מורדים, כועסים, אוהבים, כי הם מתפתחים, הם מחפשים את האמת שלהם בעולם.

      ותמיד....................אנחנו כהורים נדאג להם כאילו חסרי ישע המה ורק נולדו.

      פוסט נפלא

       

      תודה צחיחיוך

        21/8/09 14:06:

      נכון, תמיד.........ילדים מורדים, כועסים, אוהבים, כי הם מתפתחים, הם מחפשים את האמת שלהם בעולם.

      ותמיד....................אנחנו כהורים נדאג להם כאילו חסרי ישע המה ורק נולדו.

      פוסט נפלא

        21/8/09 13:48:

      *-) נכון
        21/8/09 13:44:


       

       

       

       

      נכון ואמיתי,

      העברת מורשת הדאגה

      מדור לדור...

        21/8/09 13:29:

      אנחנו דואגים לילדינו כל חיינו. גם כשהיוצרות מתהפכות והם מתחילים לדאוג לנו, עדיין אנחנו דואגים. כנראה שזה לנצח.
        21/8/09 13:19:


        לאלה שאין לפיד,

       גם נר קטן יעשה העבודה ,

      העיקר לשמור על השלהבת! 

        21/8/09 13:06:

      לא חושב שהדאגה הזו נפסקת אי פעם... גם כשהלפיד עובר... זה טבוע בגנים שלנו! וטוב שכך!
        21/8/09 13:02:

      בן 43 עוד מעט....

      ויש לי יותר מקמט אחד...

        21/8/09 12:54:

      נגעת...
        21/8/09 12:38:


      אני יכולה לדבר רק בשמי ושאר  הנשים שברגע שנולדים  הילדים

      נולדים איתם גם הדאגות , רגשי אשמה , חרדות ופחדים

      זהו סט שלם  שאיתו אנו מתמודדות  יום יום עד סוף חיינו

      וזה מדובר על נשים/אימהות .

       

      הרומנטיקה נעלמת לה גם וזוהי גם נקודה קשה שהבן זוג

      לא מבין למה השתנינו כל כך אחרי הלידות .

       

      שבת שלום

        21/8/09 12:24:
      כמה נכון
        19/8/09 14:18:


      כל כך נכון ואמיתי.

      מרגש מאד.חיוך

        19/8/09 07:26:

      אהבתי לקרא כל מילה....

      מקסים

        19/8/09 01:14:

      צטט: גל עידן 2009-08-19 00:22:54

      חברתי החדשה..כל כך מרגש ואמיתי.....אהבתיחיוך

       

         תודה גל, אני איתך ביום הזה........

         חיבוק ממני.

        19/8/09 00:59:

      מוכר וחביב

      קריצה
      ארי

        19/8/09 00:32:


      אמת ומהחיים מלי

       

      זה שהלפיד ימסר יום אחד

       

      ידעת זאת כשאת עצמך קיבלת את הלפיד

       

      אם כי רק כעת היפנמת זאת.

       

      אי אפשר אחרת,ככה זה אצל כולם.

        19/8/09 00:22:
      חברתי החדשה..כל כך מרגש ואמיתי.....אהבתיחיוך

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      mali 57
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין