 ויהי ביום הזה יום השלישי לבריאת השבוע ותתעורר זוהרת לקול ציוץ הפלאפון המבשר כי זרח המאור הגדול מעל שמי עירה ותפקח עיניה ותראה כי השעה מאוחרת היא יען כי גמרה בליבה להשכים טרם עלות השחר...ותרחץ פניה ותשיל בגד שנתה הקרוא בפי העלמה פיג'מה ותלבש את מייטב בגדיה ותפרוץ בבכי מר יען כי הג'ינס שעטתה על גופה הפיק זעקה וידיף כפתורו ממנה...ובעת הדברים האלה לבשה היא ג'ינס אחר ויצאה היא אל דרכה לעבר העיר הגדולה אשר בשבט דן...ותעל לאוטובוס ותנסה לאמר את דברה לנהג המיועד להובילה למחוז חפצה ותגלה כי קולה נעלם הוא... קול צפרדע זעק מגרונה והיא חשה אומללה..ותבט במראה ותבחין כי פניה התעוותו לאחר לילה סוער עטוי כאב שיניים...ותאמר זוהרת לליבה "הלוא ביקשתי להגיע למחוז חפצי יפת תואר ויפת מראה וכי הוטלה עליי קללה? מה לי כי חטאתי...מר לי ורע..."ליבה מאן להשיב ומצפונה ייסר אותה..."הלוא הבטחתי לחבריי כי מגיעה הינני...." ותאמר סע אסע ויהי אשר יהי....ותפגוש אישה כסופת שיער ותשוחח עימה כעילגת לאורך המסע...סבלה היה רב יען כי רצתה לשוחח עימה ולא תוכל וכך הגיעה לאם הדרך ותרד מהאוטובוס ותמתין בשקיקה בתור לעבר אביר הבטחון...ותגיע אליו וחיוכו נטול שיניים קידמיות פרץ אליה ויאמר לה "הישארי נא וחלקי עימי את עבודתי" ותחייך זוהרת ולא תוכל להשיב...חמתה בערה בה והיא המשיכה בדרכה..בכל אותו יום נפשה חשקה בפגישה עם חבריה לבית דה מארקר אך חשה בושה וצער למראה הלחי הנפוחה וקול העורב שבקע ממנה...בדרך היא נתקלה בראי וביקשה לשאול מי היפה בבנות העיר אך הבחינה כי אפה מתקלף נוסף על כל צרותיה...היא לא אמרה נואש והחליטה לבלות את יומה וכך היה. אך בליבה גמלה החלטה...בפעם הבאה היא תשכים קום ותשוחח עם עצמה...תחטט בגופה ופניה ואז תודיע לחבריה שהינה מגיעה....ויהי ערב..ויהי בוקר...יום רביעי.. |