מעולם לא דיברו איתי בנות ששמן אורטל או מורטל או סתיו או רומי...עניין של מרווח שנתוני רחב מדי.

עד לפני לא הרבה זמן, עוד דיברו איתי בנות ששמן מיכל וענת ושרון וטל.

בשנה האחרונה מוכנות לדבר איתי רק בנות העונות לשמות, רינה וגילה ומירי ורחל ולאה.

עלה בדעתי כי אם באמת השמות מגדירים את שנתוני הלידה, איך זה אפשר שהבנות כולן עומדות במקום ורק אני מתקדם ומטפס בסולם השנתונים ?

מה קרה לענת ומיכל, האם הן נותרו בשנתון השלושים, גם בשנים שלאחרי זה ?

ואם התשובה לשאלה הזו חיובית, כלום בעוד זמן לא רב, רק חסיה וריבקה, שושנה ועליזה, תסכמנה לדבר איתי ? 

בצר לי, פניתי אל ידידי ערסאל שידוע שהוא מאוהב במילה אנתרופולוגיה וזהו באמת נושא הראוי למחקר אנתרופולוגי.

ערסאל שאב צחוק פרוע פנימה (תמיד שהוא צוחק חזק, זה בשאיפה במקום בנשיפה) וענה:

"במירב(?) אפשר להסיק מהנתונים שאתה מוסר לי, שאתה מזדקן" (גאון)

ומיכל וענת, מה ?

"אצל בנות ישנו מנגנון הצערה מפותח, הקשור בשינוי קוסמטי בשמן, דבר שמאפשר להן להמשיך ולדבר עם גברים בני 30 גם כשהן מגיעות לגיל 50"

"למשל, אחת ששמה מירים, משמיטה את ההברה הראשונה ונשארת ים, אחרת ששמה היה זיווה, הופכת לזיו, הגברים הצעירים, שבדיוק כמוך, משייכים את השם לשנתון, סבורים כי מדובר בבנות גילם ומדברים איתן תוך פינטוז על הסיכוי להתרגשות ועכשיו, איזו סיבה יש לבנות האלה לדבר עם אחד בן 46 ?"

"הנה, אישתי רחל, שינתה לא מכבר את שמה ל-רל, בסך הכל אות אחת חסרה והמחשב שלנו מלא בפניות של בני 20-30"

מה אתה מציע לי לעשות כדי לחזור לדבר עם מיכל וענת, שאלתי ?

"אצלך אני חושש שזה כבר קצת מאוחר מדי, אבל אילו נגיד היית מתאהב במישהי, אני חושב שזה היה פותר לך את כל ההתעסקות בבעיה הזו"

אבל איך אפשר להתאהב בחסיה, והרי רק היא עוד מסכימה לדבר איתי ?

"נו תשמע, אז כנראה שזה באמת מאוחר מדי, שמע אני חייב ללכת, רל קוראת לי"