לבי, הגיגיי.
ליוויתי את אמי במלחמתה בסרטן,
את המטען - פרקתי כאן.
וחוץ מזה מתגנבים להם קטעים אחרים ממסע חיי.
פוסטים פופולאריים
-
i've got demoted
10/1/09 | 357 צפיות
-
שנה
1/9/08 | 400 צפיות
-
אז מה נהיה?
18/3/08 | 765 צפיות
-
זעם
28/8/08 | 787 צפיות
-
יום הולדת שמח דרלינג!
19/5/08 | 814 צפיות
-
עמלנים...
26/3/10 | 698 צפיות
פוסטים אחרונים
- ככה 10/3/12
- חופש. אז מה. 27/7/11
- התקווה בת זונה 15/7/11
- יגון 10/7/11
- ספק 2/7/11
- תיק-תק 7/6/11
0
יש רגעים זיג-זג
קחו ממני את רגשי האשם האלה שהופכים אותי לאם כושלת. קחו ממני את הייסורים שבמחשבות על מה יכולתי לעשות יותר למען אמי שלי. קחו ממני את סיוט הזכרונות של ימיה האחרונים, שחררו את כפתור ה-hold הזה במוחי שאינו עושה עמדי חסד. סיגרו לי את מחסן הפחד מפני המחלה הזו האורבת בכל פינה. הניחו לדמעות לנבוע עד תום עד לא ישרפו עוד את עיניי. כמו כשיודעים שיש משהו בצד, ולא נעים להביט בו, אין מיישירים מבט, אבל הוא שם ולי כואב כבר הצוואר.
|
תגובות אחרונות
-
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
-
ורד אוריאל
בתגובה על ככה
-
ורד א.
בתגובה על פשוש
-
עינת (ש)
בתגובה על חופש. אז מה.
-
ורד א.
בתגובה על התקווה בת זונה
-
נירה לב
בתגובה על פשושים
תגובות (12)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אולי הצוואר שלך תפוס אבל המילים שלך מיישירות מבט, יקירה, פנימה.
עוד מעט שנה חדשה}{
ככה, כאן, במילים בלבד, כל מה שאומר יהיה חסר משמעות.
זה עניין של החלטה ולפעמים צריך את התמיכה המתאימה.
ברור.
הרגש יותר חזק מההיגיון.
שולחת לך חיבוק.
את כל כך צודקת...
אני מצליחה לעשות זאת בחלק מן הימים.
יש ימים בהם הייתי צריכה יותר ממנה.
בעיקר אני מתפעלת מהאכפתיות בתשובתך. תודה!
נכון, אבל יש ימים שבהם כל המילים "הנכונות" אין בכוחן לשנות את הגעגוע הגדול שלי לשמוע אותה קוראת לי.
אני יודעת
שאת יודעת
שאנחנו לא יכולים
לעשות את כל זה.
רק את יכולה...
חיבוק.
}{
קודם כל: חיבוק!
אח"כ...
אהיה כלבה חסרת לב לרגע.
תארי לעצמך, רק לרגע קטן ומרושע, אותי (חבל שאת לא מכירה אותי, זה קצת יותר קשה) "עומדת לך על הראש" ומצליפה בך במילותי על כמה שאת אשמה בסבלות כל הסובבים אותך בכל הזמנים.
זה לא נשמע לך כמו התנהגות גסה, מתנערת מאחריות, לא הוגנת, ואפילו קצת דפוקה מצידי?
ועכשיו תעשי את המתמטיקה.
ותגידי לי, לכמה מכל החרא את גרמת?
על כמה מכל הסבל יכולת באמת להקל ולא הקלת?
נכון שזה ]פחות ממה שחשבת?
וטיפטיפון קטן בענייני הורות.
לא, אני לא אימא ולא בטיח אבל....
תקשורת היא תקשורת היא תקשורת - כמו שאמרה גיסתי החכמה ביותר - ובאותה נשימה בדיוק היא המליצה לי על ספר - שהסביר לי, למשל, למה לא תקשרתי עם אימא שלי בצורה שהיא לא ריב כמעט בכלל בין גיל 4 ל - 24 וכאלה.
הספר נדמה כפסיכולוגיה בגרוש אבל, עם קצת שיקול דעת, מחשבה עצמאית וחיבורים לחיים - אין בעיה להוציא ממנו כמה טיפים מעולים להתנהגות ותקשורת וכו'.
שם הספר: "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו"
לסיום: עוד חיבוק!
שיהיה יום טוב
:)
כתיבתך כ"כ יפה ומרגשת.
כל אותן רגשות עושים אותנו למה שאנו.
אם לא נחווה את הרגשות (הגם אם הם קשים), נהיה רובוטים.
אז מה עדיף להיות רובוט או אדם עם רגש (של שמחה ועצב)?.
יש ימים כאלה וכאלה... תודה רבה לך!
כתבת כל כך יפה..
ריגשת אותי מאד, כאבך ממש מרוגש דרך המילים.
מאחלת לך ימים טובים מאלה.