חברה שלי, שירלי אם תרצו... רופאה!

בתור רופאה שעושה סטאז' בימים אלו, היא עושה ועוד תצטרך לעשות הרבה תורנויות (כמובן שגם אחרי הסטאז').

תורנות אומרת שאחרי שהיא באה בשמונה בבוקר לעבודה (בבית החולים כמובן) ומסיימת את היום שלה בסביבות חמש, היא צריכה להישאר כל הערב והלילה עד שמונה בבוקר למחרת לתורנות במחלקה. (מיותר לציין שמדובר בשירלי ובכל הרופאים בישראל).

בלילה כשכולם ישנים, יש הרבה מאוד אנשים שלא ישנים מפני שהם הגיעו לבית החולים.

שירלי וכל הצוות הרפואי צריך לתת להם מענה.

כמו כל ישראלי מצוי וטוב שחושב שהוא קנה את בית החולים, את כל הצוות הרפואי ובתוכו את שירלי האנשים שמגיעים למחלקות הם לרוב, לא נעימים בלשון המעטה.

הם צועקים, לעיתים גם מכים, הם דורשים ובעיקר מאוד מאוד תובעניים.

הצוות הרפואי ושירלי חייבים כמובן להיות תמיד נחמד, תמיד לחייך וכמובן להתעלם מהעובדה שהם על הרגליים עשרות של שעות רבות וכשחסר כוח אדם זה יכול להגיע גם למעלה מ- 24 שעות, כי צריך למשוך...

כמו ששירלי פעם אמרה לי: "הבעיה הכי גדולה של הרופאים היא שהם מתעסקים בחיי אדם".

היא כמובן לא אמרה את זה בזלזול או לשלילה או משהו, היא פשוט התייחסה למחדלים מסויימים.
בכל מקום אחר, ברוב הפעמים, המחדלים יכולים לבוא על תיקונם ובמקרה שלנו הרבה פעמים-פשוט לא.

אז נכון שרופא מתעסק בחיי אדם, אבל רופא הוא גם בנאדם.
איך מערכת הבריאות מצפה מבני אדם להתעסק בחיי בני אדם אחרי 30 שעות של עבודת ריכוז רצופה, קשה פיזית וקשה נפשית?

ואם כל זה עוד לא מספיק, הרופא (הרופא המתחיל , שאגב יקחו לו שנים רבות לעלות בשלבי השכר וגם אז הוא לא יגיע למשכורות שיוכלו להשיג לו רווחה כלכלית ויכולת לפרנס את ילדיו בכבוד מבלי להיתמך בבן הזוג) מרוויח 3000 שקל בחודש.

בתחתית של התחתית.

אני גם עבדתי אתמול משמונה בבוקר ועד 12 בלילה (וגם אני מרוויחה שכר דומה), אבל למזלי לא הייתי צריכה להתעסק בחיי אדם בשתיים עשרה בלילה.