פרידריך שילר נחשב לגדול משוררי גרמניה. את היצירה "מזימה ואהבה"שכתב בשנת 1783 מכנים עוד הטרגדיה הבורגנית. היא מוצגת כעת בארץ בפעם השלישית כשהפעם הראשונה היתה בשנות השלושים בתיאטרון אוהל ,בשנית ב1999  בתיאטרון גשר וכעת בבית צבי.

האודה לשמחה בסימפוניה ה9 של בטהובן היא פרי עטו.

פרדיננד-ליאור חקון לוקח שיעורים אצל מורה לחליל ושם פוגש את בתו-לואיזה- מתאהב בה אך אהבה זו אינה לרוחו של השליט-אביו של פרדיננד כי היא משבשת את תכניותיו בקשר לנשואי בנו.

מזכירו-אביהוד תדהר- החושק  גם בלואיזה ,זומם,כדי לעזור כביכול  לשליט ,להרחיק את פרדיננד מאהובתו ומחתים בעורמה את לואיזה על מכתב אהבה למרשל- שהוא בעצם אדם שתול.

פרדיננד רואה את המכתב וכאשר לואיזה אינה מכחישה שהיא כתבה אותוׁ(כוונתה בכתיבת המכתב תחת לחץ היתה להציל את אביה מהגרדם)ברוב יאושו שותה רעל ונותן גם ללואיזה לשתות . שניהם מתים אחת בזרועות השני

כאשר ברגעיה האחרונים לואיזה מספרת לפרדיננד את האמת.

הבמאי-מיכאל טפליצקי ביים את ההצגה בכשרון רב, במתח,זרימה,קצב וענין אך שם את הדגש על האהבה והמזימה כאשר הרעיון המרכזי של המחזה הוא שאין השליט חופשי במעשיו אלא בחופש הפרט.

נקודה זו לא הודגשה מספיק ובברור.

משחק כל הצוות 9 איש היה טוב מאוד.

התרשמתי במיוחד מליידי מילפורד-רותי אסרסאי אשה מהאצולה שהשליט רוצה לחתן את בנו עמה .יש במשחקה רגעי רוגז,חמלה,רוך,זעם,אצילות ומשחקה מלא גוונים וענין.

פרדיננד עושה את תפקידו על הצד הטוב ביותר.

הוא תוסס,הוא החלטי,מלא אהבה שאינו יכול לממש,רוגז והבנה.

לליאור היגוי מעולה. דיבורו רהוט ברור שוטף . אפשר להבין כל מילה ומילה ואינו בולע חלק מהמילה ,דבר שלצערי קורה אצל הרבה שחקנים מקצועיים.יש לו נוכחות במה מרשימה.

פרדיננד פון ואלטר-השליט-אסף בן חיים משחקו שקול,מתנהג כשליט,נהנתי לראותו אך נראה לי ,דבר שאיני בטוח ביותר,שמשחקו חסר את הגיוון בתהפוכות בהתנהגותו.

וורם-אביהוד תדהר היה מזכיר -מלא מזימות ותככים כדרוש.

פון קלאב-אורן כהן הציג את המרשל בצורה גרוטסקית ויפה.

כל שאר התפקידים האבא של לואיזה-אריאל יעקב סמולר,אשתו-דבי לומברוזו,לואיזה-יעל וייס וסופי-דקלה בוך- העוזרת ביצעו את תפקידם היטב מי ביותר כשרון טבעי ומי בפחות.

לראות או לא לראות:בהחלט כן מכל הבחינות

נכתב על ידי elybikoret , 20/8/2007 12:08